Page 321 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 321

‫ע קפר | לםוהע מניע – להא ‪.‬בכר נחוהמ | ‪263‬‬

‫"שוכן עליו" וכו' – ניסוחם של חכמים‬   ‫שתשמע (א‪,‬עב; ב‪,‬ד ועוד)‪ .‬התבונן בדבריהם "שוכן עליו"‪,‬‬
‫מבטא את תפיסת ה' כישות חיצונית‬       ‫ולא אמרו 'שוכן בו'‪ .‬כי אילו אמרו 'שוכן בו'‪ ,‬היה זה‬
‫לעולם (טרנסצנדנטית)‪ ,‬שאינה נמצאת‬     ‫מחייב לו מקום‪ ,‬או שיהיה (ה') כוח בו (=בגלגל)‪ ,‬כמו‬
‫בתוכו‪ .‬שדמיינו כתות הצאבה שהאל‬       ‫שדמיינו כתות הצאבה שהאל הוא רוח הגלגל‪ .‬נמצא‬
‫הוא רוח הגלגל – על הצאבה‪ ,‬ראו‬        ‫שבדבריהם "שוכן עליו" הם אמרו במפורש שהוא‬

                   ‫א‪,‬סג‪ 2‬בהרחבות‪.‬‬              ‫יתעלה מובדל מן הגלגל ושאין הוא כוח בו‪.‬‬

‫‪ 4‬ואיננו אומרים "נעלה יותר" וכו'‬                                                 ‫הרכיבה – נבדלות לצד מתן חיות‬

‫– האמירה שהרוכב נעלה יותר מן‬         ‫	‪ 4‬ודע כי הושאל לו יתעלה "רֹ ֵכב ָׁש ַמ ִים" (דברים לג‪,‬כו) בשל‬
‫המורכב אינה מדויקת‪ ,‬מפני שאין‬        ‫דימוי יוצא מן הכלל ומופלא‪ .‬והוא שהרוכב נעלה יותר‬
‫הנושא והנשוא כאן ממין אחד (ראו‬       ‫מן הנרכב – ואיננו אומרים "נעלה יותר" אלא בחוסר‬
‫א‪,‬נב‪ ;17-14‬א‪,‬נו‪ .)1‬והוא יתעלה מובדל‬  ‫דיוק‪ ,‬כי הרוכב אינו מאותו המין של הנרכב‪ .‬והרוכב‬
‫ממנו – אף על פי שקיומו ותנועתו‬       ‫הוא גם המניע את הבהמה והמוליך אותה איך שיחפוץ‪,‬‬
‫של הטבע נשלטים במובהק ברצונו‬         ‫והיא כלי שלו‪ ,‬שהוא משתמש בו איך שירצה‪ .‬והוא‬
‫החופשי של האל‪ ,‬הנעתו והנהגתו‬         ‫חף ממנה‪ ,‬לא מחובר לה‪ ,‬אלא מחוץ לה‪ .‬כך האלוה‬
‫נעשות בעצם "רכיבתו" של האל בלבד‬      ‫יתרומם שמו הוא המניע את הגלגל העליון שבתנועתו‬
‫(ק"י)‪ .‬האלוהות קיימת במציאות נבדלת‬   ‫נע כל מתנועע שבו‪ ,‬והוא יתעלה מובדל ממנו ואינו‬
‫מהותית ממציאות הטבע‪ .‬זהו פרדוקס‬
‫בלתי אפשרי להבנה‪ :‬על אף נבדלותו‬                                                 ‫כוח בו‪.‬‬
‫של האל מן הטבע‪ ,‬הוא שולט עליו‬
‫שלטון בלא מצרים‪ ,‬ויחד עם זה הוא‬      ‫‪ 	5‬בבראשית רבה (פרשה סח‪,‬ט) אמרו‪ ,‬בפירושם לדבריו‬
‫מקור חיותו וקיומו של הטבע ומקור‬      ‫יתעלה " ְמעֹ ָנה ֱאֹל ֵהי ֶק ֶדם" (דברים לג‪,‬כז)‪" :‬הוא מעון עולמו‬
                                     ‫ואין עולמו מעונו"‪ .‬והמשיכו ואמרו‪" :‬הסוס טפילה‬
               ‫הכוחות שבו (א‪,‬עב‪.)25‬‬  ‫לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס‪ ,‬הדא היא‪ִּ' :‬כי ִתְרַּכב‬
                                     ‫ַעל סּו ֶסיָך' (חבקוק ג‪,‬ח)"‪ .‬זה לשונם‪ .‬התבונן בו ויתבאר לך‬
‫‪ְ 5‬מ ֹע ָנה – במשמעות 'מקום'‪" .‬הוא‬   ‫איך ביארו את יחסו יתעלה לגלגל‪ ,‬ושהוא הכלי שלו‪,‬‬

‫מעון עולמו ואין עולמו מעונו" – ה'‬                          ‫שבו הוא מנהיג את המציאות‪.‬‬
‫מעניק קיום למציאות מעצמותו (א‪,‬נט)‬
‫ומעניק צורה לכל בעל צורה (קרשקש)‪,‬‬                                           ‫חידות חכמים על סוד הישארות הנפש‬

            ‫ועם זאת נבדל מן העולם‪.‬‬   ‫‪ 	6‬כי כל אימת שתמצא את החכמים ז"ל אומרים שבשמים‬
                                     ‫מסוימים יש כך וכך‪ ,‬ובשמים אחרים יש כך וכך‪ ,‬אין‬
                                     ‫הכוונה שבשמים יש גופים אחרים מלבד השמים‪ ,‬אלא‬
                                     ‫הכוונה היא שהכוחות המולידים את הדבר הפלוני‬

                                           ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪" 5‬הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו" – ושם גם כתוב‪ :‬אפשרי המציאות‪.‬‬

‫בשאלה הפילוסופית הגדולה‪ ,‬האם האל נמצא בעולם‬  ‫"הקב"ה מקום עולמו‪ ,‬ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה‬

‫סח‪,‬ט)‪ .‬ניסוח זה מאפשר עיון מחודש במונח "מקום"‪ ,‬או מחוצה לו‪ ,‬התפיסה היהודית לדעת הרמב"ם היא‪ :‬מצד‬

‫שנתבאר במשמעות מדרגת מציאות ה' (א‪,‬ח)‪ .‬כלומר‪ ,‬אחד‪ ,‬האל נבדל מן העולם‪ ,‬ואינו תלוי בו‪ ,‬כלומר "שוכן‬

‫מציאות ה' מאפשרת את מציאות העולם‪ ,‬ולא להפך‪ .‬עליו"‪ ,‬ולא "שוכן בו"; ומצד שני‪ ,‬הוא מקור ההוויה‬

‫במילים אחרות‪ :‬האל מחויב המציאות‪ ,‬ואילו הטבע הוא וה ִחיות של העולם ויוצר זיקה ביניהם‪.‬‬
   316   317   318   319   320   321   322   323   324   325   326