Page 322 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 322

‫‪ | 264‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫והמשמרים את סדירותו באים מהשמים ההם‪ .‬ראיה‬           ‫‪ 6‬כי "טל" אינו טל כפשוטו – שהרי‬

‫למה שאמרתי לך היא דבריהם (בבלי חגיגה‪ ,‬שם)‪" :‬ערבות‬   ‫זהו טל מיוחד העתיד להחיות מתים‪.‬‬
‫– שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי‬   ‫שכל חיּות הנמצאת בחי אינה אלא‬
‫ברכה ונשמתן שלצדיקים ונשמות ורוחות שעתידין‬          ‫מהחיות הזו – החיים בכדור הארץ‬
                                                    ‫מקורם בכוחות הנמצאים בגלגלים‬

‫ל ִהּברות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים"‪ .‬וברור‬    ‫עליונים‪ ,‬כמו שנראה בהמשך הדברים‬

‫הוא שכל מה שמנו כאן – אין מהם דבר שהוא גוף כך‬       ‫(לביאור בהרחבה‪ ,‬ראו א‪,‬עב; ב‪,‬י)‪ .‬התבונן‬
‫שיהיה במקום‪ ,‬כי "טל" אינו טל כפשוטו‪ .‬התבונן כיצד‬    ‫כיצד מנו את נשמתן שלצדיקים‬
‫אמרו שם "שבו"‪ ,‬כלומר שהם בתוך ערבות‪ ,‬ולא אמרו‬       ‫וכו' – המדרש מציין שתי קבוצות‪,‬‬
                                                    ‫הראשונה מי שמימשו את חייהם‪,‬‬

‫שהם עליו‪ ,‬כאילו הודיעו שהדברים האלה המצויים‬         ‫"נשמתן שלצדיקים"‪ ,‬ולא של כל בני‬
‫בעולם אינם מצויים אלא בשל כוחות הבאים מערבות‪.‬‬       ‫אנוש‪ ,‬ולא נזכרו בו "רוחות"; והשנייה‬
‫ה' יתעלה הוא אשר עשאו ראשית להם וריכזם בתוכו‪,‬‬       ‫לפני הופעת החיים‪ ,‬שמצינו בה שני‬
                                                    ‫מושגים‪" ,‬נשמות ורוחות שעתידין‬

‫ובכללם "גנזי חיים"‪ .‬וזהו הנכון והאמת לאמיתה‪,‬‬        ‫להבראות"‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬כך הוא‬

‫שכל חיּות הנמצאת בחי אינה אלא מהחיות הזו‪ ,‬כפי‬       ‫הסברם של הדברים‪ :‬לפני יצירת‬
‫שאזכיר בהמשך (א‪,‬עב; ב‪,‬י)‪ .‬התבונן כיצד מנו את נשמתן‬  ‫האדם‪ ,‬כוחות הגלגל יוצרים את כוח‬
‫שלצדיקים ונשמות ורוחות שעתידין ל ִהּברות – מה‬       ‫ה ִחיות הגופנית שבאדם‪ ,‬המכונה כאן‬
                                                    ‫"רוח" (א‪,‬מ משמעות ג)‪ ,‬ואת כוח ההכנה‬

‫נשגב עניין זה למי שמבינו! כי הנשמות הנשארות אחרי‬    ‫השכלית שלו‪ ,‬המכונה כאן "נשמה"‪,‬‬
‫המוות אינן הנשמה המתהווה באדם כשהוא נוצר‪ ,‬כי זו‬     ‫שהיא רק הזדמנות למשימת חייו‬
‫המתהווה בעת יצירתו היא כוח ההכנה בלבד‪ ,‬והדבר‬        ‫(א‪,‬מא‪ ,‬משמעות ג)‪ ,‬ולא כמחשבת ההמון‪,‬‬
                                                    ‫שהאדם נולד עם מציאות־מתנה נתונה‪.‬‬

‫הנפרד אחרי המוות הוא הדבר המגיע להיות בפועל‪.‬‬        ‫על האדם לממש בחייו את הפוטנציאל‬

