Page 275 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 275
חנ קרפ | להילשה יראות | 217 סיכום ומהות השלילה המושגית
7שוללים ממשהו מה שאין דרכו 7התבאר לך אם כן כי כל תואר שאנו מתארים באמצעותו
את האל הרי הוא או תואר פעולה ,או שמשמעותו היא
שיימצא לו – בזיקה לאל ,אין מדובר שלילת העדרו ,אם הכוונה בו היא השגת עצמותו ולא
בשלילה רגילה אלא בשלילה קטגורית־ פעולתו .וגם בשלילות האלה אין להשתמש ולכנות בהן
מושגית .במובן הרגיל ,ההיגד "ראובן אותו יתעלה אלא באופן הידוע לך ,שלעתים שוללים
אינו לא חכם" פירושו שראובן חכם, ממשהו מה שאין דרכו שיימצא לו ,כמו שאנו אומרים
שהרי "אינו לא" משמעו "כן" ,ולכן
לכאורה אין בהיגד שלילי שום תועלת. על הקיר שאיננו רואה.
אבל יש שלילה קטגורית־מושגית,
שבה הכוונה בהיגד "האל אינו לא 8ואתה ,המעיין בחיבור זה ,יודע שהשמים הללו ,שהם
חכם" שאין להחיל עליו את הקטגוריה גוף נע שכבר מדדנוהו בטפחים ובאמות ,ואנו יודעים
או את המושג "חכמה" ,וסרגל החכמה מידות של חלקים ממנו ורוב תנועותיהם – שכלנו
בער–חכם אינו חל עליו .הדבר דומה חסר אונים בתכלית מלהשיג את מהותו ,אף שאנחנו
לאמירה "הטמפרטורה אינה חמוצה", יודעים שהוא בהכרח בעל חומר ,אלא שאינו החומר
שהמושג חמיצות אינו רלוונטי לגביה, הזה שבנו .ולכן איננו יכולים לתאר אותו אלא במונחים
כשם שהראייה אינה רלוונטית לקיר שאינם מובנים ,לא בהיגד חיובי מובן .וכך אנו אומרים
שהשמים אינם קלים ואינם כבדים ואינם נפעלים ולכן
(לדוגמה לניסוח השלילה הקטגורית ,ראו יסודי אינם מושפעים ,ואין הם בעלי טעם ולא בעלי ריח,
ושלילות כיוצא בכך – כל זאת משום שאיננו יודעים
התורה א,יא).
את החומר ההוא.
8שהשמים ...מדדנוהו בטפחים
השלילה המושגית והמוחלטת בזיקה לאל
ובאמות – מילה במילה" :טיפחנו
אותו [מלשון טפח ,גובה אגרוף ,כ8- 9קל וחומר לגבי מצב שכלינו אם ינסו להשיג את החף
ס"מ] ואימתנו אותו [מלשון אמה ,כ50- מן החומר ,הפשוט בתכלית הפשטות ,מחויב המציאות
ס"מ]" .ושמא הרמב"ם רומז כאן לפסוק שאין לו עילה (=אין גורם לקיומו) ושלא חל עליו
" ִוי ִמי ִני ִטְּפ ָחה ָׁש ָמ ִים" (ישעיהו מח,יג) או עניין נוסף על עצמותו השלמה ,שמשמעות שלמותה
לפסוק " ְוָׁש ַמ ִים ַּב ֶּז ֶרת ִּתֵּכן" (שם מ,יב), היא שלילת החסרונות ממנה כפי שביארנו (בפרק זה) .כי
שאף הוא בא לקרב מונחים רחוקים איננו משיגים אלא את היותו בלבד ,ושיש מצוי שדבר
ללשון בני אדם .שכלנו חסר אונים מכל הנמצאים שהביא לידי מציאות אינו דומה לו ,ואין
בתכלית מלהשיג את מהותו – הדוגמה הוא שותף עמהם בשום עניין ,ואין בו ריבוי ,ולא חוסר
היא לפי תפיסת המדע העתיק ,שחכמיו אונים מלהביא לידי מציאות את מה שזולתו ,ושיחסו
סברו שהשמים עשויים מיסוד שונה מן לעולם הוא כיחס רב החובל לספינה .וגם זה אינו יחס
היסודות שבכדור הארץ .בהסתייגות אמיתי ולא דימוי נכון ,אלא מטרתו להנחות את הדעת
מסוימת אפשר לדמות זאת היום לכך שהוא יתעלה מנהיג את הנמצאים ,כלומר שהוא
לערפול הׂשורר בחקירת החלקיקים מתמיד אותם ומסדיר אותם כראוי .ועניין זה עוד יבואר
היסודיים של החומר. באופן הולם יותר (ב,יב; ג,יז-יט).
9מחויב המציאות – המונח הוגדר
בפרק הקודם .שמשמעות שלמותה
היא שלילת החסרונות ממנה – אף
האמירה שה' "שלם" היא תואר
שלילי ,ומשמעותה שאין לייחס לאל
שום חסרון ,אפשרות להיות משהו
אחר (פוטנציאל" ,העדר מיוחד") או
להתפתח ולהשתלם (ראו א,נה.)2
