Page 358 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 300‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫להן הופכות להיות לא מוחלטות‪ ,‬כגון שאנו אומרים‪:‬‬ ‫והפכם אי רציונליים‪ .‬אם כל הגופים‬

‫אנו רוצים לחלק קו לשני חצאים‪ .‬שהרי אם מספר‬ ‫מחולקים לאטומים בעלי מספר שלם‪,‬‬
‫האטומים שלו הוא אי זוגי‪ ,‬אין אפשרות לחלק אותו‬ ‫אין מקום לתכונת השוני ולקיום קווים‬
‫לפי הנחתם‪ .‬ודע שלבני שאכר יש "ספר התחבולות"‬ ‫אי רציונליים‪ ,‬וכל הקווים הנראים‬
‫בטבע הם רציונליים וניתנים להרכבה‬

‫המפורסם‪ ,‬הכולל יותר ממאה תחבולות שכולן מוכחות‬ ‫מאטומי החומר‪ .‬בספר העשירי‬
‫ונוסו בפועל‪ ,‬ואילו היה הִריק קיים לא היתה אחת מהן‬ ‫של אוקלידס – מתמטיקאי יווני בן‬
‫אלכסנדריה שבמצרים‪ ,‬הנחשב לאבי‬
‫נכונה‪ ,‬ורבים ממתקני הזרמת המים היו בטלים‪.‬‬ ‫הגאומטריה (‪ 275-365‬לפני הספירה)‪.‬‬

‫‪ 14‬בטיעונים לביסוס אותן הנחות ודומות להן כילו את‬ ‫בספר "היסודות" שכתב‪ ,‬הנחשב לאחת‬
‫חייהם‪ .‬אשוב לבאר את משמעויות שאר הנחותיהם‬ ‫מיצירות היסוד המשפיעות ביותר‬
‫במתמטיקה מזמן פרסומו ועד ימינו‪,‬‬
‫שנזכרו‪:‬‬ ‫אף על פי שיש גם תאוריות חלופיות‪,‬‬

‫ד‪ .‬אין עצם בלא מקרה‬ ‫ערך אוקלידס בשיטתיות את מרבית‬
‫הידע המתמטי שהיה ידוע בימיו‪,‬‬
‫ההנחה הרביעית‬ ‫‪1 5‬‬ ‫ובחלק העשירי של ספרו הוא דן בעניין‬

‫הקטעים האי רציונליים‪ .‬בני שאכר – היא דבריהם שהמקרים קיימים‪ ,‬והם עניינים נוספים על‬
‫שלושה אחים ערבים ידועים מן המאה‬
‫עניין העצם‪ ,‬ואף אחד מן הגופים אינו בלעדיהם‪.‬‬ ‫התשיעית לספירה שחיו בעיראק‪ ,‬עסקו‬

‫‪ 16‬ההנחה הזו‪ ,‬אילו הסתפקו בה בשיעור הזה – היתה‬ ‫במתמטיקה ובמדעים וכתבו חיבורים‬
‫הנחה נכונה‪ ,‬ברורה ופשוטה שאין בה ספק או פקפוק‪.‬‬ ‫רבים במגוון תחומים‪ .‬בחיבוריהם‪,‬‬
‫אבל הם אמרו שכל עצם‪ ,‬אם אין בו מקרה החיים –‬ ‫הם מתארים מכשירים והמצאות רבות‪,‬‬
‫חלקם פועלים על ידי לחץ האוויר‪,‬‬

‫הכרחי שיהיה בו מקרה המוות; כי כל שני הפכים‪,‬‬ ‫ולטענת הרמב"ם‪ ,‬זו עדות לכך שהִריק‬

‫המקבל חייב לקבל אחד מהם‪ .‬הם אמרו‪ :‬וכן יהיה‬ ‫אינו קיים בטבע‪.‬‬

‫לו צבע‪ ,‬וטעם‪ ,‬ותנועה או מנוחה‪ ,‬או התקבצות או‬ ‫‪ 15‬שהמקרים קיימים וכו' – האטום‬

‫התפרדות‪ .‬ואם יש בו מקרה החיים – אין מנוס מכך‬ ‫עצמו הוא מצע יסודי לא ייחודי‪ ,‬ורק‬
‫שיהיו בו סוגים אחרים של מקרים‪ ,‬כמו הידיעה או‬ ‫המקרים החלים עליו מייחדים אותו‬
‫האי ידיעה‪ ,‬או הרצון או הפכו‪ ,‬או היכולת או חוסר‬
‫היכולת‪ ,‬או ההשגה או אחד מהפכיה‪ ,‬ובאופן כללי כל‬ ‫ומגדירים אותו‪.‬‬

‫‪ 16‬היתה הנחה נכונה – שהרי‬

‫משמעותה דומה לניסוח הפילוסופי‬

‫מה שנמצא אצל החי – הכרח שיהיה לו הוא או אחד‬ ‫כ"חומר וצורה"‪ ,‬האטום הוא כחומר‬

‫מהפכיו‪.‬‬ ‫והמקרה כצורה (ראו א‪,‬יז‪ 2‬בהרחבות)‪.‬‬
‫אבל הם אמרו שכל עצם‪ ...‬כי כל שני‬

‫הפכים המקבל חייב לקבל אחד מהם – כאמור לעיל‪ ,‬אין עצם (אטום) בלא מקרה‪ ,‬אם לא בצורתו החיובית‪ ,‬אזי‬

‫בצורה השלילית (וראו להלן‪ ,‬הנחה ‪.)7‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫מוחלטת‪ .‬חכמי המדע שחיו בימי הרמב"ם משתמשים השלם ‪ .3‬וזה לשונו‪" :‬ואין הקירוב חסרון ידיעה מצדנו‬
‫בו בקירוב של שלוש ושביעית (‪ 3.14‬לערך)‪ .‬מתוך ידיעה כמו שחושבים הסכלים‪ ,‬אלא שדבר זה מצד טבעו בלתי‬
‫שאי אפשר לדייק במספר הזה‪ ,‬הרמב"ם מסביר שהכריעו נודע ואין במציאותו שיודע‪ .‬אבל אפשר לשערו בקירוב"‬

‫החכמים בכתביהם לעגל את שיעורו בחישוביהם למספר (פה"מ עירובין א‪,‬ה; וראו ביאורנו למשנה תורה‪ ,‬שבת יז‪,‬כו)‪.‬‬