Page 302 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 302

‫‪244‬‬

   ‫פרק סה‬

‫המונחים דבר ה' ומאמר ה'‬

‫הקדמה‪ :‬בהמשך לפרק הקודם‪ ,‬שעסק במונח "דבר ה'" כאחד ממשמעיו של "שם ה'"‪,‬‬
‫הפרקים הבאים עוסקים במונח "דבר ה'"‪ ,‬בלשון המתארת את ה' כיוצר קשר עם האדם‬
‫והעולם‪ .‬דיבורו של ה' אינו חומרי‪ ,‬והנבואה היא השגה של תובנות חיצוניות לאדם‪ ,‬הנעשית‬

                         ‫באמצעות הכלים המצויים בעולם‪.‬‬

‫‪ 1‬לא כל שכן לאור וכו' – המסקנה דיבור ה' נברא ונמשל‬
‫שה' אינו מדבר במובן הפיזי נלמדת 	‪ 1‬איני סבור שלאחר שהגעת לדרגה הזו והת ַאֵּמת לך שהוא‬

‫יתעלה מצוי ולא ִּבמציאות‪ ,‬ואחד ולא באחדות‪ ,‬שיש‬          ‫ממסורת חכמינו‪ ,‬ולא רק מן החכמה‬
‫צורך לבאר לך שתואר הדיבור נשלל ממנו‪ .‬לא כל שכן‬          ‫(לרקע הדברים ביחס לאסלאם‪ ,‬ראו ש"מ)‪.‬‬
‫לאור העובדה שכל אומתנו מסכימה שהתורה נבראת‪,‬‬             ‫שהתורה נבראת‪ ...‬שהדיבור המיוחס‬
                                                        ‫לו נברא‪ ...‬כפי שברא כל מה שברא‬

‫והכוונה בכך היא שהדיבור המיוחס לו נברא‪ ,‬והוא‬            ‫וחידש – הרמב"ם מסביר את דברי‬

‫יוחס לו רק משום שאותו קול ששמע משה – ה' בראו‬            ‫חכמים‪ ,‬שאמרו שהתורה נבראת (ראו‬
‫וחידשו‪ ,‬כפי שברא כל מה שברא וחידש‪ .‬על הנבואה‬
‫עוד ידובר רבות (ב‪,‬לב‪-‬מח)‪ ,‬והמטרה כאן היא רק לומר‬        ‫בסוף הפרק הבא בהפניה למשנה אבות ה‪,‬ה לגבי‬

                                                        ‫"הכתב") שכוונתם לומר שהמסר הנבואי‪,‬‬
                                                        ‫המכונה דיבור מאת ה'‪ ,‬נקלט על ידי‬

‫שתיאורו בדיבור הוא כמו תיאורו בכל הפעולות הדומות‬        ‫משה‪ ,‬ויוצר תפיסת מושג נברא ומחודש‬
‫לפעולותינו‪ .‬הדעות (=המחשבות) הודרכו אם כן לכך‬           ‫אצל הנביא‪ .‬הנבואה היא יצירה כשאר‬
‫שיש ידע אלוהי שהנביאים משיגים‪ ,‬על ידי האמירה שה'‬        ‫היצירות בעולם ("כפי שברא כל מה‬
                                                        ‫שברא וחידש")‪ ,‬הנעשית בדרכים שאינן‬

‫דיבר איתם ואמר להם‪ ,‬כדי שנדע שהעניינים האלה שהם‬         ‫חורגות משאר יצירות ה' (ראו ק"י; וראו‬

‫מוסרים לנו מאת ה' אינם ממחשבתם וסברתם בלבד‪ ,‬כפי‬         ‫בתחילת הפרק הבא)‪ .‬שאותו קול ששמע‬
        ‫שיתבאר (ב‪,‬לה‪-‬לו)‪ .‬וכבר הזכרנו זאת קודם (א‪,‬מו)‪.‬‬  ‫משה – כגון במעמד הר סיני‪ ,‬שנאמר בו‬
                                                        ‫" ֹמ ׁש ֶ�ה ְי ַדֵּבר ְו ָה ֱאֹל ִהים ַי ֲע ֶנּנּו ְבקֹול" (שמות‬

                                                        ‫יט‪,‬יט)‪ .‬המילה "קול" כתובה "אלקול"‪,‬‬

‫ואפשר שהיא בערבית ומשמעה "דיבור"‪ ,‬אך נראה יותר שהיא המילה העברית‪ ,‬כגרסתנו כאן (ראו ק"י; ש"מ)‪ .‬וכבר‬

‫הזכרנו זאת קודם – שהעברת הידע האנושי נעשית באמצעות הדיבור‪ ,‬ולכן העברת ידע מה' לנביא בנבואה מתוארת‬

‫בלשון מטפורית כדיבור‪ ,‬מפני שאין לנו מילים טובות יותר להביע אותה (א‪,‬מו‪.)6‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 1‬ה' בראו וחידשו כפי שברא כל מה שברא וחידש תשומת הלב בפרק זה‪ .‬כי האל הוא כאמור מי שעורר את‬

‫– רמז מפתח אודות דרך פעולת הנבואה‪ ,‬המופיע גם רצונו של אותו חי שאינו מדבר‪ ,‬והוא אשר ִחייב בחירה‬

‫להלן‪ַ " :‬ה ֶּקשר של עניינים אלו אליו וייחוסם אליו הוא זאת לחי המדבר‪ .‬והוא אשר הוליך את הדברים הטבעיים‬

‫כייחוסן של כל הפעולות" (פסקה ‪ ,)3‬שמשמעותם מתבררת במהלכם" (ב‪,‬מח‪.)2‬‬

‫נמצא שהנבואה פועלת כשאר פעולות ה' באמצעות‬  ‫בפרק האחרון מפרקי הנבואה (ב‪,‬מח)‪ ,‬שהרמב"ם פותח‬

‫אותו בקריאה לתשומת לב מיוחדת ויתרה לפעולות כוחות שנתן ה' במציאות‪ ,‬ואין בה שינוי ממנהגו של‬

‫המיוחסות לה'‪ .‬כך למשל ההיגד שה' רצה שעץ מסוים עולם‪" .‬מנהגו של העולם" אין פירושו תפיסה חומרית‬

‫יצמח משמעו שה' הוא הסיבה הראשונה בשרשרת של העולם (מטריאליזם)‪ .‬דבר ה' הוא קליטת הנביא את‬

‫הסיבות לצמיחתו‪ .‬וזה לשונו‪" :‬כי כל זאת מיוחס לאל דבר ה' באמצעות כוחותיו הטבעיים והכוחות הטבעיים‬

‫יתעלה בספרי הנביאים‪ ,‬ונאמר בביטוייהם על מעשה זה שבמציאות‪ ,‬לא עם ה' ישירות‪ ,‬אלא באמצעות מתווכים‪,‬‬

‫שהאל עשאו או ציווה עליו או אמרֹו‪ .‬בכל הדברים האלה הם השכלים הנבדלים‪ .‬והרמב"ם עושה מאמץ ניכר בפרקי‬

‫נאמרו לשון אמירה ולשון דיבור ולשון ציווי ולשון קריאה הנבואה במחציתו השנייה של "מורה הנבוכים" להסביר‬

‫ולשון שליחה‪ .‬זה הוא העניין אשר רציתי לעורר עליו את את מרכיבי הנבואה ומאפייניה באמצעות מנהגו של עולם‪.‬‬
   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307