Page 289 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 289

‫אס קרפ | שרופמה םשה לש ותוידוחיי | ‪231‬‬

‫‪ 5‬כפי שהוא אחד כך הוא ייקרא אז‬          ‫ֶא ָחד" (זכריה יד‪,‬ט)‪ ,‬כלומר שכפי שהוא אחד כך הוא ייקרא‬
                                        ‫אז בשם אחד בלבד‪ ,‬והוא המורה על העצמות לבדה‪,‬‬
‫בשם אחד בלבד – לעתיד לבוא‪ ,‬ייחסו‬
‫כל בני האדם את כל פעולותיו של ה'‬                                                 ‫ואינו נגזר‪.‬‬
‫לעצמותו‪ ,‬ולא יסברו שריבוי הפעולות‬
                                        ‫‪ 	6‬בפרקי ר' אליעזר (פרק ג) אמרו‪" :‬עד שלא נברא העולם‬
           ‫מצריך ריבוי באל (ראו א‪,‬נג)‪.‬‬  ‫היה הקב"ה ושמו בלבד"‪ .‬התבונן נא כיצד נאמר‬
                                        ‫במפורש שהשמות הנגזרים האלה כולם נוצרו רק לאחר‬
‫‪ 6‬כי כולם שמות שנקבעו על פי‬             ‫יצירת העולם‪ .‬וזה נכון‪ ,‬כי כולם שמות שנקבעו על פי‬
                                        ‫הפעולות הנמצאות בעולם‪ .‬אך אם תיבחן עצמותו‬
‫הפעולות הנמצאות בעולם – כלומר‪,‬‬          ‫באופן מופשט ומעורטל מכל פעולה‪ ,‬לא יהיה לו שם‬
‫שאר השמות תלויים במציאות‪,‬‬               ‫נגזר כלל‪ ,‬אלא שם אחד מיוחד כדי להורות על עצמותו‪.‬‬
‫ו"נוצרו" לאחר בריאת העולם‪ ,‬ומשום‬        ‫ואין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה‪ ,‬והוא יו"ד ה"א וא"ו‬
‫כך אמר ר' אליעזר שלפני יצירת‬
‫העולם היו רק ה' ושמו‪ ,‬וכוונתו לשם‬                          ‫ה"א‪ ,‬שהוא "שם המפורש" סתם‪.‬‬
‫המפורש‪ ,‬שהרמב"ם מבאר אותו גם‬
‫בסוף הפסקה‪ .‬אך אם תיבחן עצמותו‬                                                           ‫שימושים פגומים בשמות ה'‬
‫וכו' – גם כשהעולם אינו קיים‪ ,‬עדיין‬
‫משמעותו של השם המפורש קיימת‪,‬‬            ‫‪ 		7‬אל תחשוב אחרת‪ ,‬ואל יעלו בלבך הזיות כותבי‬
‫והיא אינה נבדלת מעצמות ה' (ראו יסודי‬    ‫הקמיעות ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם‬
‫התורה א‪,‬ג)‪ ,‬ואין הכוונה שרצף האותיות‬    ‫האוויליים מן השמות שבדו מלבם שאינם מורים על‬
‫היה קיים מאז ומעולם‪" .‬שם המפורש"‬        ‫עניין כלל‪ ,‬שהם קוראים להם "שמות"‪ ,‬וטוענים שהם‬
‫סתם – המונח "שם המפורש" הנאמר‬           ‫מצריכים קדושה וטהרה ושהם מחוללים מופתים‪ .‬כל‬
‫על ידי חז"ל ב"סתם"‪ ,‬בלא איפיון נוסף‬     ‫הדברים האלה הם מעשיות שלא ראוי לאדם שלם‬
‫(כגון "השם המפורש הארוך" או "השם‬
