Page 301 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 301

‫דס קרפ | 'ה דובכו 'ה םש םיחנומה | ‪243‬‬

‫‪ 3‬כל מה שאינו הוא יתעלה מפאר‬                                                                   ‫פירוש שלישי למונח כבוד ה' – השבח לה'‬

‫אותו – הדוממים עושים זאת על ידי מי‬                          ‫‪ 	3‬ג)‪ ‬ויש שהכוונה ב"כבוד" לפיאור שכל האנשים מפארים‬
‫שמתבונן בהם‪ ,‬והוא המפאר‪ ,‬והכוכבים‬                           ‫את ה'; ואף כל מה שאינו הוא יתעלה מפאר אותו‪,‬‬
‫והגלגלים והשכלים הנבדלים מפארים‬                             ‫כי הפיאור האמיתי הוא השגת גדולתו‪ .‬נמצא שכל‬
‫את ה' בעצמם (ב‪,‬ה; יסודי התורה ג‪,‬ט)‪.‬‬                         ‫מי שמשיג את גדולתו ושלמותו מפאר אותו במידת‬
‫כיום‪ ,‬כשידוע שהכוכבים הם דוממים‪,‬‬                            ‫השגתו‪ :‬האדם בפרט מפאר באמירות כדי להורות‬
‫אפשר להחיל שוב את ההבנה שהאדם‬                               ‫על מה שהשיג בשכלו‪ ,‬ומודיע על כך לזולתו; וחסרי‬
‫המתבונן בכוכבים הוא המפאר‪ ,‬כאמור‬                            ‫היכולת להשיג‪ ,‬כמו הדוממים‪ ,‬הרי כאילו גם הם‬
‫בהמשך הפסקה‪ .‬הפיאור האמיתי הוא‬                              ‫מפארים בכך שהם מורים בטבעיהם על יכולת יוצרם‬
‫השגת גדולתו – ההבנה עד כמה הוא‬                              ‫וחכמתו‪ ,‬ודבר זה מביא לכך שהמתבונן בהם מפאר‪ ,‬בין‬
‫גדול ואחר‪ .‬שהמתבונן בהם מפאר‬                                ‫אם הוא מדבר בלשונו ובין אם לאו‪ ,‬אם הוא מי שדיבור‬
‫וכו' – כדברי הרמב"ם על הדוממים‬
‫בארץ‪ ,‬שהם חסרי השגה‪ְ" :‬ו ֶזה ֶׁש ָא ַמר‬                                                           ‫אינו שייך בו‪.‬‬
‫ָּדִוד‪ַ ' :‬ה ְללּו ֶאת ה' ִמן ָה ָאֶרץ ַּתִּני ִנים ְו ָכל‬
‫ְּתהֹמֹות‪ֵ ,‬אׁש ּו ָב ָרד ֶׁש ֶלג ְו ִקיטֹור' (תהילים‬       ‫‪ 	4‬השימוש הלשוני בלשון העברית השתנה והתרחב‬
‫קמח‪,‬ז‪-‬ח) – ִע ְנ ַין ַה ְּד ָב ִרים‪ַ :‬הְּללּוהּו ְּב ֵני‬    ‫בזאת עד שמשתמשים בלשון אמירה במשמעות הזאת‪,‬‬
‫ָא ָדם ִמְּגבּורֹו ָתיו ֶׁש ִּתְראּו ְּב ֵאׁש ּו ָבָרד‬      ‫ואומרים על מה שאין לו השגה שהוא משבח‪ ,‬ונאמר‪:‬‬
‫ּו ִבְׁש ָאר ְּברּו ִאים ֶׁש ִּתְראּו ְל ַמָּטה ִמן‬         ‫"ָּכל ַע ְצמֹו ַתי ּתֹא ַמ ְר ָנה ה' ִמי ָכמֹוָך" (תהילים לה‪,‬י)‪ :‬אמר שהן‬
‫ָהָר ִקי ַע‪ֶׁ ,‬שְּגבּוָר ָתם ָּת ִמיד ִנֶּכֶרת ְל ָגדֹול‬    ‫מחייבות את ההאמנה הזו כאילו הן אלה שאמרו אותה‪,‬‬
‫ְו ָק ָטן [=כאמור בפרק שלפנינו‪ ,‬לזה‬
‫ש"מדבר בלשונו" ולזה "שאינו יכול‬                                                       ‫כיוון שגם על ידן זה נודע‪.‬‬

             ‫לדבר"]" (יסודי התורה ג‪,‬א)‪.‬‬

‫‪ 4‬השימוש הלשוני בלשון העברית‬                                ‫‪	 5‬בהתאם לכינויו של עניין זה "כבוד" נאמר " ְמֹלא ָכל‬
                                                            ‫ָה ָא ֶרץ ְּכבֹודֹו" (ישעיהו ו‪,‬ג)‪ ,‬בשווה למה שנאמר "ּו ְת ִהָּלתֹו‬
‫השתנה והתרחב בזאת – בהשאלות‬                                 ‫ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ" (חבקוק ג‪,‬ג)‪ .‬כי השיבוח נקרא כבוד; נאמר‪:‬‬
‫(מטאפורות)‪ָּ" .‬כל ַע ְצמֹו ַתי ּתֹא ַמְר ָנה"‪...‬‬            ‫" ְּתנּו ַלה' ֱאֹל ֵהי ֶכם ָּכבֹוד" (ירמיהו יג‪,‬טז)‪ ,‬ונאמר‪ּ" :‬ו ְב ֵהי ָכלֹו‬
‫שגם על ידן זה נודע – הכרת מורכבות‬                           ‫ֻּכּלֹו אֹ ֵמר ָּכבֹוד" (תהילים כט‪,‬ט)‪ ,‬וכמוהו רבים‪ .‬הבן־נא גם‬
‫גוף האדם ותפקוד אבריו מביאה‬                                 ‫את השיתוף הזה של "כבוד"‪ ,‬ותפרשהו בכל מקום לפי‬
‫להכרת שבח ה'‪ .‬פירוש אחר‪ ,‬המבוסס‬
‫על דברי הרמב"ם‪" ,‬כי השכל הוא כבוד‬                                          ‫הקשרו‪ ,‬וכך תימלט מטעויות גדולות‪.‬‬
‫ה'" (פה"מ חגיגה ב‪,‬א)‪ ,‬אפשרי אם נבאר‬
‫את מילת "עצמותי" במשמעות 'עצמי‬

         ‫ומהותי'‪ ,‬כלומר השכל (ק"י)‪.‬‬

‫‪ְ " 5‬מֹלא ָכל ָה ָא ֶרץ ְּכבֹודֹו" – "כל הארץ מעידה על שלמותו" (א‪,‬יט‪ ,)2‬שכל המציאות מעידה על שלמות תהילת ה'‬

‫(=" ְמֹלא‪ְּ ...‬כבֹודֹו")‪ .‬כלומר‪ ,‬באמצעות הכרת המציאות‪ ,‬האדם יכול להשיג את ה' בשיא השלמות המהללת אותו‬
‫(לפירוש הפסוק בשלמותו‪ ,‬ראו א‪,‬יט‪ ;2‬למונח מקום‪ ,‬ראו א‪,‬ח)‪ּ" .‬ו ְב ֵהי ָכלֹו ֻּכּלֹו ֹא ֵמר ָּכבֹוד" – כתרגום יונתן בן עוזיאל (בתרגום‬

                                           ‫חוזר לעברית)‪" :‬במקדשו שלמעלה כל שמשיו אומרים כבוד לפניו"‪.‬‬
   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306