Page 293 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 293

‫בס קרפ | ב"מו ב"י ‪,‬היוה םש | ‪235‬‬

                                                             ‫מי ראוי לגלות לו את הסוד?‬

‫‪ 	5‬ודע שהדבר שנלמד היה לימוד העניינים שהשמות הללו ‪ 5‬שם המפורש הוא השם המיוחד‬
‫לו – אבל שני השמות האחרים אינם‬
‫מתייחסים למהות ה'‪ .‬קדוש ומקודש‬                               ‫מורים עליהם‪ ,‬לא רק הגיית האותיות בלבד במעורטל‬
‫– מציין דבר קדוש ומרומם‪ .‬שצנוע‬                               ‫מכל תפיסה‪ .‬אותו שם בן שתים עשרה אותיות ושם‬
‫ועומד בחצי ימיו – מי שמסתפק‬                                  ‫בן ארבעים ושתים אותיות לא נקראו כלל בשם "שם‬

‫במועט ואינו בעל תאוות‪ ,‬ואין בו‬                               ‫המפורש"‪ .‬אלא שם המפורש הוא השם המיוחד לו‪,‬‬
‫"רתיחת הטבע ופזיזות הנעורים"‪,‬‬                                ‫כמו שביארנו (א‪,‬סא)‪ .‬ואילו שני האחרים בהכרח לימדו‬
‫שאינן מאפשרות לאדם לפתוח את‬                                  ‫ידע אלוהי כלשהו‪ .‬והראיה על כך שהיה בו (=בשם בן‬
‫שכלו לקליטת רעיונות הסוד (א‪,‬לד‪.)15‬‬

‫ארבעים ושתיים אותיות) לימוד ידע‪ ,‬היא זו‪" :‬שם בן ואינו מעמיד על מדותיו – אינו נוקם‬

‫ונוטר‪ ,‬ש"ָראּוי ְל ָא ָדם ִל ְהיֹות ַמ ֲע ִביר ַעל‬           ‫ארבעים ושתים אותיות – קדוש ומקודש‪ ,‬ואין מוסרין‬
‫ָּכל ִּד ְבֵרי ָהעֹו ָלם‪ֶׁ ,‬ש ַהּ ֹכל ֵא ֶצל ַהְּמ ִבי ִנים‬  ‫אותו אלא למי שצנוע ועומד בחצי ימיו‪ ,‬ואינו כועס‬
‫ִּד ְבֵרי ֶה ֶבל ַו ֲה ַבאי [=שטות וגוזמה]‪,‬‬                  ‫ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו ודבורו בנחת‬
‫ְו ֵאי ָנן ְּכ ַדאי ִל ְנקֹם ֲע ֵלי ֶהם" (דעות ז‪,‬ז)‪.‬‬

‫וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה‬                             ‫עם הבריות‪ .‬וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה –‬
‫– מבין אותו בדעתו‪ ,‬ויודע לעצור את‬                            ‫אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה‪ ,‬ואימתו מוטלת על‬
‫עצמו ולהימנע מהסקת מסקנות פזיזות‬                             ‫הבריות‪ ,‬ותלמודו מתקיים בידו‪ ,‬ונוחל שני עולמים‪:‬‬
‫(א‪,‬לב‪ )2‬ומשמר הכרת שם זה בטהרת‬

‫העולם הזה והעולם הבא"‪ ,‬זה לשון התלמוד (קידושין הדעת‪ ,‬כלומר " ִמֻּט ְמ ַאת ַהְּנ ָפׁשֹות‪ֶׁ ,‬ש ֵהן‬

‫ַמ ְחְׁשבֹות ָה ָא ֶון ְו ֵדעֹות ָה ָרעֹות" (סוף‬             ‫עא‪,‬א)‪ .‬כמה רחוקים הדברים שהבינו מן האמירה הזו‬
‫ספר טהרה‪ ,‬מקוות יא‪,‬יב)‪ .‬אהוב מלמעלה‬                          ‫מכוונת אומרם! וזאת משום שרוב האנשים חושבים‬
‫ונחמד מלמטה – מקיים את מצוות ה'‬                              ‫שהן אותיות שהוגים אותן ותו לא‪ ,‬ואין הם מייחסים‬
‫וגם אהוב על הבריות‪ .‬ואימתו מוטלת‬

