Page 291 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 291
233
פרק סב
שם הויה ,י"ב ומ"ב
הקדמה :בפרק זה ,הרמב"ם מבאר ,כהבטחתו בסוף הפרק הקודם ,את מהלך השיבוש
שבשימוש ההזוי ב"שמות" ה' ,שהתחיל בהגות מעמיקה המפתחת את האדם ,אחר כך
עבר לעיסוק לשוני באופן הגיית השם ,ולבסוף הגיע לשימוש פרוע ,שקרי ונפתה ב"שמות
הקדושים" בניסיון לחולל באמצעותם שינויים במנהגו של עולם.
1נצטווינו בברכת כהנים – ככתוב: שלב א :הגיית השם המפורש ולימוד עניינו
"ַו ְי ַדֵּבר ה' ֶאל מֹ שׁ ֶ�ה ֵּלא ֹמרַּ .דֵּבר ֶאל 1נצטווינו בברכת כהנים ,ובה שם ה' ככתבו ,שהוא שם
ַא ֲהרֹן ְו ֶאל ָּב ָניו ֵלא ֹמר ּ ֹכה ְת ָבֲרכּו ֶאת ְּב ֵני המפורש .לא היה ידוע לכל אחד כיצד הוגים אותו
ִיְׂשָר ֵאלָ ,אמֹור ָל ֶהם [ואחריהם שלושת ובאילו תנועות מונעת כל אחת מאותיותיו או מודגשת
פסוקי הברכה]ְ .י ָבֶר ְכָך ה' ְו ִיְׁש ְמֶרָךָ .י ֵאר מי מאותיותיו ,אם יש בו אות דגושה .אנשי החכמה היו
ה' ָּפ ָניו ֵא ֶליָך ִוי ֻחֶּנָּךִ .יׂ ָּשא ה' ָּפ ָניו ֵא ֶליָך מעבירים זאת במסורת ,כלומר את צורת הגייתו ,ולא
ְו ָיֵׂשם ְלָך ָׁשלֹוםְ .וָׂשמּו ֶאת ְׁש ִמי ַעל ְּב ֵני היו מלמדים אותו לאף אחד אלא לתלמיד הגון פעם
ִיְׂש ָר ֵאלַ ,ו ֲא ִני ֲא ָבֲר ֵכם" (במדבר ו,כב-כז). אחת בשבוע (=בשבע שנים) .אני סבור שבמה שאמרו:
שם ה' ככתבו ,שהוא שם המפורש – "שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם
וכדבריו ב"משנה תורה"" :אֹו ְמִרין ֶאת ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע" (קידושין עא,א) ,אין הכוונה
ַהׁ ֵּשם ִּכ ְכ ָתבֹוְ ,והּוא ָּד ָבר ַהֶּנ ְהֶּגה ִמּיֹו"ד רק לאופן ההגייה שלו ,אלא גם ללימוד העניין שבשלו
ֵה"א ָוא"ו ֵה"אְ ,ו ֶזה הּוא ' ַהׁ ֵּשם ַהְּמפָֹרׁש'
ָה ָאמּור ְּב ָכל ָמקֹום" (תפילה יד,י) .שם זה יוחד השם הזה ,כך שיש בכך גם סוד אלוהי.
מכונה גם שם 'הויה' בׂשיכול אותיות.
במקדש נאמרה ברכת כוהנים בשם שלב ב :שם בן י"ב אותיות ותחילת קלקולו
המפורש ,ובכל מקום אחר ,כגון בתי
הכנסת של ימינו ,ברכת כוהנים נאמרת 2עוד היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות ,והוא פחות
בשם המיוחד" ,אדני" (שם) .סוד אלוהי בקדושה מאותו שם בן ארבע אותיות .מה שנראה לי
– הבנת משמעות שם הויה היא הסוד הוא שלא היה זה שם אחד אלא שניים או שלושה
הנחשף אט אט ,ולא רק אופן הגייתו, שמות שסך כל אותיותיהם שתים עשרה .בשם זה היו
מכנים כל אימת שהיה בקריאה (בתורה) שם בן ארבע
שהוא עניין טכני בעלמא. אותיות ,כפי שאנחנו מכנים היום באל"ף דא"ל (=השם
שאותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד) .אין ספק שגם שם
2כפי שאנחנו מכנים היום באל"ף
דא"ל – בכל מקום שכתוב בתורה השם
המפורש ,היום הוא נקרא "אד ָני" ,ובזמן
מסוים היו קוראים אותו בשם בן י"ב
הרחבות ועיונים
1נצטווינו בברכת כהנים ,ובה שם ה' – שהכהנים האותיות יו"ד ק"א וא"ו ק"א ,ובאחרות הוגים את כל
מברכים אותה לפני ברכת כוהניםָּ" ,ברּוְך ַא ָּתה ה' ֱאֹל ֵהינּו שמות ה' בדרך אחרת" :אלוקים"" ,אדושם" וכדומה.
ֶמ ֶלְך ָהעֹו ָלםֲ ,אֶׁשר ִק ְּדָׁשנּו ִּב ְק ֻדׁ ָּשתֹו ֶׁשְּל ַא ֲהרֹןְ ,ו ִצָּונּו ְל ָבֵרְך לדעת האמונים על שיטת הרמב"ם ,יש גנאי בשיבוש
ֶאת ַעּמֹו ִיְׂש ָר ֵאל ְּב ַא ֲה ָבה" ,אף על פי שלא נצטוו לברך השמות (ק"י ,שו"ת א ,עמ' כד-כה).
בכתבי היד של "מורה הנבוכים" ,נכתב שם ה' דווקא באהבה ,אלא רק בשם המפורש" :יברכך ה' ...יאר
ה' ...ישא ה' ...ושמו את שמי" .אבל במקדש היו מברכים בפסוקים ובראש הפרק בשלוש יו"דין" ,ייי" ,כשלפעמים
בשם המפורש ,ונראה שהיו "מבליעין אותו בנעימות" היו"ד האמצעית או השלישית מוגבהת מחברותיה ,על פי
(פסקה ,)3ודרך ביטויו דומה לדרך ביטוי "אהבה" (השוו פסוקי ברכת כהנים "וכנגד שלש יו"דין" :יברכך"" ,יאר",
"ישא" ,כותבין את השם בשלושה יו"דין" (מדרש לקח טוב, א"י ,אוצר ישראל ,ג ,עמ' .)207
מכל מקום ,הגיית האותיות (יו"ד ה"א וא"ו ה"א) המכונה פסיקתא זוטרתא ,במדבר ו,כו) .כדי להקל על הקריאה,
אינה אסורה לדעת הרמב"ם .במסורות אחרות ,באות נקטנו את הכתיב ה'.
