Page 316 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 258‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫סיבות‪ ,‬עד שנגיע לסיבות הראשונות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הפעול‬ ‫‪ 5‬ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף‬
‫המסוים הזה‪ ,‬פו ֲעלו הוא כך וכך‪ ,‬ולפו ֵעל הזה יש פו ֵעל‪,‬‬
‫ודבר זה נמשך עד שיגיע אל מניע ראשון שהוא הפו ֵעל‬ ‫– לדעת הרמב"ם‪ ,‬ההולך בדרכו של‬
‫באמת של כל גורמי הביניים האלה‪ .‬משום שאם את‬ ‫אריסטו‪ ,‬שרשרת סיבות אין סופית‬
‫אות אל"ף מניעה אות בי"ת‪ ,‬ואת בי"ת מניע גימ"ל‪,‬‬ ‫אינה הגיונית (ב‪,‬הנחות‪ ,‬הנחה ‪ ;3‬וראו א‪,‬עג‪,‬‬
‫ואת גימ"ל מניע דל"ת‪ ,‬ואת דל"ת מניע ה"א‪ ,‬ודבר‬ ‫הנחה ‪ .)11‬ובאמת ֶנאמר לגבי תנועת‬
‫זה אינו נמשך עד אינסוף‪ ,‬הבה נעצור לדוגמה אצל‬ ‫אל"ף שה"א פעל אותה – טיעון זה‬
‫ה"א‪ .‬הרי אין ספק שה"א הוא המניע את אל"ף ובי"ת‬ ‫מופיע במטפיזיקה לאריסטו (למדא‪ ,‬ו‪.)8‬‬
‫וגימ"ל ודל"ת‪ .‬ובאמת ֶנאמר לגבי תנועת אל"ף שה"א‬ ‫בפסקה ‪ ,7‬הרמב"ם עתיד לחדד את‬
‫פעל אותה‪ .‬באופן זה מיוחסת כל פעולה במציאות‬ ‫דברי אריסטו‪ .‬באופן זה מיוחסת כל‬
‫לאל‪ ,‬אפילו פעל אותה אחד הפועלים הקרובים‪,‬‬ ‫פעולה במציאות לאל – אף על פי שיש‬
‫כמו שנבאר (ב‪,‬מח)‪ .‬נמצא שהוא הסיבה הרחוקה ביותר‬ ‫שרשרת של גורמי ביניים‪ ,‬ניתן לייחס‬
‫לאל כל פעולה בעולם‪ ,‬וזו היא הנהגת‬
‫מצד היותו פו ֵעל‪.‬‬ ‫ה' באמצעות כוחות הטבע שברא‬

‫האל – צורת העולם‬ ‫(לדוגמאות‪ ,‬ראו א‪,‬סו‪ ;1‬להרחבה‪ ,‬ראו ב‪,‬מח)‪.‬‬

‫‪ 6‬וכן הצורות הטבעיות המתהוות וכלות‪ ,‬נמצא אם‬ ‫‪ 6‬וכן הצורות הטבעיות המתהוות‬
‫נעקוב אחריהן שבהכרח קודמת להן צורה אחרת‬
‫המכינה את החומר הזה לקבל את הצורה הזו‪ .‬ואותה‬ ‫וכלות – הצורה הטבעית שייכת‬
‫הצורה השנייה קודמת גם לה אחרת‪ ,‬עד שנגיע לצורה‬ ‫לחומר פיזי‪ .‬ואם החומר הזה מורכב‬
‫האחרונה שהיא הכרחית ִל ְמציאות צורות הביניים‬ ‫מארבעת היסודות הנמצאים בעולמנו‪,‬‬
‫האלו‪ ,‬שצורות הביניים הללו הן סיבת הצורה הקרובה‬ ‫הצורה הטבעית מתהווה וכלה בד‬
‫הזו‪ .‬אותה הסיבה האחרונה של כל המציאות הוא האל‬ ‫בבד עם התהוות החומר והתכלותו‬
‫(ראו א‪,‬עב‪ .)9‬צורה אחרת המכינה את‬
‫יתעלה‪.‬‬ ‫החומר הזה לקבל את הצורה הזו –‬
‫צורה מתפתחת מצורה גבוהה ממנה‬
‫במעלתה‪ .‬כך למשל העצמים בכדור‬
‫הארץ‪ ,‬כולל האדם ("הצורות הטבעיות‬
‫המתהוות וכלות")‪ ,‬מקבלים את צורתם‬
‫מן השכל הפועל‪ ,‬המקבל את צורתו‬
‫בהאצלה מן השכל הנבדל שעליו‪ ,‬וכך‬

