Page 292 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 292
זה ,שהוא שם בן שתים עשרה אותיות ,הורה על עניין | 234מורה הנבוכים | חלק א
מיוחד יותר מהוראת אל"ף דא"ל .הוא לא נמנע ולא
נחסך מאחד מאנשי החכמה ,אלא כל מי שביקש ללמוד אותיות ,ונראה שבאותו זמן גם הכהנים
אותו ,לימדו אותו .ולא כן שם בן ארבע אותיות ,כי אותו במקדש היו קוראים אותו כשם בן י"ב
לא לימד כלל אף אחד מאלה שידעו אותו אלא לבנו אותיות המתואר בפסקה הבאה .דא"ל
ותלמידו פעם אחת בשבוע. = דל"ת ,כבערבית.
3אך כיוון שבאו אנשים מופקרים שלמדו את אותו שם בן 3אנשים מופקרים – חסרי מעצורים,
שתים עשרה אותיות ושיבשו בכך אמונות ,כפי שקורה
לכל מי שאינו שלם כאשר הוא לומד שהדבר אינו כפי המכונים בתלמוד "פרוצים" ,כאמור
שדימה בתחילה – הסתירו את אותו השם גם כן ולא בהמשך הדברים .כפי שקורה לכל מי
לימדו אותו אלא לצנועים שבכהונה כדי שיברכו בו את שאינו שלם וכו' – שלא היטיב להעמיד
האנשים במקדש ,שכן כבר הפסיקו להזכיר את השם תפיסת עולם בשלה ובוגרת על יסוד
המפורש גם במקדש ,משום קלקול הבריות .אמרו: ביקורת על תמונת עולמו ההמונית,
"משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך נשאר עם השאלות ,ונעשה גרוע יותר
בשם" (תוספתא סוטה יג,ח) ,אלא הם היו מברכים באותו
שם בן שתים עשרה אותיות .אמרו" :בראשונה ,שם (ראו ש"ט; נרבוני).
בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם.
משרבו הפרוצים ,היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, 4הבן זאת – הנחיית הרמב"ם לקורא
והצנועים שבכהונה מבליעין אותו בנעימות אחיהם
הכהנים .אמר ר' טרפון [פעם אחת עליתי אחר אחי לתשומת לב למה שהוא אומר .ואפשר
אימא לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהוא מבקש להדגיש שאין מדובר
שהבליעו בנעימות אחיו הכהנים]" (בבלי קידושין עא,א). בצירוף אותיות אלא בהסברת מונח.
שם בן מ"ב אותיות – תובנה המנוסחת במשפט
4והיה אצלם גם שם בן שתים וארבעים אותיות .וידוע
לכל בר דעת שבלתי אפשרי כלל שארבעים ושתיים
אותיות תהיינה מילה אחת .אלא היו אלה כמה מילים
שסך כל אותיותיהן ארבעים ושתיים .אין ספק שאותן
מילים מורות בהכרח על עניינים ,הקרובים להשגת
תפיסת עצמותו יתעלה באופנים שהזכרנו (בפרקים
נ-ס) .המילים מרובות האותיות הללו נקראו "שם" רק
משום שהן מורות על עניין אחד בלבד ,כשאר השמות
המיוחדים .אלא שריבוי המילים הללו נועד לשם הבנת
העניין ,כי יש שמסבירים עניין אחד במילים רבות .הבן
זאת.
