Page 314 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 314

‫‪256‬‬

                      ‫פרק סט‬

                         ‫האל – פועל העולם‪ ,‬חיותו ותכליתו‬

‫הקדמה‪ :‬הפרק ממשיך לתאר את הזיקה בין האל לעולם‪ .‬בדומה לתורת התארים השליליים‪,‬‬
‫תחילה דוחה הרמב"ם הבנה שגויה של ה"מדברים"‪ ,‬ולאחר מכן מציג השקפה ראויה‪ ,‬את‬
‫דעת הפילוסופים‪ ,‬שהאל בעל יחס משולש‪ :‬פו ֵעל‪ ,‬צורה ותכלית‪ .‬כל פעולה בעולם‪ ,‬מקורה‬
‫בפעולת האל ‪ .‬האל מקיים את המציאות‪ ,‬ובמובן הזה הוא "צורת העולם"‪ ,‬וכל המציאות‬
‫שואפת להידמות לו‪ ,‬ובמובן הזה הוא תכלית העולם‪ .‬ביחד עם הפרק הבא‪ ,‬מובן השימוש‬

                  ‫במונחים‪ :‬האל "יכול"‪ ,‬האל "חי" והאל "רוצה"‪.‬‬

‫כינויי האלוהים כעילה או כפו ֵעל‬

‫‪ 1‬הפילוסופים‪ ,‬כידוע לך‪ ,‬מכנים את ‪ 	1‬הפילוסופים‪ ,‬כידוע לך‪ ,‬מכנים את האל יתעלה "העילה‬

‫הראשונה" ו"הסיבה הראשונה"; ואלו הידועים‬                  ‫האל וכו' – במחקרם‪ ,‬בהנחה שיש‬
‫כ"מדברים" (" ֻמ ַתַּכִּלמּון") מתרחקים מאוד מן הכינויים‬  ‫סיבה לכל דבר חומרי ויש סיבה לכל‬
‫הללו ומכנים אותו "הפו ֵעל"‪ .‬הם חושבים שיש הבדל‬           ‫סיבה‪ ,‬הגיעו הפילוסופים למסקנה‬
                                                         ‫שהסיבה הראשונה היא האל כעצמּות‬

‫עצום בין לומר "סיבה" ו"עילה" לבין לומר "פועל"‪.‬‬           ‫רוחנית מופשטת‪ ,‬וקיומו של העולם‬
‫לדבריהם‪ ,‬אם אנו אומרים שהוא עילה‪ ,‬מתחייבת‬                ‫תלוי בהכרח בקיומו של האל‪ ,‬ולכן‬
‫מציאותו של עלול‪ ,‬וזה יוביל לקדמות העולם ושהעולם‬          ‫העולם קדום‪ ,‬כשם שמציאות האל‬
‫מחויב מן האל; ואם אנו אומרים "פו ֵעל" אין מתחייבת‬        ‫קדומה (אריסטו‪ ,‬מטפיזיקה יא‪ ,‬ז‪.)1073a 12,‬‬
                                                         ‫"מדברים" – התאולוגים האסלאמיים‪,‬‬

‫מכך מציאות הפעול עמו‪ ,‬כיוון שיש שהפועל קודם‬              ‫חכמי הַּכ ַלאם‪ .‬מתחייבת מציאותו של‬
‫לפעולתו‪ .‬אבל אין הם תופסים את משמעות היות‬                ‫עלול וכו' – ה"עלול" הוא תוצאת‬
‫הפועל פועל אלא כאשר הוא קודם לפעולתו‪ .‬אלה דברי‬           ‫העילה (=הסיבה)‪ .‬לדעת חכמי הַּכ ַלאם‪,‬‬
                                                         ‫תיאור האל כ"עילת" הטבע מורה‬
   ‫מי שאינו מבדיל בין מה שבכוח לבין מה שבפו ַעל‪.‬‬         ‫שהטבע חייב להימצא מתוקף קיומו‬

‫‪ 	2‬מה שעליך לדעת הוא שאין הבדל בין לומר בעניין זה‬        ‫של האל‪ .‬לכן‪ ,‬אם נניח הנחה זו‪ ,‬נצטרך‬
                                                         ‫להגיע למסקנה שהטבע היה קיים מאז‬

‫"עילה" או "פו ֵעל"‪ .‬וזאת משום שאם אתה נוקט גם‬            ‫ומעולם במקביל לקיומו של האל‪,‬‬

‫את העילה כ(עילה) בכוח‪ ,‬היא קודמת בזמן לעלול‬              ‫ובאופן שהוא מוכרח להימצא ("על דרך‬
‫שלה‪ .‬ואילו אם היא עילה בפו ַעל‪ ,‬הרי העלול שלה‬            ‫החיוב")‪ ,‬ולא מתוך רצון האל‪ .‬על כן‬
‫מצוי בהכרח בשל מציאותה כעילה בפו ַעל‪ .‬וכן כאשר‬           ‫אין הם מכנים את הבורא "עילה" אלא‬
                                                         ‫"פועל"‪ .‬אלה דברי מי שאינו מבדיל‬

‫אתה נוקט את הפו ֵעל כפו ֵעל בפו ַעל‪ ,‬מתחייבת בהכרח‬       ‫וכו' – האמירה‪ ,‬לדעתם‪ ,‬שהפועל חייב‬
‫מציאות פעּולו‪ .‬כי הבנאי לפני שיבנה את הבית אינו‬          ‫להיות קודם בזמן לפעולתו מעידה‬
‫בנאי בפו ַעל אלא הוא בנאי בכוח‪ ,‬כשם שחומר הבית‬           ‫שאינם מבחינים בין המושג "בכוח"‬
‫הזה לפני שייבנה הוא בית בכוח‪ .‬וכאשר יבנה‪ ,‬אזי‬            ‫לבין המושג "בפועל"‪ ,‬כמו שיוסבר‬

                                                                               ‫בפסקה הבאה‪.‬‬

‫יהיה בנאי בפו ַעל ותתחייב אז בהכרח מציאות דבר‬            ‫‪ 2‬מה שעליך לדעת וכו' – הרמב"ם‬

‫בנוי‪ .‬נמצא שלא הרווחנו דבר בהעדפת המונח "פו ֵעל"‬         ‫טוען שההבדל בין "עילה" לבין "פועל"‬
‫על פני המונח "עילה" ו"סיבה"‪ .‬המטרה כאן אינה אלא‬          ‫הוא תוצאה של משחק לשון‪ ,‬ואינו‬
                                                         ‫פותר שום בעיה משמעותית‪ .‬מצד אחד‪,‬‬

                                                         ‫מה שחסר במונח "עילה"‪ ,‬שאינו מספק‬

‫קדימות לפני העלול‪ ,‬נפתר באמצעות השימוש במונח "עילה בכוח"‪ .‬מצד שני‪ ,‬המונח "פועל" אינו פותר את הבעיה‪,‬‬

‫והוא מחייב קדימות של הפעול כשמשתמשים במונח "פועל בפועל"‪ .‬ההבדל המחייב קדימות בזמן טמון בהבחנה בין‬
   309   310   311   312   313   314   315   316   317   318   319