Page 307 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 307
249
פרק סז
המונחים שביתת ה' ומנוחת ה'
הקדמה :בסוף הפרק הקודם ,כמו גם בשני הפרקים שלפניו ,עסק הרמב"ם ב"מעשה
בראשית" ובפעלים שנאמרו בתורה ב"פרשת הבריאה" ,והפרק שלפנינו הוא המשך ישיר
להם ,ומטרתו לבאר את משמעם של המונחים "שביתה" ו"מנוחה" ו"נפישה" ביחס לה',
שאינם מתארים את ה' אלא את המציאות.
1כיוון שהושאלה וכו' – כשהתורה משמעות שביתה כהפסקת היצירה
1כיוון שהושאלה האמירה לחפץ (ה') בכל מה שנברא מתארת את בריאת העולם ,היא
משתמשת במונח מתחום הדיבור, בששת ימי בראשית ונאמר "ַוּיֹא ֶמר"ַ" ,וּיֹא ֶמר",
"ויאמר ה'" ,כשכוונתה לומר שה' הושאלה לה' השביתה ביום השבת ,כאשר לא היתה
חפץ או רצה (א,סה .)5לכן ,סיום תהליך יצירה ,ונאמרַ " :ו ִּיְׁשּבֹת ַּבּיֹום ַהׁ ְּש ִבי ִעי" (בראשית ב,ב) .כי
הבריאה מאת ה' מכונה בתורה בלשון
הפסקת הדיבור נקראת גם כן "שביתה" ,כמו שנאמר" :שביתה" ,המתארת במקרא גם את
" ַו ִּיְׁשְּבתּו ְׁשֹל ׁש ֶ�ת ָה ֲא ָנִׁשים ָה ֵאֶּלה ֵמ ֲענֹות ֶאת ִאּיֹוב" (איוב השתיקה.
ַ 2ו ְי ַדְּברּו ֶאל ָנ ָבל וכו' – נערי דוד הלכו
לב,א).
בשליחותו אל נבל וביקשו ממנו בנוח
משמעות מנוחה כהפסקה
נפש ,וכשהם מסיימים לדבר ,נאמר
עליהם " ַוָּינּוחּו" ,שמשמעו שתקו, 2וכן נאמר על הפסקת הדיבור לשון ניחה ,והוא האמור:
ולא שנחו מטרחת הדרך (כגון רש"י), "ַו ְי ַדְּברּו ֶאל ָנ ָבל ָּכל ַה ְּד ָבִרים ָה ֵאֶּלה ְּבֵׁשם ָּדִודַ ,וָּינּוחּו"
הן מפני שלא נזכרה בו טרחה הן מפני (שמואל־א כה,ט; ושםְּ :כ ָכל) – פירושו לדעתי :ופסקו מלדבר כדי
שהפירוש הזה אינו משתלב ("חריגה לשמוע את התשובה .כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח
מאוד") בסיפור ובתשובת נבל לנערי
כלל ,כך שגם לו טרחו ,האמירה "וינוחו" חריגה מאוד דוד (א"ש) .שהיה בהם מן התחכום
והעדינות – כהנחיית דודַ" :ו ֲא ַמְר ֶּתם
ּ ֹכה ֶל ָחיְ ,ו ַא ָּתה ָׁשלֹום ּו ֵבי ְתָך ָׁשלֹום ְו ֹכל בסיפור .הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו,
ֲאֶׁשר ְלָך ָׁשלֹוםְ ...ו ִי ְמ ְצאּו ַהְּנ ָעִרים ֵחן שהיה בהם מן התחכום והעדינות ,ושתקו ,כלומר לא
ְּב ֵעי ֶניָך ִּכי ַעל יֹום טֹוב ָּבאנּוְּ ,ת ָנה ָּנא ֵאת הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב
ֲאֶׁשר ִּת ְמ ָצא ָי ְדָך ַל ֲע ָב ֶדיָך ּו ְל ִב ְנָך ְל ָדִוד" תגובה כמו זו שהשיב להם .כי מטרת הסיפור הזה הוא
(שמואל־א כח,ו-ח) .ולא מעשה שחייב לתאר את קמצנותו (של נבל) ,שהיתה שיא הקמצנות.
תגובה כמו זו שהשיב להם – הדגשת ולפי המשמעות הזו נאמר גם " ַוָּי ַנח ַּבּיֹום ַהׁ ְּש ִבי ִעי" (שמות
שתיקתם במילה "וינוחו" ,לפי פירוש
כ,י) .אך החכמים ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן הרמב"ם ,מדגישה את ההבדל בין
שאלתם המנומסת לתשובתו החריפה של מנוחה ,והבינוהו כפועל יוצא .אמרו החכמים ז"ל:
של נבלַ" :וַּי ַען ָנ ָבל ֶאת ַע ְב ֵדי ָדִוד ַוּיֹא ֶמר "וינח לעולמו ביום השביעי" (בראשית רבה פרשה י) ,כלומר
ִמי ָדִוד ּו ִמי ֶבן ִיָׁשיַ ,הּיֹום ַרּבּו ֲע ָב ִדים
ַהִּמ ְתָּפְר ִצים ִאיׁש ִמְּפ ֵני ֲאדֹ ָניוְ .ו ָל ַק ְח ִּתי הפסקת הבריאה בו.
ֶאת ַל ְח ִמי ְו ֶאת ֵמי ַמי ְו ֵאת ִט ְב ָח ִתי ֲאֶׁשר משמעות מנוחה כייצוב והתמדה
ָט ַב ְח ִּתי ְל ֹג ְז ָזיְ ,ו ָנ ַת ִּתי ַל ֲא ָנִׁשים ֲאֶׁשר ֹלא
ָי ַד ְע ִּתי ֵאי ִמ ֶּזה ֵהָּמה?!" (שם ,י-יא) .אך 3וייתכן שהוא מנחי הפ"א או נחי הלמ"ד (=שורש
החכמים ומפרשים אחרים וכו' – הרמב"ם מפרש את המונח "ַוָּי ַנח" כפועל עומד ,המתאר את הנושא ,ה' שפעל עד
כה ,ואילו חז"ל ומפרשים אחרים (ראו רס"ג וק"י) מפרשים אותו כפועל יוצא ,שהניח לעולם .אפשר שהניגוד בפירושיהם
הוא רק בדקדוק הלשון ,אך תוכן פירושו של הרמב"ם זהה לזה של חכמים :סיומו של תהליך הבריאה (א"ש).
3וייתכן שהוא מנחי הפ"א או נחי הלמ"ד – פעלים שאות השורש הראשונה (פ"א הפו ַעל) או אות השורש האחרונה
