Page 279 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 279
טנ קרפ | תרוי גישמ – רתוי ללוהש | 221
המדרגה הגבוהה ביותר בהשגת האל ונעלם מאתנו בשל עוצם הופעתו ,כפי שהשמש נעלמת
(ק"י)ִ .סנ ְו ָרנּו ביופיו – וכן הוא אומר מן העיניים החלשות מהשגתה.
בהמשך דבריו" :ישתבח מי שמסנוורת
7וכבר האריכו לדבר בזה בדברים שאין צורך לחזור עליהם
אותנו שלמותו!" (א,עב.)25 כאן .וההולם ביותר מכל מה שנאמר בעניין זה הוא דבריו
ב ִתליםְ " :לָך ֻד ִמ ָּיה ְת ִהָּלה" (תהילים סה,ב) ,פירושו :השתיקה
7השתיקה לגביך היא השיבוח – לגביך היא השיבוח .וזה לשון הולם מאוד מאוד לגבי
העניין הזה ,כי כל דבר שאנחנו אומרים ומכוונים בו
שתיקה מתוך הבנה שכלית היא השבח להגדיל ולשבח ,נמצא בו פגיעה מסוימת בו יתעלה ויהיה
הראוי ,והמילים רק נועדו ללמד אחרים, בו חסרון כלשהו .על כן השתיקה עדיפה ,ויש להסתפק
או לנסות לנסח את ההבנה העצמית במה שהשכלים משיגים ,כמו שציווה את השלמים ואמר:
(ב,ה ,)1מפני שהניסיונות לנסח אותה
אינם עולים כדי הגדרות מדויקות אלא " ִא ְמרּו ִב ְל ַב ְב ֶכם ַעל ִמְׁשַּכ ְב ֶכם ְודֹּמּו ֶס ָלה" (שם ד,ה).
מקורבות (ש"י ,תחביר ,עמ' .)150ומכוונים
בו להגדיל ולשבח – מצווה לפתח מאבקם של חז"ל בריבוי דברי השבח
כלפי ה' יחס נפשי של אהבה ויראה,
כולל הערצה ושבח (יסודי התורה ב,ב; 8ידועה לך אמרתם המפורסמת ,שהלוואי שהיו כל
ברכות י,כו) .השאיפה לפתח את הרגשות האמירות כמותה ,ואני אצטט לך אותה בלשונה
הללו גרמה למאמינים לחשוב שככל אף שהיא ִאמרה זכורה היטב ,כדי להעיר לך על
שישבחו ויפארו את ה' באמצעות תוארי משמעויותיה .אמרו" :ההוא דנחת קמיה דר' חנינה
שבח מופלגים ופיוטים עמוסי תארים (=אותו אדם שירד להתפלל כשליח ציבור לפני ר'
חנינה) .אמר' :האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק
מרשימים ,יביעו יותר את גדולתו. הירוי והעיזוז' .אמר ליה ר' חנינה' :שלמתיה לשבחי
דמרך? (=סיימת את שבחי אדוניך ,ה'?) השתא אנן תלת
8אמר האל הגדול הגבור והנורא קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבינו ואתו אנשי כנסת
האדיר וכו' – שליח הציבור בסיפור
התלמודי הוסיף מדעתו על דברי השבח
בברכה הראשונה בתפילת העמידה
אחר " ָה ֵאל ַהָּגדֹול ַהִּגּבֹור ְו ַהּנֹוָרא"
את התארים "האדיר החזק היראוי
[=שיש לירוא מפניו] והעיזוז [=בעל
העוז]" ,ונשאל בעקיצה אירונית:
הרחבות ועיונים
ִ 7א ְמרּו ִב ְל ַב ְב ֶכם ַעל ִמְׁשַּכ ְב ֶכם ְודֹּמּו ֶס ָלה – הרמב"ם חוזר בעיקר בשני מקומות :א,סח; ג,נא .תפיסה זו תולה את
על פסוק זה שלוש פעמים :א) לעיל הוא אומר" :ראוי החוויה כפנימית שכלית של תוכן פילוסופי .יישומים
שיהיה האדם מאלה המציירים את האמת ומשיגים אותה ,דתיים שאין בהם זיקה לפילוסופיה ,כגון מדיטציה וחזרה
אף אם אינם מדברים בה ,כמו שנצטוו אנשי המעלה על שמות האל וכדומה ,הם בגדר חוויה מיסטית אבל לא
ונאמר להםִ ' :א ְמרּו ִב ְל ַב ְב ֶכם'" (א,נ ;)5ב) ובפסקה שלפנינו בגדר חוויה מיסטית־פילוסופית ,והרמב"ם מוקיע אותם
הוא אומר" :השתיקה לגביך היא השיבוח ...ויש להסתפק ובז להם וחושב אותם דמיון בעלמא (ב,לח ;6ג,נא ;12וראו:
במה שהשכלים משיגים"; ג) ולהלן הוא אומר" :וציור זה פ"ג ,מיסטיקה; ב"ד ,מיסטיקה; כ"ח ,מיסטיקה).
עצמו הוא השבח האמיתי ,ואילו הביטוי (במילים) אינו 8שהלוואי שהיו כל האמירות כמותה – הרמב"ם אינו
אלא כדי ללמד את הזולת ,או כדי שיבהיר שהוא עצמו מתכוון להטיל דופי בא ָמרות אחרות של חכמים שנאמרו
בלשון לא ברורה מתוך כוונה לכסות סתרי תורה ,שהרי הבין" (ב,ה) ,בדומה לשכלים הנבדלים.
משמעות הדברים היא שהייצוג הנכון הוא ייצוג הרמב"ם משבח את ההסתרה ,כמו שכבר אמר כמה
שכלי ,לא ייצוג לשוני ,מפני שגם השגת השכלים פעמים בספרו (הקדמות ,פתיחה; א,יז ועוד; ולהלן סוף פסקה .)14
הנבדלים נעשית בייצוג שכלי .לדעת הרמב"ם ,אין מדובר וייתכן שכוונתו לומר שעלה בידי חכמים לנסח אמירה
במצב מיסטי של העדר ייצוג ,כלומר דממה של ריקון נוקבת היורדת לשורש הדיון ועם זאת ברורה ומובנית
הנפש (ש"י ,תחביר ,עמ' .)150יחד עם זאת ,תפיסה מיסטית־ היטב שכל אדם מבין אותה ,ולא תמיד השילוב הזה
פילוסופית של הכרת האל מובעת ב"מורה הנבוכים" ,אפשרי.
