Page 288 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 288
"אדני" במיוחד ,שהוא מכונה בו ,משום שהוא המיוחד | 230מורה הנבוכים | חלק א
משמותיו יתעלה המפורסמים .ואילו שאר שמותיו ,כמו
"דיין" ו"צדיק" ו"חנון" ו"רחום" ו"אלהים" ,ברורה על ידי אברם למלאך במראה הנבואה
ההכללה והגזירה שלהם. (ב,מב ;4השוו יסודי התורה ו,ט; וראו הסברו
3ואילו מה שאותיותיו הן יו"ד ה"א וא"ו ה"א ,אין לו של ק"י; ואפשר שהמלאך מייצג את הופעת ה').
גזירה מפורסמת ואין הוא משותף עם זולתו .אין ספק ואילו שאר שמותיו ...ו"אלהים" וכו'
שהשם הגדול הזה ,שכידוע לך אין הוגים אותו אלא – כל אלו ועוד רבים מפורשים ברחבי
במקדש ,וכהני ה' המקודשים בלבד בברכת כהנים וכהן ספר "מורה הנבוכים" (למונחים דיין וצדיק,
גדול ביום הצום ,מורה על עניין מסוים ,שאין בו שיתוף
בין ה' יתעלה ובין מה שזולתו .אולי ,לפי הלשון שלא ראו ג,נג; למונחים חנון ורחום ,ראו א,נד; ולמונח
נותר ממנה עמנו היום אלא מעט ,וכן לפי אופן הגייתו,
הוא מורה על עניין חיוב המציאות .כללו של דבר, אלוהים ,ראו א,ב.)1
גדולת השם הזה וההישמרות מלהגות אותו הן משום
שהוא מורה על עצמותו יתעלה באופן שאף לא אחד 3אין לו גזירה מפורסמת – שם זה
מן הברואים משתתף בהוראה הזו ,כמו שאמרו עליו
אינו בתבנית מוכרת של מילים שנגזרו
(החכמים) ז"ל" :שמי המיוחד לי" (סוטה לח,א). ממושגים מופשטים ,כגון שם של
פו ֵעל או בעל תכונה ,ומכאן שמדובר
שאר שמות ה' אינם תוארי עצמ ּות בשם שהוא מושג ראשוני .אולי ,לפי
הלשון ...חיוב המציאות – הרמב"ם
4ואילו שאר השמות ,כולם מורים על תארים ,לא על משער ששם הוי"ה הוא מילה בעברית
עצמות בלבד ,אלא על עצמות בעלת תארים ,משום העתיקה המציינת את חיוב המציאות
שהם נגזרים ,ולכן הם יוצרים אשליה של ריבוי; כוונתי ומשמעותה תלויה גם בהגייתה ,שאינה
שהם משלים לחשוב שהתארים קיימים ,ושיש עצמות ידועה לנו .סביר להניח ששורש המילה
ועניין הנוסף על העצמות .כי כך היא הוראתו של הוא הו"ה ,אלא שהרמב"ם אינו אומר
כל שם נגזר ,שהוא מורה על עניין ,ועל נושא שאינו זאת במפורש (ראו רשב"ם ,שמות ג,יד ,שעולה
מפורש ,שאותו עניין קשור אליו .וכיוון שהוכח שה'
יתעלה אינו נושא מסוים שקשורים אליו עניינים ,נודע מפירושו שמדובר בשם נגזר; והשוו ק"י ,הערה
שהשמות הנגזרים הם או על פי יחס הפעולה אליו או
כדי להנחות לשלמותו .לכן סלד ר' חנינה מן האמירה .)16וההישמרות מלהגות אותו וכו'
"הגדול הגבור והנורא" לולא שני האילוצים שהזכיר – ונאסר להגות רק שם הוי"ה ככתבו
(א,נט ,)10-9כי הדבר מטעה להאמין בתארים עצמיים, משום כבוד השם ומוראו ,ומכאן
ראיה לטענת הרמב"ם שרק שם זה
דהיינו שהם שלמויות המצויות בו. משמש בזיקה לאל ,ואילו שאר השמות
5וכיוון שרבו לו יתעלה השמות האלה הנגזרים מן משותפים גם לזולתו.
הפעולות ,הטעה הדבר חלק מהאנשים והביאם לייחס
לו תארים מרובים כמספר הפעולות שנגזרו מהן .לכן 4לא על עצמות בלבד – שאר השמות
הבטיח (ה') שבני האדם יזכו בהשגה שתסיר מהם את
הבלבול הזה ,ואמרַּ" :בּיֹום ַההּוא ִי ְה ֶיה ה' ֶא ָחד ּוְׁשמֹו מציינים אמנם את ה' עצמו ,אך זאת
באמצעות ציון תכונה כלשהי שלו.
או על פי יחס הפעולה אליו או כדי
להנחות לשלמותו – השמות עשויים
להיות תוארי פעולה או להנחות את
האדם לייחוד האל ושלמותו לפי
תורת התארים השליליים (ראו :א,נח;8
א,ס .)12לולא שני האילוצים שהזכיר –
התארים "הגדול" ו"הגבור" ו"הנורא"
באים כבר בתורה ,והוכנסו לתפילה
על ידי הנביאים ואנשי כנסת הגדולה
(א,נט .)10-9כי הדבר מטעה להאמין
בתארים עצמיים – ולכן הרמב"ם
מתאמץ להסביר את תורת התארים
השליליים ,כדי להציל את האדם
מליפול בטעות זו.
