Page 355 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫גע קרפ | "םירבדמ"ה לש דוסיה תוחנה | ‪297‬‬

‫(ב‪,‬יג; ב‪,‬לב; ג‪,‬יז‪ .‬להגדרת המונח אפיקורוס‪ ,‬ראו‬ ‫אלא לדבריהם האל יתעלה בורא את העצמים האלה‬
‫תמיד כשהוא חפץ‪ ,‬וגם העדרם אפשרי‪ .‬עוד אשמיע לך‬
‫תשובה ג‪,‬ח; וראו פה"מ סנהדרין י‪,‬א‪ ,‬עמ' קמ)‪.‬‬
‫ואחרים – ליוקיפוס ודמוקריטוס (ראו‬ ‫את דעותיהם לגבי העדר העצם (הנחה שישית)‪.‬‬

‫הרחבות)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קיומו של הִריק; אטומיזציה של המרחב‬

‫‪ 5‬ההנחה הזו הכרחית עבורם וכו' –‬ ‫ההנחה השנייה‬ ‫‪ 5‬‬

‫אם מי שמקבל את התורה האטומיסטית‪,‬‬ ‫טענת הִריק‪ .‬אנשי העיקרים (=ה"מדברים" שניסחו‬ ‫ ‬
‫לא יסכים להנחה בדבר קיומו של ִריק‪,‬‬ ‫עיקרי אמונה) סבורים גם שהִריק קיים‪ .‬זהו מרחב‬
‫נמצא שכל היקום מלא אטומים‪ ,‬ואז‬ ‫כלשהו או מרחבים שאין בהם שום דבר‪ ,‬אלא הם‬
‫התנועה אינה אפשרית‪ .‬קיום הִריק‬ ‫ריקים מכל גוף ונעדרים מכל עצם‪ .‬ההנחה הזו הכרחית‬
‫הכרחי כדי להסביר את התנועה‪ .‬ואין‬ ‫עבורם לאור הנחתם הראשונה‪ ,‬שהרי אם העולם מלא‬
‫צריך לומר שהמדע בימינו מכיר בקיומו‬ ‫באותם חלקיקים – כיצד ינוע הנע? ואי אפשר להעלות‬
‫על הדעת חדירה של גופים זה בזה‪ ,‬והתקבצותם‬
‫של הִריק‪.‬‬ ‫והתפרדותם של אותם חלקיקים לא ייתכנו אלא על ידי‬
‫תנועתם‪ .‬על כן הם נאלצים בהכרח לקבוע את קיום‬
‫‪ 6‬שהזמן מחובר מ"עתות" – יחידות‬ ‫הריק‪ ,‬כדי שאותם חלקיקים יוכלו להתקבץ ולהתפרד‪,‬‬
‫ותיתכן תנועתו של הנע באותו ריק שאין בו לא גוף ולא‬
‫זמן זעירות עד מאוד‪ ,‬שרק צירופן זו‬
‫לזו מהווה זמן ממשי‪ .‬שהמרחק והזמן‬ ‫עצם מאותם עצמים (=האטומים)‪.‬‬
‫והתנועה‪ ...‬יחסם זה לזה הוא יחס‬
‫אחד וכו' – מאחר שהיחס בין המהירות‬ ‫ג‪ .‬אטומיזציה של הזמן‬
‫(‪ )v‬לזמן (‪ )t‬ולמרחק (‪ )s‬מוגדר היטב‪,‬‬
‫‪ ,s=vt‬ערכם היחסי דומה‪ .‬כך למשל‬ ‫ההנחה השלישית‬ ‫ ‪6‬‬
‫המהירות מוגדרת על ידי חלוקה של‬
‫המרחק בזמן‪ ,‬ומשמעות הדבר‪ :‬אם‬ ‫היא אמירתם שהזמן מחובר מ"עתות"‪ ,‬כלומר פרקי‬ ‫ ‬
‫גוף נע מרחק ‪ s‬בזמן ‪ ,t‬הוא יעבור את‬ ‫זמן רבים שאינם יכולים להתחלק בשל משכם המזערי‪.‬‬
‫כפל המרחק ‪ s2‬בכפל הזמן‪ ,‬כלומר ‪,t2‬‬ ‫גם ההנחה הזו הכרחית עבורם בשל ההנחה הראשונה‪.‬‬
‫ואת שליש המרחק בשליש הזמן‪ ,‬וכן‬ ‫משום שהם ראו בלי ספק את הוכחות אריסטו (פיזיקה‬
‫הלאה‪ .‬על כן הם ידעו בהכרח וכו'‬ ‫ו‪,‬א‪-‬ב)‪ ,‬שהוכיח בהן שהמרחק והזמן והתנועה המקומית‬
‫– על פי האמור לעיל‪ ,‬חלוקת הזמן‬ ‫(=השינוי במיקום) – שלושתם שקולים במציאות‪,‬‬
‫לאינסוף חלקים מחייבת גם את חלוקת‬ ‫כלומר שיחסם זה לזה הוא יחס אחד; ושאם אחד‬
‫המרחב לאינסוף חלקים‪ ,‬ולהפך‪ .‬לפיכך‬ ‫מהם נחלק‪ ,‬נחלק האחר באותה מידה‪ .‬על כן הם ידעו‬
‫הם הניחו וכו' – קשר הכרחי זה בין‬ ‫בהכרח שאם הזמן רציף ומתחלק עד אינסוף‪ ,‬נובע‬
‫הזמן לבין המרחב החומרי מחייב את מי‬ ‫בהכרח שיתחלק החלקיק שהניחו שאינו מתחלק‪ .‬וכן‬
‫שמקבל את התאוריה בדבר אטומיזציה‬ ‫אם מניחים שהמרחק רציף‪ ,‬נובעת בהכרח התחלקותה‬
‫של המרחק (כלומר של החומר) כדי‬ ‫של ה"עת" מן הזמן‪ ,‬שהניחו שאינה מתחלקת‪ ,‬כמו‬
‫שביאר אריסטו ב"פיזיקה" (ו‪ ,‬סוף פרק ‪ .)1‬לפיכך הם הניחו‬
‫לקבל אטומיזציה של הזמן‪.‬‬ ‫שהמרחק אינו רציף אלא מחובר מחלקיקים שהחלוקה‬
‫מסתיימת אצלם‪ .‬וכן חלוקת הזמן מסתיימת בעתות‬
‫בלתי ניתנות לחלוקה‪ .‬לדוגמה‪ :‬שעה אחת‪ ,‬למשל‪ ,‬היא‬