‫בשרשרת האצלות עד האל יתעלה‪.‬‬

‫‪ 7‬אל תחשוב‪ ...‬הצורה האחרונה וכו' –הרמב"ם מבהיר כאן שיש שני מונחים הנקראים "צורה אחרונה"‪ ,‬וחשוב‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 6‬הצורות הטבעיות המתהוות וכלות – הרמב"ם מסווג ִנ ְפָרדֹות זֹו ִמּזֹו" (יסודי התורה ב‪,‬ג)‪ .‬חלוקה זו מצויה במשנת‬

‫ב"משנה תורה" את כל מרכיבי המציאות‪ .‬וזה לשונו‪ :‬אריסטו (מטפיזיקה יא‪ .)1069a ,‬שתי הקבוצות הראשונות‬

‫"ָּכל ַמה ׁ ֶּשָּבָרא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְּבעֹו ָלמֹו ֶנ ֱח ָלק ִלְׁשלָׁשה נקראות "צורה טבעית"‪ ,‬מפני שהן עשויות חומר‪ ,‬אף‬

‫ֲח ָל ִקים‪[ )1 :‬בכדור הארץ] ֵמ ֶהם ְּברּו ִאין ֶׁש ֵהן ְמ ֻחָּבִרין על פי שחומר הקבוצה השנייה נבדל מארבעת היסודות‪.‬‬

‫בקרב המפרשים‪ ,‬ניכרת מבוכה בהבנת דברי הרמב"ם‬ ‫ִמּ ֹג ֶלם ְוצּוָרה‪ְ ,‬ו ֵהם ֶנ ֱהִוין ְו ִנ ְפ ָס ִדין ָּת ִמיד‪ְּ ,‬כמֹו ּגּופֹות ָה ָא ָדם‬

‫ְו ַהְּב ֵה ָמה ְו ַהְּצ ָמ ִחים ְו ַהַּמ ָּתכֹות; ‪[ )2‬הכוכבים] ּו ֵמ ֶהן ְּברּו ִאין על אריסטו (פסקאות ‪ ,)8-6‬מפני שגם לדעת אריסטו‪ ,‬האל‬

‫ֶׁש ֵהן ְמ ֻחָּבִרין ִמּ ֹג ֶלם ְוצּוָרה‪ֲ ,‬א ָבל ֵאי ָנן ִמְׁש ַּתִּנים ִמּגּוף ְלגּוף הוא מופשט‪ .‬רבים מהם אומרים שבפסקאות הללו משתקף‬

‫ּו ִמּצּוָרה ְלצּוָרה ְּכמֹו ָהִראׁשֹו ִנים‪ֶ ,‬אָּלא צּוָר ָתן ְקבּו ָעה ְּב ָג ְל ָמן מתח בין "אלוהי הרמב"ם" לבין "אלוהי אריסטו"‪ .‬ואף‬

‫ְלעֹו ָלם‪ְ ,‬ו ֵאי ָנן ִמְׁש ַּתִּנים ְּכמֹו ֵאּלּו‪ְ ,‬ו ֵהן ַהַּג ְלַּגִּלים ְו ַהּכֹו ָכ ִבים על פי שיש הבדל ביניהם‪ ,‬נראה לנו שהבדל זה אינו בא‬

‫ֶׁשָּב ֶהן‪ְ ,‬ו ֵאין ָּג ְל ָמם ִּכְׁש ָאר ְּג ָל ִמים ְוֹלא צּוָר ָתם ִּכְׁש ָאר צּורֹות; לידי ביטוי בפרק זה‪ ,‬וחתימת הרמב"ם בפסקה ‪ 11‬מעידה‬

‫‪[ )3‬השכלים הנבדלים] ּו ֵמ ֶהן ְּברּו ִאין צּו ָרה ְּבֹלא ּ ֹג ֶלם ְּכ ָלל‪ ,‬על כך (להבדל‪ ,‬ראו למשל א"ש‪ ,‬מבואות לחלק ב‪ ,‬עמ' צב‪-‬צד)‪.‬‬

‫ְו ֵהן ַהַּמ ְל ָא ִכים‪ֶׁ ,‬ש ַהַּמ ְל ָא ִכים ֵאי ָנן ּגּוף ּו ְגִו ָּיה‪ֶ ,‬אָּלא צּורֹות‬