Page 313 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫חס קרפ | "לכשומו ליכשמ לכש" – לאה ‪,‬הרכהה ןומנגנ | ‪255‬‬

‫במקרה – השכל הפועל‪ ,‬כשמו כן הוא‪,‬‬ ‫במקרה‪ .‬ביאור עניין זה אינו מטרתנו כאן‪ ,‬אלא המטרה‬
‫פעולתו אינה בכוח אלא תמידית ונגישה‬ ‫היא שהדבר שהוא שלו יתעלה בלבד ומיוחד לו‪ ,‬הוא‬
‫לאדם (להגדרתו‪ ,‬ראו א‪,‬לז)‪ .‬פעולת ה"שכל‬ ‫היותו שכל בפועל תמיד‪ ,‬ואין לו מונע מלהשיג לא‬
‫הפועל" היא שפע המאפשר לאדם‬ ‫מעצמותו ולא מזולתו‪ .‬ולכן מתחייב שהוא משכיל‬
‫לרכוש ידע‪ ,‬והוא עשוי שלא להתממש‬

‫באדם שאינו מכין את עצמו להשכלה‪.‬‬ ‫ושכל ומושכל תמיד לעולם‪ ,‬ועצמותו היא המשכילה‬
‫נמצא שהדבר המונע את פעולת "השכל‬ ‫והיא המושכלת והיא השכל‪ ,‬כמו שמתחייב אצל כל‬
‫הפועל" הוא חיצוני לשכל‪ ,‬והוא האדם‪.‬‬
‫מניעה זו היא "תנועה" (הפרעה) מקרית‬ ‫שכל בפועל‪.‬‬

‫כלפי פעולת "השכל הפועל" שאינה‬ ‫חתימה‬
‫נובעת מתכונותיו של השכל הפועל‬
‫אלא מהנסיבות החיצוניות שהוא פועל‬ ‫‪ 10‬חזרנו על העניין הזה כמה פעמים בפרק זה משום‬
‫במסגרתן‪ ,‬שהרי המניעה היא רק מצד‬ ‫שהדעות (של בני האדם) מתקשות מאוד לתפוס זאת‪.‬‬

‫איני סבור שתבלבל בין תפיסה שכלית לבין דמיון האדם‪.‬‬

‫ואחיזת דוגמת המוחש בכוח המדמה‪ ,‬כי החיבור הזה ‪ 10‬שתבלבל בין תפיסה שכלית‬

‫לא חובר אלא עבור מי שעסק בפילוסופיה והכיר מה לבין דמיון – הקושי להבין את הזהות‬
‫המוחלטת בין השכל ופעולתו וידיעתו‬
‫נובע גם מן העובדה שבמושגים‬ ‫שהתבאר בעניין הנפש וכלל כוחותיה‪.‬‬

‫היומיומיים שלנו‪ ,‬כשאנחנו "מכירים"‬

‫דבר־מה‪ ,‬אנחנו מכירים את מאפייניו החיצוניים‪ ,‬כלומר צורתו או צבעו וכדומה‪ ,‬שהיא הכרת החושים וכוח הדמיון‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬הכרת השכל הנזכרת כאן היא השגת מהות הדבר (פ"ג‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪.)85‬‬