‫והנשמה המתהווה גם אינה הרוח המתהווה‪ ,‬ולכן מנו‬       ‫הגלום בכוח ההכנה השכלי ולהשיג‬
‫במתהווים נשמות ורוחות‪ .‬אך הנפרד הוא דבר אחד‬         ‫תובנות ודבקות שכלית בה'‪ ,‬המקנות‬
‫בלבד‪ .‬וכבר ביארנו את רב־משמעיות "רוח" (א‪,‬מ)‪ ,‬וגם‬    ‫לו חיי נצח‪ .‬אם עשה כן‪ ,‬הרי הוא בגדר‬
                                                    ‫"צדיק"‪ ,‬ורק "נשמתן שלצדיקים"‬

‫ביארנו בסוף ספר מדע (תשובה ח‪,‬ג) את הרב־משמעיות‬      ‫נצחית‪ .‬לעומת זאת‪" ,‬נשמת" הרשע‪,‬‬
                              ‫שחלה במונחים אלה‪.‬‬     ‫העסוק בגוף הכ ֶלה‪ ,‬אובדת עם מותו‬
                                                    ‫בלא להשאיר זכר‪ .‬אך הנפרד הוא דבר‬

‫אחד בלבד – במונחים הגופניים‪ ,‬יש ‪ 	7‬התבונן אם כן כיצד העניינים המופלאים והנכונים‬
                                                    ‫שניות שאינה מצויה במונח המופשט‬
‫הללו‪ ,‬שאליהם הגיע עיונם של הנעלים ביותר ממי‬         ‫"השגת השכל"‪ ,‬והתלכדותם נעשית‬
‫שעסקו בפילוסופיה‪ ,‬מפוזרים במדרשות‪ .‬אם יעיין בהם‬     ‫באחדות "השכל המשכיל והמושכל"‬
‫במבט ראשון אדם משכיל שאינו הוגן‪ ,‬הוא ילעג להם‪,‬‬      ‫(א‪,‬סח; ש"מ)‪ .‬ביארנו בסוף ספר מדע‬

‫בשל הפער הגדול בין פשטיהם לבין העובדות‪ .‬הסיבה‬       ‫וכו' – בהלכות תשובה ח‪,‬ג‪ָּ" :‬כל ' ֶנ ֶפׁש'‬
                                                    ‫ָה ֲאמּוָרה ְּב ִע ְנ ָין ֶזה ֵאי ָנּה ַהְּנָׁש ָמה ֶׁש ִהיא‬

‫ְצִרי ָכה ַלּגּוף‪ֶ ,‬אָּלא צּוַרת ַהֶּנ ֶפׁש‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ַה ֵּד ָעה ֶׁש ִהׂ ִּשי ָגה ַהּבֹוֵרא ְּכ ִפי ּ ֹכ ָחּה‪ְ ,‬ו ִהׂ ִּשי ָגה ַה ֵּדעֹות ַהִּנ ְפָרדֹות ּוְׁש ָאר ַהַּמ ֲעִׂשים‪ְ .‬ו ִהיא‬

‫ַה'ּצּוָרה' ֶׁשֵּב ַאְרנּו ִע ְנ ָי ָנּה ְּב ֶפֶרק ְר ִבי ִעי ֵמ ִה ְלכֹות ְיסֹו ֵדי ַהּתֹוָרה (הלכות ח‪-‬ט) – ִהיא ַהִּנ ְקֵראת ' ֶנ ֶפׁש' ְּב ִע ְנ ָין ֶזה"‪ .‬והנה ההפנייה‬

‫המלאה על הזהירות הנדרשת בהבנתם של מונחים רב־משמעיים‪ּ" :‬ו ְפ ָע ִמים ַרּבֹות ִּת ָּקֵרא זֹו ַהּצּוָרה ' ֶנ ֶפׁש' ָו'רּו ַח'‪ּ .‬ו ְל ִפי ָכְך‬

‫ָצ ִריְך ְל ִה ָּז ֵהר ַּבׁ ֵּשמֹות‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִּת ְט ֶעה‪ְ .‬ו ָכל ֵׁשם ָוֵׁשם ִיָּל ֵמד ֵמ ִע ְנ ָינֹו" (יסודי התורה ד‪,‬ח‪-‬ט)‪.‬‬

‫‪ 7‬במדרשות‪ .‬אם יעיין בהם וכו' – וכן היא תפיסתו של הרמב"ם בכל כתביו‪ ,‬שמדרשי חז"ל‬

‫טומנים בחובם תפיסות עמוקות ואמיתיות בלשון מוזרה וחידתית הנראית חסרת היגיון מדעי‪.‬‬
   317   318   319   320   321   322   323   324   325   326   327