Page 319 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫טס קרפ | ותילתכו ותויח ‪,‬םלועה לעופ – לאה | ‪261‬‬

‫הרחיקו לכת לומר שאף המשך קיומו‬ ‫מה שאמרו היה נכון אילו היה הוא פו ֵעל בלבד‪ ,‬ולא‬
‫של הפעול אינו תלוי בפועל‪.‬‬ ‫היה הדבר הפעול נצרך לו כדי להתמיד את קיומו‪ ,‬כמו‬
‫שכשימות הנגר לא יכלה הארון‪ ,‬כי אין הוא מעניק‬
‫לו את קיומו‪ .‬אך כיוון שהוא יתעלה גם צורת העולם‬
‫כמו שביארנו‪( ‬לעיל ‪ ,)8-6‬והוא מעניק לו את הקיום ואת‬
‫ההתמדה‪ ,‬הרי בלתי אפשרי שיסתלק המעניק ויישאר‬
‫המוענק‪ ,‬שאין לו קיום אלא במה שמוענק לו‪ .‬עד כדי‬
‫כך הגיעה מחשבת השווא שחייבה האמירה שהוא‬

‫פו ֵעל בלבד‪ ,‬לא תכלית ולא צורה‪.‬‬