Page 303 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 303

‫הס קרפ | 'ה רמאמו 'ה רבד םיהמונח | ‪245‬‬

‫‪ 3‬כינוי לחפץ ולרצון או כינוי‬                                                                             ‫שלוש משמעויות‬

‫לעניין המובן מאת ה' – כבמשמעות‬               ‫‪ 	2‬מטרתו של פרק זה היא רק לומר שהדיבור והאמירה‬
‫השלישית‪' ,‬רצון וחפץ'‪ ,‬כגון ביצירת‬                                          ‫הם ביטוי רב־משמעי 	‪:‬‬
‫העולם‪ַ" ,‬וּיֹא ֶמר ֱאֹל ִהים ְי ִהי אֹור‪,‬‬
‫ַו ְי ִהי אֹור" (בראשית א‪,‬ג) או במשמעות‬      ‫א)‪ ‬יש לו הוראה של דיבור בלשון‪ ,‬כמו שנאמר‪" :‬מֹ ׁ ֶשה‬
‫השנייה‪" ,‬העניין המצטייר בשכל‬                         ‫ְי ַדֵּבר" (שמות יט‪,‬יט)‪ַ " ,‬וּיֹא ֶמר ַּפ ְר ֹעה" (שם ה‪,‬ה)‪		.‬‬
‫מבלי להיאמר"‪ ,‬המוגדר כאן כנבואה‪,‬‬
‫שהנביא קולט באמצעותו את הידע‬                 ‫ב)‪ ‬ויש לו הוראה של העניין המצטייר (=הנתפס) בשכל‬
‫כשדר‪" ,‬מדע" באמצעות השכלים‬                   ‫מבלי להיאמר‪ .‬נאמר‪ְ" :‬ו ָא ַמְר ִּתי ֲא ִני ְּב ִלִּבי [‪ְ ]...‬ו ִדַּבְר ִּתי‬
‫הנבדלים (יסודי התורה ז‪,‬א)‪ .‬קול נברא או‬       ‫ְב ִלִּבי" (קהלת ב‪,‬טו)‪ְ " ,‬ו ִלְּבָך ְי ַדֵּבר" (משלי כג‪,‬לג)‪ְ " ,‬לָך ָא ַמר‬
‫נודע באחת מדרכי הנבואה – בעקבות‬              ‫ִלִּבי" (תהילים כז‪,‬ח)‪ַ " ,‬וּיֹא ֶמר ֵעָׂשו ְּב ִלּבֹו" (בראשית כז‪,‬מא)‪ .‬וזה‬
‫הקול הנשמע בשעת הנבואה‪ ,‬מתואר‬
‫האל כמדבר‪" ,‬לפיכך כאשר הודרכו‬                        ‫נפוץ‪		 .‬‬
‫דעותינו‪ ...‬ושמגיעים עניינים ממנו‬             ‫ג)‪ ‬ויש לו הוראה של רצון‪ַ" :‬וּיֹא ֶמר ְל ַהּכֹות ֶאת ָּדִוד"‬
‫לנביאים כדי שהם יעבירו אותם אלינו‪,‬‬           ‫(שמואל־ב כא‪,‬טז)‪ ,‬כאילו אמר‪ :‬ורצה להורגו‪ ,‬כלומר התכוון‬
‫הוא תואר לנו‪ ...‬כמדבר‪ ,‬והמשמעות‬              ‫לכך‪ַ " .‬ה ְל ָה ְר ֵג ִני ַא ָּתה ֹא ֵמר" (שמותב‪,‬יד)‪ ,‬פירושו ומשמעותו‪:‬‬
‫היא שמגיעים עניינים ממנו יתעלה‬               ‫התרצה להורגני? " ַוּיֹא ְמרּו ָּכל ָה ֵע ָדה ִל ְרּגֹום אֹ ָתם" (במדבר‬
‫לנביאים‪ ,‬וזו היא משמעות הנבואה"‬
                                                                                ‫יד‪,‬י)‪ ,‬וגם זה נפוץ‪.‬‬
‫(א‪,‬מו‪ ;6‬לביאור והפניות למונח אור הנברא‪ ,‬ראו‬
                                             ‫	‪ 3‬אם כן כל אמירה ודיבור המיוחסים לה' הם בשתי‬
‫א‪,‬סד‪ .)2‬והרמב"ם מאפשר להבין גם על‬            ‫המשמעויות האחרונות‪ ,‬כלומר שהם או כינוי לחפץ‬
‫דרך הנס ("קול נברא") "במעמד הר‬               ‫ולרצון‪ ,‬או כינוי לעניין המובן מאת ה'‪ ,‬ואחת היא אם‬
‫סיני‪ ,‬אף על פי שהכול ראו את האש‬              ‫נודע על ידי קול נברא או נודע באחת מדרכי הנבואה‬
‫הגדולה ושמעו את הקולות המבעיתים‬              ‫שעוד נבאר; לא שהוא יתעלה דיבר באותיות ובקול‪,‬‬
‫והמחרידים על דרך הנס" (ב‪,‬לב‪ ;12‬לשלבי‬         ‫ולא שהוא יתעלה בעל נפש שהעניינים נרשמים בנפשו‬
                                             ‫כך שיש בעצמותו עניין הנוסף על עצמותו‪ .‬אלא ַה ֶּקשר‬
             ‫ההבנות‪ ,‬ראו א‪,‬ה‪ 3‬בהרחבות)‪.‬‬      ‫של עניינים אלו אליו וייחוסם אליו הוא כייחוסן של כל‬

‫‪ 4‬זאת בנוסף לכך שאותו ביטוי מורה‬                                                ‫הפעולות (אליו)‪.‬‬

‫על המשמעות של "רצה" – חזרה על‬                ‫	‪ 4‬כינוי הרצון והחפץ "אמירה" ו"דיבור" הוא אחת‬
‫כך שהמשמעות השנייה‪ ,‬השגת הנבואה‬              ‫ממשמעויות הביטוי הרב־משמעי הזה‪ ,‬כמו שביארנו‬
‫על ידי הנביא‪ ,‬מתלכדת עם רצון ה'‬              ‫(משמעות ב)‪ ,‬וגם על דרך הדימוי (אלינו)‪ ,‬כמו שהערנו‬
                                             ‫לעיל (א‪,‬מו)‪ .‬כי האדם אינו מבין בעיון ראשון כיצד‬
      ‫כבכל פעולות ה'‪ ,‬שהוא סיבתן‪.‬‬            ‫הדבר שרוצים לעשות נעשה ברצון בלבד; אלא במבט‬
                                             ‫ראשון נראה שאין מנוס מכך שהרוצה שדבר־מה‬
                                             ‫יתקיים יעשהו או יצווה לזולתו לעשותו‪ .‬לכן הושאל‬
                                             ‫לה' הציווי כשמתרחש מה שרצה שיהיה‪ ,‬ונאמר שהוא‬
                                             ‫ציווה שיהיה כך – וכך היה‪ ,‬על דרך הדימוי לפעולותינו‪.‬‬
                                             ‫זאת בנוסף לכך שאותו ביטוי מורה על המשמעות של‬

                                                                   ‫"רצה"‪ ,‬כמו שביארנו (משמעות ג)‪.‬‬
   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307   308