Page 271 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 271
זנ קרפ | בויחה יראות ףוס – "תואיצמה ביוחמ" לאה | 213
כפי שאנחנו אומרים "קדום" כדי להורות על כך שאין נאלצים להשתמש בטכניקה הגורמת
ללומד המבקש להעמיק בלימוד להגיע
בעקיפין אל המושג הרצוי .ראשית ,אנו הוא מחודש ,אף כי באומרנו "קדום" יש אי דיוק ברור
קובעים שהאל הוא "אחד" ,אך מיד וגלוי ,כי "קדום" לא נאמר אלא על מי שחל בו הזמן,
שהוא מקרה של התנועה השייכת לגוף .ועוד ,שהוא אנחנו מסתייגים מן האמירה "אחד"
באמירה "לא על ידי אחדות" ,ונותנים שייך לקטגוריית היחס ההדדי ,כי לומר "קדום" ביחס
את דעתנו לעובדה שמדובר במושגים למקרה הזמן הוא כמו לומר "ארוך" ו"קצר" ביחס
הנמצאים מחוץ לתחומה של השפה. למקרה הקו .וכל מה שמקרה הזמן אינו חל עליו אין
באומרנו "קדום" יש אי דיוק – ה'
אומרים עליו באמת לא "קדום" ולא "מחודש" ,כמו אינו "מצוי בכל זמן" או "לפני כל
הדברים האחרים" ,כמו שמשתמע
מלשון "קדום" ,כיוון שקטגוריית הזמן שאין אומרים על המתיקות לא "עקומה" ולא "ישרה",
לא תיתכן בזיקה לאל .הזמן שהוא ואין אומרים על הקול לא "מלוח" ולא "תפל" .אלה
מקרה של התנועה השייכת לגוף – דברים שאינם נעלמים ממי שהתאמן בהבנת העניינים
הזמן מאפיין את קצב תנועת החומר לאמיתם .התבונן בהם בהשגת השכל ובהפשטתו
(להגדרה המדויקת ,ראו א,נב .)13שהוא שייך אותם ,לא בהכללה שהביטויים מורים עליה.
לקטגוריית היחס ההדדי – מושג הזמן
בא ביחס לדבר אחר ,כגון "א התרחש 6על כן כל תיאור שלו יתעלה כ"ִראׁשֹון" ו" ַא ֲחרֹון"
לפני ב" ,או "א נמשך יותר מן ב" שאתה מוצא בכתבי הקודש (ישעיהו מד,ו; מח,יב) הוא בדומה
לכך שהוא יתעלה מתואר כבעל עין ואוזן .הכוונה
(א,נב.)13 בכך היא שאין חל בו יתעלה שינוי ולא מתחדש לו
שום עניין; לא שהוא יתעלה נמצא בזמן ,כך שתחול
6על כן כל תיאור שלו וכו' – כשם
שהמונחים הגופניים האמורים בזיקה
לאל אינם כפשוטם ,כן גם מונחי הזמן,
השוואה כלשהי בינו ובין זולתו הנמצא בזמן ויהיה כך מפני שגם הם מונחים שיש להם זיקה
לחומר .כ"ִראׁשֹון" ו" ַא ֲחרֹון" – כגון
בפסוקיםֹ ּ" :כה ָא ַמר ה'ֲ ...א ִני ִראׁשֹון ראשון ואחרון .וכל הביטויים האלה אינם אלא כלשון
ַו ֲא ִני ַא ֲחרֹון ּו ִמַּב ְל ָע ַדי ֵאין ֱאֹל ִהים" בני אדם .באותו אופן כשאנו אומרים "אחד" ,הכוונה
(ישעיהו מד,ו); " ֲא ִני הּוא ֲא ִני ִראׁשֹון ַאף היא שאין עוד כמוהו ,לא שעניין האחדות חל על
ֲא ִני ַא ֲחרֹון" (שם מח,יב; וראו עוד שם מא,ד). עצמותו.
אינם אלא כלשון בני אדם – בלשון
בני אדם ,שהיא פשרה הכרחית (א"ש; לביטוי ,ראו עוד א,כו ועוד)" .אחד" הכוונה היא שאין עוד כמוהו – כלומר מיוחד.
והפרק מסתיים במשמעויות השלילה שהרמב"ם עתיד לפתח בהרחבה בפרק הבא.
הרחבות ועיונים
5התבונן בהם בהשגת השכל וכו' – הדגשה נוספת "עץ" הוא המהות ,ו"אחד" הוא מאפיין כמותי ,ורק השכל
בדבר הצורך להיחלץ מן השפה ,המחייבת אי דיוק .שפת מצליח להבין בצורה מופשטת את המהות ולחלץ אותה
אנוש מנוסחת בהכללות ובשילוב של "עצם" ו"מקרה" מן החומר (למונחים חומר וצורה ,ראו א,יז; וראו ש"י ,תחביר ,עמ'
הם המהות והדברים שאינם מהותיים ,כמו "עץ אחד".)145-144 :
