Page 298 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 298
יחידים ,לא ידעו את מציאות האלוה ,ושיא עיונם לא | 240מורה הנבוכים | חלק א
עבר את הגלגל וכוחותיו ופעולותיו ,כי הם לא עזבו את
הוא מתכוון לומר שהעם יבקש ממנו
המוחש ולא הגיעו לשלמות שכלית. להוכיח שיש אלוהים .לא עבר את
הגלגל וכוחותיו ופעולותיו – את
4תשובהלשאלהב)על כן לימד אותו אז ה' ידיעה שעליו להביא מציאות השמים הנראים להם (להרחבה,
אליהם ,שתאמת עבורם את מציאות האלוה ,והיא ראו א,עב) .ואף אם השיגו תובנות
" ֶא ְה ֶיה ֲאֶׁשר ֶא ְה ֶיה" (שמות ג,יד) ,והוא שם נגזר מ"היה", מוחשיות על תנועת הגלגלים ,לא השיגו
שהוא המציאות .כי משמעותו של "היה" היא "ַּכאן" את פעולותיהם של השכלים הנבדלים
(בערבית :היה) ,ואין הבדל בין "היה" ("כאן") או
"נמצא" ("וג'ד") בלשון העברית .והסוד כולו הוא בכך (ב,ד-יב).
שכפל אותה מילה עצמה המורה על המציאות ,בתור
תואר .כי "אשר" מחייב להזכיר את התואר הכרוך בו, 4לימד אותו אז ה' ידיעה וכו' – שזכה
כי הוא שם חסר המצריך פסוקית זיקה ,במשמעות של
"אלד'י" ו"אלתי" בערבית (="אשר" ,לזכר ולנקבה, משה לקבל הוכחה לקיומו של ה' .אמנם
בהתאמה) .על כן עשה את השם הראשון ,שהוא על קיומו של ה' ,ניתן ללמוד באמצעות
המתואר" ,אהיה"; ואת השם השני ,שתיאר אותו בו, התבונה באופן עצמי ,כמו שקרה
"אהיה" – והוא הוא בעצמו .הרי זה כאילו אמר במפורש לאברהם ,ולא באמצעות התגלות ,אלא
שהמתואר הוא התואר בעצמו .אם כן זה היה ביאור שמשה רבנו קיבל דרך לנסח את הדבר
משמעות היותו מצוי ולא ִּבמציאות .נמצא שסיכום לעם ,הן מפני שהיה כבד פה וכבד לשון
העניין הזה ופירושו הגיע לכדי כך" :המצוי אשר הוא (קרשקש) הן מפני שהיתה זו ההתגלות
המצוי" ,כלומר מחויב המציאות .זה מה שההוכחה הראשונה של האל אליו ,כשעדיין היה
מביאה אליו ,שיש דבר מחויב המציאות שאינו נעדר טירון לנבואה .משמעות השם " ֶא ְה ֶיה
ֲאֶׁשר ֶא ְה ֶיה" ,העומדת בלב הדיון
ולא ייעדר ,כפי שאבאר את ההוכחה לכך (ב,א). בפרק ,אינה שם פרטי לצורך הגייתו,
אלא משמעות עמוקה של מונח הטומן
5תשובהלשאלהג)וכשלימד אותו יתעלה את הראיות שתתבסס בחובו תובנה עמוקה על ה' ,והמסר
בהן מציאותו אצל חכמיהם – כי לאחר מכן נאמרֵ " :לְך שמשה מקבל הוא ש"המצוי אשר
ְו ָא ַס ְפ ָּת ֶאת ִז ְק ֵני ִיְׂש ָר ֵאל" (שמות ג,טז) – והבטיח לו :הם הוא המצוי" ,ופירושו שה' מחויב
יבינו מה שאמרתי לך ויקבלוהו ,והם דבריו "ְוָׁש ְמעּו המציאות ,כלומר שמציאותו של ה'
ְל ֹק ֶלָך" (שם ג,יח) ,חזר עליו השלום ואמר :הם יקבלו אם אינה תלויה בדבר ,אלא היא מהותו
כן שיש אלוה מצוי על ידי ההוכחות השכליות האלה;
מה תהיה ראייתי שהאלוה המצוי הזה שלחני? על כן הקיימת בלא תנאי (ראו ביאור א,נז.)2
ניתן לו המופת. 5וכשלימד אותו יתעלה וכו' –
6ליטוש התשובה לשאלה א) הרי התבאר שמשמעות דבריו " ַמה לאחר שהבטיח למשה שישמעו בני
ׁ ְּשמֹו" אינה אלא" :מי הוא זה שאתה טוען ששלח ישראל לקולו ויכירו שיש אל מחויב
אותך?" .הוא אמר " ַמה ׁ ְּשמֹו" רק כפנייה של רוממות המציאות ,יצטרך לתת להם מופת זמני
והדר ,כאילו אמר :את עצמותך ואמיתתך אין מי שאינו כדי שישמעו לקולו שהוא שליח האל
יודע ,אך אם ישאלוני על שמך ,מהי משמעות הדבר
(לחוסר תועלת אמיתית במופת ,ראו יסודי התורה
ח,ב).
6הרי התבאר שמשמעות וכו' – חששו
של משה שישאל אותו העם " ַמה ׁ ְּשמֹו"
של האל ויבקש לדעת כיצד הוא נקרא
הוא רק ניסוח של משה בלשון נקייה
למצב בורותו של העם כלפי הכרת ה'.
משמעות השאלה "מה שמו" היא אמנם
מה משמעותו (א,סד ,)1אבל היא מנוסחת
בלשון רב־משמעית ,מפני שיש גנאי
בעובדה שיש מי שאינו מכיר במציאותו
המוחלטת של האל.
