Page 282 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 282
שזה חטא (בלבד) אלא חירוף וגידוף בשגגה מצד | 224מורה הנבוכים | חלק א
ההמון השומעים ומצד אותו טיפש האומר .ואילו מי
שהשיג את חסרונן של האמירות האלה ואומרן ,הרי המונח "הוצאת שם רע" משמעותו
הוא לדעתי מכלל אלה שנאמר עליהםַ" :ו ְי ַחְּפאּו ְב ֵני 'אמירת דברי גנות שהם שקר' ,ושניהם
ִיְׂש ָר ֵאל ְּד ָב ִרים ֲאֶׁשר ֹלא ֵכן ַעל ה' ֱאֹל ֵהי ֶהם" (מלכים־ב,יז,ט), מציינים עברות חמורות (דעות ז,ג; וראו
ביאורנו) .ואם אמירת דבר גנות או דבר
ונאמרּ" :ו ְל ַדֵּבר ֶאל ה' ּתֹו ָעה" (ישעיהו לב,ו). שקר על האדם היא בגדר עברה ,קל
וחומר אמירתם כלפי ה' .חירוף וגידוף
הנחיה לקורא בשגגה – בגדד קללה כלפי ה' ,מפני
שנעשה בפומבי (לחומרת המגדף ראו ג,מא;18
14על כן אם אתה ממי שיחוס על כבוד קונו לא ראוי לך עבודה זרה ב,ו)ַ " .ו ְי ַחְּפאּו ְב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל"
שתשמעם בשום אופן ,קל וחומר שתאמרם ,קל וחומר – דיברו בני ישראל על ה' דברים לא
שתעשה דוגמתם .ידוע לך גודל עוונו של מי שיטיח ראויים" .ויחפאו" משמעותו 'כיסו',
דברים כלפי מעלה (ראו בבלי ,תענית כה,א) .ואין ראוי לך כלל כלומר ייחסו (לשימוש בפסוק ,ראו :ב,יט;6
להתעסק בתיאור ה' בחיוב כדי להגדילו במחשבת מעילה ח,ח; צרעת טז,י)ּ" .ו ְל ַדֵּבר ֶאל ה'
השווא שלך .אין לחרוג ממה שסידרו אנשי כנסת ּתֹו ָעה" – דברים שגויים .ובתחילתו של
הגדולה בתפילות ובברכות ,ודי בכך מצד ההכרח ,די הפסוק באים דברים נוקבים ,והרמב"ם
והותר ,כפי שאמר ר' חנינה .ואילו שאר מה שנאמר מסב אותם למי שיודע שהדבר אסור ,אך
בספרי הנביאים יש לקרוא בעת המעבר עליו ,אבל מרשיע בדיבורוִּ" :כי ָנ ָבל ְנ ָב ָלה ְי ַדֵּבר,
יש להבינו כפי שכבר ביארנו ,שהם תוארי פעולות או
(תארים שמטרתם) להורות על שלילת העדרם .וגם ְו ִלּבֹו ַי ֲעֶׂשה ָאֶון ַל ֲעׂשֹות חֹ ֶנף".
עניין זה אין לגלות להמון ,אלא דרך עיון זו מתאימה
ליחידי הסגולה ,שפיאורו של ה' אצלם אינו שיאמרו 14ממי שיחוס על כבוד קונו – יחוס
מה שאינו ראוי אלא שישכילו כראוי. על שכלו ,שהוא כבוד ה' (ראו א,לב4
בהרחבות) .יטיח דברים כלפי מעלה –
הדגשת חז"ל את הפער בין ה' לאדם ביטוי זה בא בדברי חז"ל בזיקה למי
שהאשימו את ה' בהתנהגות בלתי
1 5אשוב להשלים את ההערה על אמירת ר' חנינה ולדייק צודקת (ברכות לא,ב; שם לב,א; מגילה כב,ב
בה .הוא לא אמר' :משל למלך שהיו לו אלף אלפים ומקבילות) .מתאימה ליחידי הסגולה –
דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין' ,כי משל זה היה מדרגה גבוהה יותר בהזמנה לחשיבה
מורה ששלמויותיו יתעלה שלמות יותר מאותן שלמויות
שיוחסו לו ,אך הן מן המין שלהן .ואין הדבר כן ,כפי (ראו א,לה.)5
שהוכחנו (א,נו) ,אלא דיוק המשל הזה הוא דבריו "דינרי
זהב ומקלסין אותו בשלכסף" ,כדי להורות שמה שהן 15דבר ממינן – לעיל בפרק נו,
אצלנו שלמויות אין אצלו יתעלה דבר ממינן ,אלא כולן
חסרון לגביו ,כפי שביאר ואמר במשל הזה" :והלא גנאי הרמב"ם אומר בהרחבה שלא תיתכן
הוא לו" .הרי הודיע לך שכל מה שתחשוב מן התארים שום דומּות בין ה' או שלמות המיוחסת
האלה שהוא שלמות ,הוא חסרון לגביו יתעלה אם הוא לו לבין נברא כלשהו או תכונה
ממין מה שאצלנו .וכבר הנחה אותנו שלמה עליו השלום מתכונותיו ,וכאן הוא מראה שרעיון
בעניין זה בדברים מספיקים ואמרִּ" :כי ָה ֱאֹל ִהים ַּבׁ ָּש ַמ ִים זה בא כבר בדברי חז"ל ,הממשילים
את ההבדל בין שלמויותיו של הקב"ה
ְו ַא ָּתה ַעל ָה ָא ֶרץַ ,על ֵּכן ִי ְהיּו ְד ָב ֶריָך ְמ ַעִּטים" (קהלת ה,א). לשלמויותינו בהבדל בין הכסף לבין
הזהב ,שהוא הבדל מהותי ,ולא רק
כמותי.
