Page 312 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 254‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫לעולם את השכל דבר אחד והמושכל דבר אחר אלא‬ ‫‪ 7‬הוא שכל בפועל – התפיסה של האל‬
‫אם הם נחשבים בכוח‪.‬‬
‫כאחדות מחייבת לראותו כישות שאינה‬
‫האלוהים יודע בפועל‬ ‫יכולה להיות מורכבת‪ ,‬ומכאן שלא ניתן‬
‫לתפוס אותו כישות בעלת שכל‪ ,‬שאם‬
‫‪ 7‬וכיוון שהוכח שהאל יתרומם ויתהדר הוא שכל בפועל‬ ‫נאמר כן‪ ,‬יתחייב מזה היות "שכלו"‬
‫ואין בו כוח כלל‪ ,‬כמו שהתבאר (א‪,‬נה) וכמו שיוכח (ב‪,‬א‪,‬‬ ‫של האל נפרד ממהותו‪ .‬מכאן שמהותו‬
‫ב"עיון הפילוסופי הרביעי")‪ ,‬כך שאין הוא לעתים משיג ולעתים‬ ‫של האל ושכלו אחד הם‪ ,‬ואינו אלא‬
‫אינו משיג‪ ,‬אלא הוא שכל בפועל תמיד – נובע מכך‬ ‫"שכל בפועל"‪ ,‬כלומר הכרה שלמה‬
‫שיהיו הוא והדבר המושג דבר אחד‪ ,‬והוא עצמותו‪.‬‬ ‫וממומשת‪ .‬והוא עצמותו – עצם הכרתו‬
‫ופעולת ההשגה עצמה‪ ,‬שבשלּה הוא נקרא "משכיל"‪,‬‬ ‫של האל את עצמו היא ממילא הכרת‬
‫היא עצם השכל שהוא עצמותו‪ .‬נמצא שהוא משכיל‬ ‫מהות הטבע שנברא על ידו (השוו יסודי‬
‫התורה ב‪,‬ט‪-‬י)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬האדם הוא‬
‫ושכל ומושכל לעולם‪.‬‬ ‫חלק מן הטבע וכלול בו‪ ,‬ולכן לומד על‬
‫הטבע מבחוץ‪ ,‬ושכלו נמצא בהתהוות‬
‫מנגנון הידיעה בכל שכל‬
‫מתמדת‪.‬‬
‫‪ 8‬הרי התבאר שהיות השכל והמושכל אחד במספר‪ ,‬אינו‬
‫אצל הבורא בלבד אלא אצל כל שכל‪ .‬וגם ָּבנו המשכיל‬ ‫‪ 8‬אבל אנחנו יוצאים מן הכוח אל‬
‫והשכל והמושכל הם דבר אחד כאשר יש לנו שכל‬
‫בפועל‪ .‬אבל אנחנו יוצאים מן הכוח אל הפועל מפעם‬ ‫הפועל מפעם לפעם – האדם נתבע‬
‫להשכיל בהתמדה‪ ,‬לא כאיסוף ידיעות‬
‫לפעם‪.‬‬ ‫המצטברות ואצירתן אלא ככישרון‬
‫המחייב אימון מתמיד במחיצת האל‬
‫‪ 9‬גם לשכל הנבדל‪ ,‬כוונתי לשכל הפו ֵעל‪ ,‬יש לעתים‬
‫מניעה מלפעול‪ ,‬אף על פי שהמונע אינו מעצמותו‬ ‫(לתהליך זה בהרחבה‪ ,‬ראו ג‪,‬נא; להתלכדות‬
‫אלא מחוצה לה‪ ,‬והיא תנועה כלשהי של אותו השכל‬
‫מהות האדם ושכלו באמרת חכמים "אם אין בינה‬