‫המפורש הקצר" וכדומה) מוכיח שיש‬                        ‫לשמוע אותן‪ ,‬לא כל שכן להאמין בהן‪.‬‬
‫רק "שם מפורש" אחד‪ ,‬וזה מתאים‬
‫לטענת הרמב"ם ששם זה הוא היחיד‬                                                                 ‫יש רק שם מפורש אחד‬
‫המציין את הדבר הייחודי לה'‪ ,‬זה שאינו‬
                                        ‫‪ 	8‬אין נקרא "שם המפורש" אלא אותו שם בן ארבע אותיות‬
                 ‫תלוי בקיום העולם‪.‬‬      ‫הכתוב‪ ,‬שאינו נהגה באותיותיו‪ .‬ובפירוש אמרו בספֵרי‬
                                        ‫(במדבר‪ ,‬פיסקא לט)‪ּ'" :‬כֹה ְת ָב ְרכּו ֶאת ְּב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל' (במדבר ו‪,‬כג)‪:‬‬
‫‪ 7‬אל תחשוב אחרת וכו' – אל תחשוב‬         ‫ּ ֹכה – בלשון הזה; ּ ֹכה – בשם המפורש"‪ .‬ושם נאמר‪:‬‬
                                        ‫"במקדש ככתבו ובמדינה בכנויו"‪ .‬ובתלמוד נאמר (סוטה‬
‫שיש לאל שמות רבים‪ ,‬נגזרים‪ ,‬גם בלא‬       ‫לח‪,‬א)‪ּ" :‬כֹה – בשם המפורש‪ .‬אתה אומר בשם המפורש‬
‫תלות בקיום העולם‪ ,‬משום שמחשבה‬           ‫או אינו אלא בכנוי‪ ,‬תלמוד לומר‪ְ ' :‬וָׂשמּו ֶאת ְׁש ִמי' (במדבר‬
‫זו היא שורש אמונת התארים העצמיים‬        ‫ו‪,‬כז) – שמי המיוחד לי"‪ .‬הרי התבאר לך ששם המפורש‬
‫השקרית‪ .‬ואל יעלו בלבך הזיות וכו'‬        ‫הוא אותו שם בן ארבע אותיות‪ ,‬ושהוא לבדו המורה‬
‫– הרמב"ם מתנגד לשימוש ב"שמות‬            ‫על העצמות בלא שיתוף עניין אחר‪ ,‬ולכן אמרו עליו‬
‫קדושים"‪ ,‬שהם צירופי אותיות חסרי‬
‫משמעות‪ ,‬ומתנגד גם לייחס להם כוחות‬                                            ‫"המיוחד לי"‪.‬‬
‫פעולה בעולם (לשימוש פגום בשמות ה'‪ ,‬ראו‬
‫בהרחבה ביאורנו לפרק הבא א‪,‬סב‪ .)6‬בספרים‬
‫רבים מקובלת האמונה הטפלה שצירופי‬
‫אותיות מסוימות הם בגדר שמות האל‬
‫העשויים להועיל לפרנסת מי שהוגה‬
‫אותם או לרפואתו‪ ,‬ואף לפתיחת שערי‬

       ‫שמים לקבלת משאלותיו (ק"י)‪.‬‬

‫‪" 8‬המיוחד לי" – מסתבר שלדעת הרמב"ם הקפידו חכמים להוסיף את המילה "לי"‪ ,‬מפני שהכינוי "השם המיוחד"‬

‫לבדו מציין את השם "אדני"‪ ,‬כמבואר בספר "משנה תורה"‪ַ " :‬עד ֶׁש ְּי ָפֵרׁש ֶאת ַהׁ ֵּשם ַהְּמ ֻי ָחד ֶׁשְּל ַאְרַּבע אֹו ִתּיֹות‪ֶׁ ,‬שהּוא‬

                                                                 ‫ָא ֶל"ף ָּד ֶל"ת נּו"ן יֹו"ד" (עבודה זרה ב‪,‬ז; וראו א"ל)‪.‬‬
   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293   294