‫להן משמעות כך שניתן יהיה לזכות על ידן לאותם על הבריות – לא שהבריות מפחדים‬
‫ממנו‪ ,‬כאילו הוא עריץ‪ ,‬אלא אינו נותן‬
‫לגירויים ולסביבה להשפיע על דרכו‪,‬‬                             ‫דברים נכבדים‪ ,‬ושתידרשנה לשם כך אותן הכנות‬
‫והוא שולט בחייו‪ ,‬מעין מה שהרמב"ם‬                             ‫מידותיות וכל ההכנה הגדולה הזו שהזכיר‪ .‬ברור שכל‬
‫אומר על הנביא‪ְ" :‬וֹלא ִי ְה ֶיה ִי ְצרֹו‬                     ‫זה אינו אלא הודעת עניינים אלוהיים מכלל העניינים‬

‫ִמ ְתַּגֵּבר ָע ָליו ְּב ָד ָבר ָּבעֹו ָלם‪ֶ ,‬אָּלא הּוא‬      ‫שהם סתרי תורה כפי שהבהרנו (בפרק זה; הקדמות‪ ,‬פתיחה;‬
‫ִמ ְתַּגֵּבר ְּב ַד ְעּתֹו ַעל ִי ְצרֹו ָּת ִמיד" (יסודי‬     ‫א‪,‬לה‪ .)3‬והתבאר בספרים שחוברו על מדע האלוהות‬
‫התורה ז‪,‬א; וראו ק"י)‪ .‬ותלמודו מתקיים‬

‫בידו – נעשה נצחי‪ ,‬כמו שהוא עתיד‬

‫לבאר‪ .‬שרוב האנשים חושבים שהן אותיות וכו' – רוב האנשים חושבים שמדובר בצירופי אותיות בלבד‪ ,‬שכוחן תלוי‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 5‬ידע שאי אפשר לשכוח אותו – לדעת אלפראבי‪ ,‬אינטואיטיבית ודאית‪ ,‬ולא בהשגות דמיוניות או חושיות‬
‫שהרמב"ם העריך אותו במיוחד (איגרות‪ ,‬שילת‪ ,‬עמ' תקנב‪ -‬חולפות‪ ,‬ולכן יש בזה משום התלכדות עם מדע נצחי‪,‬‬
‫תקנד)‪ ,‬השגותיו השכליות של האדם מן השכל הפועל המפקיע את החולף מן האדם (ח"מ‪ ,‬איגרת הפטירה‪ ,‬עמ' ‪;166‬‬
‫כצורות ומהויות מופשטות הן השלמות העליונה של להרחבה‪ ,‬ראו א"ל‪ ,‬עמ' ‪ .)168-166‬הרמב"ם עצמו לא הבהיר את‬
‫האדם והאושר העליון‪ .‬במצב זה‪ ,‬האדם קרוב ביותר העניין‪ ,‬ורק אמר שלהשגות הללו מתלווה שמחה נצחית‪:‬‬
‫אל "השכל הפועל"‪ ,‬האדם מממש את מהותו־שכלו "מצבים אלה של אמונה [בערבית‪" :‬אימאן"] וׂשמחה‬
‫ונעשה "שכל הנקנה" (א‪,‬עב‪ ,)26‬כלומר שכל נצחי (ראו אשר הבטחתי לך שאני עתיד לברוא אותם כפי שהם –‬
‫פ"ש‪ ,‬מקורות‪ ,‬עמ' ‪ .)125‬אבל לדעת אבן באג'ה‪ ,‬שהרמב"ם יהיו יציבים ועומדים תמיד‪ .‬כי האמונה באל והׂשמחה‬
‫העריך גם אותו (איגרות‪ ,‬שם)‪ ,‬מדובר בהתלכדות שכלו של באמונה זאת הם שני מצבים אשר אי אפשר שיסורו ולא‬

  ‫האדם עם "השכל הפועל"‪ ,‬כלומר מדובר בהשכלת אמת ישתנו לעולם בכל אלה שבלבם הם קיימים" (ב‪,‬כט‪.)23‬‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298