‫אין דעת‪ ,‬אם אין דעת אין בינה"‪ ,‬ראו פה"מ אבות‬

‫ג‪,‬יז)‪.‬‬

‫‪ 9‬לשכל הנבדל – הנבדל מחומר‪.‬‬

‫תנועה כלשהי של אותו השכל‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 8‬אינו אצל הבורא בלבד אלא אצל כל שכל – דברים לנו נראה שהדברים האמורים ביחס לאל באים לקרב‬

‫אלו סותרים לכאורה את התפיסה שהובאה בפרקים אותנו להבנה שעצמות האל נשגבת מבינתנו‪ ,‬שהוא‬

‫הקודמים‪ ,‬ש"אין שום יחס אמיתי בינו לבין דבר טרנסצנדנטלי במוחלט‪ ,‬וזו היא משמעות תורת‬

‫מברואיו" (א‪,‬נב‪ .)16‬נוסף על זה‪ ,‬בפרק שלפנינו‪ ,‬הרמב"ם התארים השליליים‪ .‬מצד שני‪ ,‬התהליך מחדד את יכולת‬

‫קובע היגד חיובי‪ ,‬שהאל הוא "שכל בפועל"‪ ,‬בניגוד ההתאחדות של האדם עם דברים הקרובים לאל‪ ,‬ולא‬

‫למהלך שלילת התארים‪ ,‬ושמדובר בהסבר סדור והגיוני‪ ,‬התאחדות עם האל‪ .‬למעשה‪ ,‬מדובר בהתאחדות עם‬

‫ולא כדבריו ב"משנה תורה"‪ .‬וזה לשונו‪ְ" :‬ו ָד ָבר ֶזה ֵאין השכל הפועל‪ ,‬שחלק ממנו הולך ומתממש בזמן תהליך‬

‫ּכֹ ַח ַּבֶּפה ְל ָא ְמרֹו‪ְ ,‬וֹלא ָּבאֹ ֶזן ְלָׁש ְמעֹו‪ְ ,‬וֹלא ְּב ֵלב ָה ָא ָדם השכלת האדם‪ ,‬ואף השכל הפועל עצמו משכיל את‬

‫השכל שמעליו‪.‬‬ ‫ְל ַהִּכירֹו ַעל ֻּב ְריֹו" (יסודי התורה ב‪,‬י)‪.‬‬

‫יוצאים מן הכוח אל הפועל – על פי הפילוסופיה‬ ‫יש מי שראו בזה משום סתירה ואי עקיבות או סתירה‬

‫מן הסיבה השביעית‪ ,‬ושבפרק שלפנינו מוצגת דעת האריסטוטלית‪ ,‬יציאת שכלו של האדם מן הכוח אל‬

‫ההמון (פ"ש‪ ,‬מקורותיו‪ ,‬עמ' ‪ ;140‬פ"ש‪ ,‬מגבלות)‪ ,‬ואחרים הציעו הפועל אינה יכולה להתרחש על ידי השכל עצמו‪ ,‬כיוון‬

‫פתרונות אחדים לסתירה זו (כגון ש"י‪ ,‬חידת א‪,‬סח)‪ ,‬אלא שבתחילה הוא אינו קיים‪ ,‬אלא מתממש על ידי ישות‬

‫שלדידנו‪ ,‬דבריהם של המתרצים קשים‪ ,‬מפני שהרמב"ם קוסמית חיצונית לו המכונה "השכל הפועל" (ראו א‪,‬לז‪6‬‬

‫מציג ב"משנה תורה" את שתי הגישות יחד בהרמוניה בהרחבות)‪ .‬במדרגה העליונה של השכל‪ ,‬האדם מתלכד‬

‫גמורה‪ ,‬מה גם שתורת התארים השליליים אינה תורה עם השכל הפועל ודבק בו (להשלמת תמונת ההתאחדות‪ ,‬ראו‬

‫ג‪,‬נא‪-‬נב)‪.‬‬ ‫המיועדת להמון (א‪,‬לה‪ ;5-4‬וראו ו"ח‪ ,‬בירורים‪ ,‬עמ' ‪.)250-249‬‬