Page 310 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 310
| 252מורה הנבוכים | חלק א
ה' ,כי אין חייו דבר שונה מעצמותו ,כמו שהבהרנו ומותנה בנסיבות ,ולכן אפשר להגדיר
בנושא שלילת התארים (א:נג,נז). את מהותו של האל בלא מאפיין הקיום.
קושי בהבנת המשפט
2כמו שהוא מבין את עניין הלובן 2אין ספק שכל מי שלא עיין בספרים שחוברו על השכל,
ולא השיג את עצמות השכל ,ולא ידע את מהותו,
והשחרות – ה"לובן" וה"שחרות" הם
ואינו מבין ממנו אלא כמו שהוא מבין את עניין הלובן למעשה מקרים ,תכונות לא מהותיות
והשחרות – יתקשה מאוד להבין את הדברים .ודברינו החלות על האובייקט .הלובן והמולבן
שהוא השכל והמשכיל והמושכל יהיו לדידו כאילו והמלבין הם דבר אחד – אמירה
אמרנו" :הלובן והמולבן והמלבין הם דבר אחד". שמשמעה שגם לאדם הפשוט ,הקולט
מה רבים הבורים שימהרו לסתור את דברינו במשל את המושגים רק בחושיו ,הטענה
זה ודומים לו ,ומה רבים הטוענים לחכמה שדבר זה שהצבע הלבן ,הבגד הצבוע לבן ,והאדם
קשה עליהם ,וסבורים שהידיעה כיצד דבר זה הכרחי הצובע אותו ,הם אותו דבר ,נשמעת
לא הגיונית .וכמו שיתבאר בהמשך,
יש להבין שכוונת הצירוף "השכל
ונכון היא דבר החומק מן הדעת .אך עניין זה הוא מוכח והמשכיל והמושכל" אינה בהתלכדות
וברור כפי שביארו הפילוסופים העוסקים באלוהות, האדם עם העצם החומרי הנקלט בחוש
או בדמיון אלא בהתלכדות ההכרה עם
ואסביר לך כעת מה שהוכיחו: מהויותיהם של הדברים (פ"ג ,מיסטיקה,
ידיעה בכוח וידיעה בפועל עמ' .)87
3דע שלפני שהאדם תופס משהו בשכלו ("משכיל"), 3דע שלפני שהאדם וכו' – בהצגה
הרי הוא משכיל בכוח .וכשהוא תופס בשכלו דבר־מה
– כגון שתאמר שהוא תפס בשכלו את צורתה של פיסת ראשונה ,נסביר את המושגים במשפט
עץ מסוימת והסיק את צורתה מחומרה וצייר (בדעתו) שנחזור ונלטש אותו :ה"שכל"
הוא כלל הידיעה בפועל של האיש
ה"משכיל" ,המבדיל בין ה"משכיל",
את הצורה באופן מופשט ,שזוהי פעולת השכל – כי שעדיין לא למד ,לבין ה"מושכל",
אז נעשה למשכיל בפועל .והשכל שהגיע לפועל הוא שעדיין לא נלמד (ש"א ,הפילוסופים ,עמ'
צורת פיסת העץ המופשטת שבדעתו ,כי אין השכל דבר .)269משכיל בכוח – "המשכיל" הוא
שונה מן העניין המושכל .התבאר לך אם כן שהדבר האדם הנושא את המחשבה ,ואין
הכוונה לחומר האדם אלא למהותו,
המושכל הוא צורת פיסת העץ המופשטת ,והיא השכל שהיא המחשבה בשעה שהוא משכיל,
המגיע לפו ַעל .ואין הוא שני דברים :שכל ,וצורת פיסת כלומר כשהוא חושב אותה .לפני
העץ המושגת; כי אין השכל בפועל דבר שונה ממה רכישת ידע ,אין קיום ממשי ליכולתו
האינטלקטואלית של האדם ,והיא רק
שנתפס בשכל ,והדבר שבאמצעותו נתפסה שכלית גלומה בו כאפשרות לקיום ("בכוח").
צורת פיסת העץ והופשטה ,שהוא המשכיל ,הוא השכל שהוא תפס בשכלו את צורתה של
המגיע לפו ַעל בלא ספק .כי פועלו של כל שכל הוא פיסת עץ וכו' – הרמב"ם מתאר את
עצמותו ,ואין השכל בפועל דבר אחד ופועלו דבר אחר, ה"משכיל" שהצליח להשיג "מושכל",
כשהסיק את צורתה מחומרה – שהוא
כי אמיתת השכל ומהותו היא ההשגה. מחלץ בשכלו את המהות ("הצורה")
מן התופעה שהוא תופס בחושיו ,שהרי
פיסת עץ היא דבר שחוש הראייה תופס אותה ,ואילו הגדרתו המהותית של העץ נתפסת רק בשכל .וצייר (בדעתו)
את הצורה באופן מופשט – הצליח להבין את מהותה של פיסת העץ .כי אין השכל בפועל דבר שונה ממה שנתפס
בשכל – לפני רכישת הידע (הצורה ,הדבר המושכל) ,לא היה השכל קיים כממשות אלא רק כאפשרות ("בכוח").
כשהאדם משכיל בפועל ,כלומר מבין את מהותה של פיסת העץ ,שכלו נעשה ממשות קיימת על ידי ההבנה.
