Page 287 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 287
229
פרק סא
ייחודיותו של השם המפורש
הקדמה :לאחר שעסק בתארים האלוהיים ,הרמב"ם דן בתיאור שמות ה' ויחסו לאדם בשפה
המקראית בשבעה פרקים (סא-סז) .בפרק שלפנינו ,הרמב"ם מגדיר את ייחודיותו של השם
המפורש בהשוואה לשמות האלוהיים האחרים ,מציין את הטעויות העלולות לנבוע מהבנה
לא נכונה שלהם ,ומבהיר כיצד ריבוי השמות אינו מצביע על ריבוי תארים עצמיים.
1כל שמותיו יתעלה ...כולם נגזרים ייחודיותו של השם המפורש
מן הפעולות – כגון דיין ,רחום (להלן 1כל שמותיו (של ה') יתעלה המצויים בספרי הקודש,
כולם נגזרים מן הפעולות ,ואין זה סוד ,מלבד שם
סוף פסקה ,)2הנגזרים מעשיית משפט
אחד והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א ,שהוא שם מיוחד לו ורחמים בעולם .יו"ד ה"א וא"ו ה"א
– המכונה שם הוי"ה .שם מיוחד – שם יתעלה ,ולכן נקרא "שם מפורש" ,כלומר שהוא מורה
עצם פרטי שנוצר במיוחד כדי לשמש על עצמותו יתעלה באופן ברור וחד־משמעי (מילולית:
בזיקה לבורא .אין זה שם המשמש "הוראה ברורה שאין בה שיתוף") .ואילו בשאר שמותיו
בזיקה לדברים אחרים שהועבר אל
הבורא בהשאלה .כלומר ...באופן הנכבדים יש רב־משמעיות ("מורים בשיתוף") ,משום
ברור וחד־משמעי – השם המפורש שהם נגזרים מן הפעולות שיש אצלנו כדוגמתן כפי
מצביע על הוראה חד־משמעית ,והוא
מיוחד מכלל השמות שמכונה בהם ה', שביארנו (א,נד).
הן במשמעותו ,כלומר שאינו מתייחס 2אפילו השם שמכנים בו את יו"ד ה"א וא"ו ה"א נגזר מן
לפעולה אלא לה' עצמו ,הן בשימושו האדנותִּ " :דֶּבר ָה ִאיׁש ֲאדֹ ֵני ָה ָא ֶרץ" (בראשית מב,ל) .וההבדל
רק בזיקה לה' .ואילו בשאר שמותיו בין לומר " ֲאדֹ ִני" בנו"ן בחיריק לבין לומר בנו"ן בקמץ,
הנכבדים יש רב־משמעיות – שאר
השמות המשמשים בזיקה לה' מעידים הוא כהבדל בין לומר "ָׂשִרי" שמשמעותו "האדון שלי"
על עניינים שאינם בלעדיים לו ,שמות לבין לומר "ָׂש ַרי ֵאֶׁשת ַא ְב ָרם" (שם יב,יז) ,כי יש בכך
המשמשים "בשיתוף" ,שגם בני אדם (=בלשון רבים) מתן גדולה והכללת אחרים .וזה אכן
עשויים להיות מכונים בהם.
נאמר למלאךֲ " :אדֹ ָני [ ִאם ָנא ָמ ָצא ִתי ֵחן ְּב ֵעי ֶניָך] ַאל 2אפילו השם שמכנים בו וכו' – אפילו
ָנא ַת ֲעבֹר [ ֵמ ַעל ַע ְב ֶּדָך]" (שם יח,ג) .ביארתי לך זאת לגבי דרך קריאת השם המפורש בתורה
ובברכותֲ " ,אדֹ ָני" ,אינה בלעדית לה',
אלא נגזרת מהמונח הכללי המציין את ה"אדנות" ,כלומר השררה או הריבונות ,הלקוחה מעולם המושגים של האדם.
ָׂשִריָׂ ...ש ַרי ...כי יש בכך מתן גדולה והכללת אחרים – "ָׂשִרי" משמעותו 'השר שלי' ,ואילו משמעות שמה של אשת
אברהםָׂ" ,שַרי" ,הוא 'הׂשרים שלי' ,לשון כבוד לשר יחיד ,בדומה לנקיטת לשון רבים על ידי מלך ,כמו שנהגו המלכים
להצהיר" :החלטנו"ֲ " .אדֹ ָניַ ...אל ָנא ַת ֲעבֹר" – השימוש במונח "אד ָני" בפסוק זה בלשון רבים הוא לשון כבוד כלפי
יחיד נכבד ,ואין בו משום ביטוי מיוחד לאל ,והוא משותף גם לאחרים ("הכללת אחרים") ,שהרי הדברים הללו נאמרו
הרחבות ועיונים
שהוא מורה על עצמותו יתעלה – משום שמשמעותו 1שמותיו ...כולם נגזרים מן הפעולות – שמות הפעולה
והמצבים ,כגון רחמים וגבורה ,הם בגדר מושגים היא שהוא "מחויב המציאות" (למונח ,ראו א,נז) .וכן הוא
מופשטים ראשוניים .כל שם עצם המתאר אדם הפועל ,אומר להלן" :ואין לו יתעלה שם שאינו נגזר מלבד שם
כגון המרחם ,או בעל תכונה מסוימת ,כגון הרחמן ,מכונה בן ארבע אותיות ,שהוא השם המפורש ,משום שאין הוא
"שם נגזר" מן השמות המופשטים הללו (אריסטו ,קטגוריות ;1מורה על תואר אלא על מציאות בלבד ותו לא .ובכלל
מילות ההיגיון יג; ר"ו ,דקדוק ערבי ,עמ' .)107-106ואין הכוונה בזה המציאות המוחלטת היא שהוא נצחי ,כלומר מחויב
המציאות" (א,סג.)8 לגזירה דקדוקית באמצעות שורש ותבנית.
