Page 317 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 317

‫טס קרפ |  ותילתכו ותויח ‪,‬םלועה לעופ – לאה | ‪259‬‬

‫להבחין ביניהם‪ .‬הדיון הנוכחי דן‬                                ‫‪ 	7‬אל תחשוב שדברינו עליו שהוא הצורה האחרונה לכל‬
‫במונח נבדל מגוף (=שכל נבדל)‪.‬‬                                  ‫העולם רומזים לצורה האחרונה שאריסטו אמר לגביה‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אריסטו מזכיר את "הצורה‬                             ‫ב"מטפיזיקה" (ספר יב‪ )1072a ,‬שאין היא מתהווה ולא כלה;‬
‫האחרונה"‪ ,‬שהיא הגורם הראשון‬                                   ‫כי אותה הצורה הנזכרת שם היא טבעית‪ ,‬לא שכל‬
‫בשרשרת המציאות‪ ,‬במובן חומרי‬

‫(=צורה טבעית)‪ .‬לדעת הרמב"ם‪,‬‬                                   ‫נבדל‪ .‬כי כשאנו אומרים עליו יתעלה שהוא צורתו‬
‫זהו הגלגל החיצוני המתואר בהרחבה‬                               ‫האחרונה של העולם אין זה במובן של היות הצורה‬
‫בפרק הבא (ובפרק עב)‪ ,‬שהוא הגוף‬                                ‫בעלת החומר צורה של אותו חומר‪ ,‬כאילו הוא יתעלה‬
‫החומרי הגדול ביותר והמקיף ביותר‬                               ‫צורה לגוף‪ .‬לא באופן זה נאמר‪ ,‬אלא כמו שכל נמצא‬
‫במציאות‪ ,‬שתנועתו נצחית ומניעה‬                                 ‫בעל צורה הוא מה שהוא רק בשל צורתו‪ ,‬ואם כלתה‬
‫את כל העולם וצורתו נצחית וקבועה‬                               ‫צורתו כלה ובטל כל היותו‪ ,‬כן כמו היחס הזה עצמו‬
‫(א‪,‬עב‪ ;1‬ב‪,‬יא)‪ .‬אין זה במובן של היות‬                           ‫יחס האלוה לכל הֵראשיות הרחוקות של המציאות‪.‬‬
‫הצורה בעלת החומר וכו' – לעומת‬                                 ‫כי הכול מצוי מכוח מציאות הבורא‪ ,‬והוא מתמיד את‬
‫האמירה שהאל הוא הפועל בעולם‪,‬‬                                  ‫קיומו (של העולם) באמצעות העניין המכונה "שפע"‪,‬‬
‫המובנת כפשוטה‪ ,‬שהוא הגורם‬                                     ‫כמו שנבאר באחד מפרקי חיבור זה (ב‪,‬יב)‪ .‬אילו היה‬
‫המניע את כל הגלגלים (לפרטים‪ ,‬ראו‬                              ‫עולה על הדעת שהבורא נעדר‪ ,‬היתה נעדרת המציאות‬
‫א‪,‬עב)‪ ,‬האמירה שה' הוא צורתו של‬                                ‫כולה‪ ,‬והיתה בטלה מהותן של הסיבות הרחוקות ממנו‪,‬‬
‫העולם מושאלת (מטפורית)‪ ,‬ואינה‬
‫כפשוטה‪ ,‬ומשמעה‪ :‬אין קיום לעולם‬                                    ‫ושל המסֹובבים האחרונים‪ ,‬ושל כל מה שביניהם‪.‬‬
‫בלא אל (ש"ד‪ ,‬תכלית‪ ,‬עמ' ‪ .)143‬ה ֵראשיות‬
‫הרחוקות של המציאות – שיצר ה'‬                                  ‫‪ 	8‬אם כן האל הוא למציאות במדרגת הצורה לדבר שיש‬
‫את הצורות הראשוניות של הנבדלים‬                                ‫לו צורה‪ ,‬שעל ידה הוא מה שהוא‪ ,‬ובצורה מתקיימת‬
‫מחומר ושל החומר‪ ,‬והן מניעות את‬                                ‫אמיתתו ומהותו; כך יחס האלוה לעולם‪ .‬במובן הזה‬
‫המציאות בשרשרת פעולות‪ .‬אילו היה‬                               ‫ֶנאמר עליו שהוא "הצורה האחרונה" ושהוא "צורת‬
‫עולה על הדעת וכו' – כדברי הרמב"ם‬                              ‫הצורות"‪ ,‬כלומר שהוא זה שבסופו של דבר מציאותה‬
‫ב"משנה תורה"‪ .‬וזה לשונו‪ְ" :‬ו ִאם‬                              ‫של כל צורה בעולם וקיומה מתבססים עליו‪ ,‬וקיומן‬
‫ַי ֲע ֶלה ַעל ַה ַּד ַעת ֶׁש ֵאין ָּכל ַהִּנ ְמ ָצ ִאין‬       ‫הוא על ידו‪ ,‬כמו שהדברים בעלי הצורות קיימים על‬
‫ִמְּל ַבּדֹו ְמצּו ִיין – הּוא ְל ַבּדֹו ִי ְה ֶיה ָמצּוי‪,‬‬
‫ְוֹלא ִי ְב ַטל הּוא ְל ִבּטּו ָלן‪ֶׁ ,‬שָּכל ַהִּנ ְמ ָצ ִאין‬
‫ְצִרי ִכין לֹו‪ְ ,‬והּוא ָּברּוְך הּוא ֵאינֹו ָצִריְך‬

