Page 298 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 298

‫יחידים‪ ,‬לא ידעו את מציאות האלוה‪ ,‬ושיא עיונם לא‬                                    ‫‪ | 240‬מורה הנבוכים | חלק א‬
‫עבר את הגלגל וכוחותיו ופעולותיו‪ ,‬כי הם לא עזבו את‬
                                                                         ‫הוא מתכוון לומר שהעם יבקש ממנו‬
                 ‫המוחש ולא הגיעו לשלמות שכלית‪.‬‬                           ‫להוכיח שיש אלוהים‪ .‬לא עבר את‬
                                                                         ‫הגלגל וכוחותיו ופעולותיו – את‬
‫‪ 	4‬תשובהלשאלהב)על כן לימד אותו אז ה' ידיעה שעליו להביא‬                   ‫מציאות השמים הנראים להם (להרחבה‪,‬‬
‫אליהם‪ ,‬שתאמת עבורם את מציאות האלוה‪ ,‬והיא‬                                 ‫ראו א‪,‬עב)‪ .‬ואף אם השיגו תובנות‬
‫" ֶא ְה ֶיה ֲאֶׁשר ֶא ְה ֶיה" (שמות ג‪,‬יד)‪ ,‬והוא שם נגזר מ"היה"‪,‬‬          ‫מוחשיות על תנועת הגלגלים‪ ,‬לא השיגו‬
‫שהוא המציאות‪ .‬כי משמעותו של "היה" היא "ַּכאן"‬                            ‫את פעולותיהם של השכלים הנבדלים‬
‫(בערבית‪ :‬היה)‪ ,‬ואין הבדל בין "היה" ("כאן") או‬
‫"נמצא" ("וג'ד") בלשון העברית‪ .‬והסוד כולו הוא בכך‬                                                      ‫(ב‪,‬ד‪-‬יב)‪.‬‬
‫שכפל אותה מילה עצמה המורה על המציאות‪ ,‬בתור‬
‫תואר‪ .‬כי "אשר" מחייב להזכיר את התואר הכרוך בו‪,‬‬                           ‫‪ 4‬לימד אותו אז ה' ידיעה וכו' – שזכה‬
‫כי הוא שם חסר המצריך פסוקית זיקה‪ ,‬במשמעות של‬
‫"אלד'י" ו"אלתי" בערבית (="אשר"‪ ,‬לזכר ולנקבה‪,‬‬                             ‫משה לקבל הוכחה לקיומו של ה'‪ .‬אמנם‬
‫בהתאמה)‪ .‬על כן עשה את השם הראשון‪ ,‬שהוא‬                                   ‫על קיומו של ה'‪ ,‬ניתן ללמוד באמצעות‬
‫המתואר‪" ,‬אהיה"; ואת השם השני‪ ,‬שתיאר אותו בו‪,‬‬                             ‫התבונה באופן עצמי‪ ,‬כמו שקרה‬
‫"אהיה" – והוא הוא בעצמו‪ .‬הרי זה כאילו אמר במפורש‬                         ‫לאברהם‪ ,‬ולא באמצעות התגלות‪ ,‬אלא‬
‫שהמתואר הוא התואר בעצמו‪ .‬אם כן זה היה ביאור‬                              ‫שמשה רבנו קיבל דרך לנסח את הדבר‬
‫משמעות היותו מצוי ולא ִּבמציאות‪ .‬נמצא שסיכום‬                             ‫לעם‪ ,‬הן מפני שהיה כבד פה וכבד לשון‬
‫העניין הזה ופירושו הגיע לכדי כך‪" :‬המצוי אשר הוא‬                          ‫(קרשקש) הן מפני שהיתה זו ההתגלות‬
‫המצוי"‪ ,‬כלומר מחויב המציאות‪ .‬זה מה שההוכחה‬                               ‫הראשונה של האל אליו‪ ,‬כשעדיין היה‬
‫מביאה אליו‪ ,‬שיש דבר מחויב המציאות שאינו נעדר‬                             ‫טירון לנבואה‪ .‬משמעות השם " ֶא ְה ֶיה‬
                                                                         ‫ֲאֶׁשר ֶא ְה ֶיה"‪ ,‬העומדת בלב הדיון‬
        ‫ולא ייעדר‪ ,‬כפי שאבאר את ההוכחה לכך (ב‪,‬א)‪.‬‬                        ‫בפרק‪ ,‬אינה שם פרטי לצורך הגייתו‪,‬‬
                                                                         ‫אלא משמעות עמוקה של מונח הטומן‬
‫‪ 	5‬תשובהלשאלהג)וכשלימד אותו יתעלה את הראיות שתתבסס‬                       ‫בחובו תובנה עמוקה על ה'‪ ,‬והמסר‬
‫בהן מציאותו אצל חכמיהם – כי לאחר מכן נאמר‪ֵ " :‬לְך‬                        ‫שמשה מקבל הוא ש"המצוי אשר‬
‫ְו ָא ַס ְפ ָּת ֶאת ִז ְק ֵני ִיְׂש ָר ֵאל" (שמות ג‪,‬טז) – והבטיח לו‪ :‬הם‬  ‫הוא המצוי"‪ ,‬ופירושו שה' מחויב‬
‫יבינו מה שאמרתי לך ויקבלוהו‪ ,‬והם דבריו "ְוָׁש ְמעּו‬                      ‫המציאות‪ ,‬כלומר שמציאותו של ה'‬
‫ְל ֹק ֶלָך" (שם ג‪,‬יח)‪ ,‬חזר עליו השלום ואמר‪ :‬הם יקבלו אם‬                  ‫אינה תלויה בדבר‪ ,‬אלא היא מהותו‬
‫כן שיש אלוה מצוי על ידי ההוכחות השכליות האלה;‬
‫מה תהיה ראייתי שהאלוה המצוי הזה שלחני? על כן‬                                 ‫הקיימת בלא תנאי (ראו ביאור א‪,‬נז‪.)2‬‬

