Page 294 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 294
| 236מורה הנבוכים | חלק א
(=המטפיזיקה) שזהו ידע שאי אפשר לשכוח אותו, בדרך הגייתן ,ואין לצירוף עצמו שום
כוונתי להשגת השכל הפועל ,וזוהי משמעות אומרו משמעות ,ולא ברור מדוע הם מזכים
"ותלמודו מתקיים". בהשפעות נכבדות ("אהוב מלמעלה
ונחמד מלמטה" וכו') ,ומדוע יש צורך
שלב ג :שימוש מרושע ונפתה ב"שמות קדושים" בסדרת תנאים של מידות אופי ("צנוע
ועומד בחצי ימיו ,ואינו כועס" וכו')
6וכאשר מצאו האנשים הרשעים הטיפשים את הלשונות וזהירות ("זהיר בו ומשמרו בטהרה").
האלה ,נפתח להם הפתח לשקר ולומר שמצרפים אילו להשגת השכל הפועל – השכל הפועל
אותיות שרצו ואומרים שהוא שם הפועל ועושה אם הוא הישות התחתונה של השכלים
ייכתב או אם ייאמר בצורה כזו וכזו .אחר כך נכתבו הנבדלים המעניק צורה לכל עצם,
אותם שקרים שבדה הרשע הטיפש הראשון ,והגיעו מוציא אותו מן הכוח אל הפועל,
אותם ספרים לידי הכשרים יראי השמים הפתאים שאין ומעניק לאדם את יכולת ההשגה
האנושית העליונה ביותר ,המבטיחה לו
בידם קנה מידה להבחין בעזרתו בין האמת לבין השקר. נצח והתלכדות עם האמיתות הנצחיות
על כן הם כתבו אותם (=את השקרים .נוסח אחר: (ראו כאן בהרחבות; וראו א,לז 6בהרחבות).
הסתירו אותם = את הספרים) ,והם נמצאו בעיזבונם 6האנשים הרשעים הטיפשים וכו'
ולכן חשבו שהם אמיתיים .וכללו של דברֶּ" :פ ִתי ַי ֲא ִמין
– הרמב"ם מתנגד בחריפות לשימוש
ְל ָכל ָּד ָבר" (משלי יד,טו). בצירופי אותיות ושמות "קדושים"
כאילו יש בהם כוחות כשלעצמם.
לדבריו ,נפלו בה "הכשרים יראי השמים
הפתאים" ,ובהם כמה מגדולי ישראל בתחומים אחרים .והגיעו אותם ספרים לידי הכשרים – הרמב"ם מדגיש שבני
אדם מתייחסים לדברים הכתובים בהערכה עיוורת וחסרת ביקורת ,יחס המביא לתפיסות שגויות שקשה לעקרן .וזה
לשונו באיגרותיו" :החולי הגדול והרעה החולה ,שכל הדברים שימצא אדם כתובים – יעלה על ליבו בתחילה שהם
אמת ,וכל שכן אם יהיו ספרים קדמונים" (איגרות ,שילת ,עמ' תפ; שם ,עמ' מג).
הרחבות ועיונים
6שהוא שם הפועל ועושה – התנגדות הרמב"ם לשימוש להסכים עמהם ואפשר לחלוק עליהם ,אבל כך היא דעתו
בקמעות ובשמות באה לידי ביטוי בפסיקתו שמדובר הנוקבת של הרמב"ם בכל רחבי כתביו .דעה זו הצליחה רק
בדרכי עבודה זרה ,שנאסרו מפני שהם שקר .וזה לשונו :באופן חלקי ,כמו למשל התקפתו על כותבי שמות מלאכים
" ְו ָכל אֹו ָתן ַהּקֹולֹות ְו ַהׁ ּ ֵשמ ֹות ַהְּמֻׁשִּנים ַהְּמ ֹכ ָע ִרים – 'ֹלא במזוזות (מזוזה ה,ד) ,אבל כידוע לא הצליחה להתיישב
ָי ֵרעּוְ ,ו ַגם ֵהי ֵטיב ֵאין אֹו ָתם' (ירמיהו י,ה)" (עבודה זרה יא,י) .בלבבות הציבור בתחומים אחרים ובקהילות מסוימות.
לדברי הרמב"ם (ראו עבודה זרה סוף פרק יא) ,התורה אסרה כלומר ,אינם משפיעים על המציאות אלא על מוחם של
הנפתים .וביחס למציאות הקיימת" :אלה הם רוב החכמים דברים כאלה ודומים להם מכמה סיבות )1 :הם דברי שקר,
בעיניהם ,המשחילים את דמיונותיהם הכוזבות והזיותיהם והזהירה התורה עליהם והרחיקה מהם כמו שהזהירה על
הנחלות על כל דבר שאינו ניתן להיבטי ההמונים .ושים השקר (פה"מ ע"ז ד,ז)" ,כי אין רצוי לפני הקב"ה כי אם
לב לדברי רבנו שכתב 'משבשים בו את הדעות' [ואנחנו האמת ,ואין מכעיסו כי אם השווא ...כי התורות הם אמת
תרגמנו' :ושיבשו בכך אמונות'] ,שלא כדעת המהבילים ,צרופה ,אם הובנו כראוי" (ב,מז); )2הם גורמים לעזיבת
המאמינים שכל היודעו יכול לחולל בו נפלאות ולעשות דרכי האמת" ,וההפסד הנגרם על ידי כך עצום מאוד,
מופתים ,כפי שמספרים על אותו האיש ,כאלו חלילה עזב לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני
ה' את הארץ ,וכאלו חלילה כפוף הוא מלכו של עולם הסכלים" (סה"מ ל"ת לב); )3הם חלק משיטת עבודה זרה
לאיזה מין לחש שיש בכוחו לפעול בעולם ולשנות טבע ועלולים להביא את האדם לעבוד עבודה זרה (ראו ג,לז;
המציאות שלא כרצונו ושלא כרצון יראיו" (ק"י ,הערה .)7פה"מ בע"ז שם; וראו איגרת רבנו לחכמי מונפלייה ,איגרות הרמב"ם,
רבים חלקו על הרמב"ם בעניין השימוש ב"שמות" ,מהד' שילת ,עמ' תעח-תצ); )4הם חלק מן האיסור ללכת
ואף העניקו מעמד של ממש לפעולות הללו .אפשר בחוקות הגויים.