 ‫ָל ֶהן ְוֹלא ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן" (יסודי התורה א‪,‬ג)‪.‬‬

‫‪ 8‬כך יחס האלוה לעולם – כשם‬                                    ‫ידי צורותיהם‪ .‬מפני עניין זה הוא נקרא בלשוננו " ֵחי‬
                                                              ‫העולמים"‪ ,‬דהיינו שהוא חיות העולם‪ ,‬כמו שיתבאר‬
‫שהצורה מאפשרת את קיומו של כל‬
‫עצם‪ ,‬כך האל מאפשר את קיום העולם‪.‬‬                                                                          ‫(א‪,‬עב‪.)22‬‬
‫הדברים בעלי הצורות – כל העצמים‬
‫בעולם‪ֵ .‬חי העולמים‪ ...‬חיות העולם‬                                                                                      ‫האל – תכלית העולם‬
‫– ה' מחיה את העולם‪ ,‬והוא הנוסח‬
‫בברכות ובתפילה (לברכת בורא נפשות‪,‬‬                             ‫‪ 	9‬וכן הדבר גם באשר לתכלית‪ .‬כי הדבר שיש לו תכלית‪,‬‬
                                                              ‫עליך לחקור אחר תכליתה של אותה התכלית‪ .‬כמו‬
‫ראו ברכות ח‪,‬ח; לברכת ברוך שאמר‪ ,‬ראו סדר‬                       ‫שתאמר למשל שהכיסא – חומרו הוא העץ‪ ,‬ופועלו הוא‬

‫התפילות ג; לברכת ישתבח‪ ,‬ראו שם ו)‪ .‬וכיוון‬
‫ש"העולמים" אינו כינוי לה'‪ ,‬לדעת‬

‫הרמב"ם אין אומרים " ַחי העולמים" אך אומרים " ַחי ה'" (ראו‪ :‬א‪,‬סח‪ ;1‬א‪,‬עב‪.)22‬‬

‫‪ 9‬וכן הדבר גם באשר לתכלית – ה' הוא תכלית העולם‪ ,‬שה' הוא מושא לחיקוי ולהידמות (ראו ביאור ‪ ;10‬והשוו‬

                                 ‫ג‪,‬יג‪ ,‬שהרמב"ם דוחה את קיומה של "תכלית אחרונה"‪ ,‬ושם נדון במשמעה המדויק של התכלית)‪.‬‬
   312   313   314   315   316   317   318   319   320   321   322