                                    ‫ניתן לו המופת‪.‬‬                       ‫‪ 5‬וכשלימד אותו יתעלה וכו' –‬

‫	‪ 6‬ליטוש התשובה לשאלה א) הרי התבאר שמשמעות דבריו " ַמה‬                   ‫לאחר שהבטיח למשה שישמעו בני‬
‫ׁ ְּשמֹו" אינה אלא‪" :‬מי הוא זה שאתה טוען ששלח‬                            ‫ישראל לקולו ויכירו שיש אל מחויב‬
‫אותך?"‪ .‬הוא אמר " ַמה ׁ ְּשמֹו" רק כפנייה של רוממות‬                      ‫המציאות‪ ,‬יצטרך לתת להם מופת זמני‬
‫והדר‪ ,‬כאילו אמר‪ :‬את עצמותך ואמיתתך אין מי שאינו‬                          ‫כדי שישמעו לקולו שהוא שליח האל‬
‫יודע‪ ,‬אך אם ישאלוני על שמך‪ ,‬מהי משמעות הדבר‬
                                                                         ‫(לחוסר תועלת אמיתית במופת‪ ,‬ראו יסודי התורה‬

                                                                                                        ‫ח‪,‬ב)‪.‬‬

                                                                         ‫‪ 6‬הרי התבאר שמשמעות וכו' – חששו‬

                                                                         ‫של משה שישאל אותו העם " ַמה ׁ ְּשמֹו"‬
                                                                         ‫של האל ויבקש לדעת כיצד הוא נקרא‬
                                                                         ‫הוא רק ניסוח של משה בלשון נקייה‬
                                                                         ‫למצב בורותו של העם כלפי הכרת ה'‪.‬‬
                                                                         ‫משמעות השאלה "מה שמו" היא אמנם‬
                                                                         ‫מה משמעותו (א‪,‬סד‪ ,)1‬אבל היא מנוסחת‬
                                                                         ‫בלשון רב־משמעית‪ ,‬מפני שיש גנאי‬
                                                                         ‫בעובדה שיש מי שאינו מכיר במציאותו‬

                                                                                          ‫המוחלטת של האל‪.‬‬
   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302   303