Page 356 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 356

‫‪ | 298‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫שישים דקות‪ .‬ודקה – שישים שניות‪ .‬ושנייה – שישים‬                           ‫כך נעשה הזמן‪ ,‬אם כן‪ ,‬בעל תנוחה‬

‫שלישיות‪ .‬ולבסוף יגיע הדבר‪ ,‬לשיטתם‪ ,‬לחלקיקים –‬                            ‫וסדר – הזמן הרציף נעשה מקוטע‬
‫או עשיריות‪ ,‬למשל‪ ,‬או קטנים מהן – שאינם מתחלקים‬                           ‫ומורכב מחלקים שווים ומסודרים של‬
‫כלל ואינם ניתנים לחלוקה‪ ,‬כמו המרחק‪ .‬כך נעשה‬
                                                                                ‫יחידות זמן (אטומים של זמן)‪.‬‬
                     ‫הזמן‪ ,‬אם כן‪ ,‬בעל תנוחה וסדר‪.‬‬
                                                                         ‫‪ 7‬הביך מושג הזמן – הקושי בהגדרת‬

                                                                         ‫המונח "זמן" קיים עד ימינו‪ .‬על כל‬

‫‪ 	7‬אין הם עומדים כלל על מהות הזמן לאמיתתה‪ .‬וכך‬                           ‫פנים‪ ,‬לשימושים מעשיים הזמן נתפס‬
‫ראוי להם‪ .‬כי אם את המיומנים שבפילוסופים הביך‬                             ‫בימינו כרציף ולא כבדיד‪ָּ .‬ג ֶלנֹוס –‬
                                                                         ‫קלאודיוס גלנוס ‏(‪ 200–129‬לספירה)‪,‬‬

‫מושג הזמן‪ ,‬וחלקם לא הבין את עניינו‪ ,‬עד כדי כך‬                            ‫רופא ופילוסוף יווני‪ .‬היה רופא החצר‬

‫שָּג ֶלנֹוס אמר‪" :‬הוא דבר אלוהי שאין להשיג את מהותו‬                      ‫של הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס‪.‬‬
‫האמיתית" – על אחת כמה וכמה הללו‪ ,‬שאינם שמים‬                              ‫השפעתו על תורת הרפואה של ימי‬
                                                                         ‫הביניים עצומה‪ ,‬וגם הרמב"ם העריך‬
                      ‫לב לטבע של דבר מן הדברים‪.‬‬                          ‫אותו מאוד כרופא וכפילוסוף (ראו ב‪,‬יג;‬

‫אטומיזציה של התנועה‬                                                      ‫ג‪,‬יב; ג‪,‬לב)‪.‬‬

‫‪ 8‬משלוש ההנחות האלה – קיומו של ‪ 	8‬שמע מה שנבע משלוש ההנחות האלה‪ ,‬ושהם האמינו‬
                                                                         ‫ִריק ואטומיזציה של החומר והזמן‪.‬‬
‫בו‪ .‬הם אמרו‪ :‬התנועה היא ַמעבר אטום מאותם‬                                 ‫התנועה היא מעבר אטום‪ ...‬מאטום‬
‫חלקיקים‪ ,‬מאטום אל אטום הסמוך לו‪ .‬מכך נובע שאין‬                           ‫אל אטום הסמוך לו – אין תנועה‬

‫תנועה מהירה יותר מתנועה אחרת‪ .‬לפי ההנחה הזו הם‬                           ‫הרמונית של גוף שלם אלא של אטומים‪,‬‬

‫אמרו‪ :‬זה שאתה רואה שני דברים נעים עוברים שני‬                             ‫והיא היפרדות של אטום מאטום סמוך‬
‫מרחקים שונים בפרק זמן אחד – הסיבה לכך אינה‬                               ‫לו ומעברו אל אטום אחר‪ .‬מכך נובע‬
‫שמהירותו של זה שעבר את המרחק הארוך מהירה‬                                 ‫שאין וכו' – האטומים דומים ושווים זה‬
                                                                         ‫לזה (ראו פסקה ‪ ,)3‬ולכן גם התנועה חייבת‬

‫יותר‪ .‬אלא הסיבה לכך היא שבתנועה הזו שאנו‬                                 ‫להיות קבועה‪ .‬אולם כשמתבוננים‬

‫מכנים אותה "איטית" משולבות מנוחות רבות יותר;‬                             ‫במציאות‪ ,‬ניתן להבחין בגופים הנעים‬
‫ובזו שאנחנו קוראים לה "מהירה" משולבות מנוחות‬                             ‫במהירות הגבוהה ממהירות תנועתם של‬
                                                                         ‫גופים אחרים‪ .‬הסיבה לכך היא וכו' –‬
                                     ‫מועטות יותר‪.‬‬                        ‫התנועה אינה רציפה‪ ,‬וה"מהירות"‬

                                            ‫קושיות על האטומיזציה של היש‬  ‫נקבעת על פי מספר ההפסקות בתנועת‬
                                                                                                   ‫האטומים‪.‬‬
‫‪ 	9‬כאשר הקשו לפניהם מן החץ שנורה מקשת חזקה‪,‬‬
‫אמרו‪ :‬גם תנועתו משולבת במנוחות‪ ,‬וזה שאתה חושב‬                            ‫‪ 9‬גם תנועתו משולבת במנוחות – זהו‬
‫שהוא נע באופן רציף הוא בשל טעות החושים‪ .‬כי מן‬
                                                                         ‫למעשה אחד מן הפרדוקסים במשנתו‬
                                                                         ‫של ֵזנֹון‪ ,‬פילוסוף יווני (‪ 430-490‬לפני‬

‫החושים חומקים רבים ממושאי השגתם‪ ,‬כפי שהניחו‬                              ‫הספירה)‪ ,‬שטען כי התנועה היא אשליה‪,‬‬

‫בהנחה השתים עשרה‪.‬‬                                                        ‫משום שבכל רגע נתון חץ הנורה מן‬
                                                                         ‫הקשת הוא סטטי ("פרדוקס החץ")‪.‬‬

‫פתרונו המתמטי של הפרדוקס הושג ‪ 	10‬אמרו להם‪ :‬הרי אתם רואים שכאשר אבן הרחיים נעה‬

‫בסיבוב שלם – האם החלקיק בהיקפה לא עבר את‬                                 ‫עם פיתוחו של מושג הגבול האינסופי‬
                                                                         ‫במתמטיקה האינפיניטסימלית במאה‬

                                                                         ‫השבע־עשרה‪ ,‬וממנו אנחנו למדים שגם‬

‫כשאורכו של הרגע שואף לאפס‪ ,‬מהירות החץ יכולה להיות גדולה מאפס‪ .‬כלומר‪ ,‬החץ הנורה אינו נח‪ .‬זהו למעשה‬

‫מושג "המהירות הרגעית" בפיזיקה‪ ,‬המתקבל מנגזרת של מיקום החץ כפונקציה‪ ‬של הזמן‪.‬‬

‫‪ 10‬האם החלקיק בהיקפה לא עבר וכו' – כשגוף נע סביב ציר מרכזי בתנועה מעגלית‪ ,‬נקודה על הגוף הקרובה‬
   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360   361