Page 272 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪214‬‬

‫פרק נח‬

‫תוארי השלילה‬

‫הקדמה‪ :‬בפרק הקודם‪ ,‬עמד הרמב"ם על אי הדיוק בשפה‪ ,‬והוכיח שהשימוש בתארים‬
‫חיוביים בזיקה לאל מביא לידי בלבול במושגים‪ ,‬ובשלושת הפרקים הבאים הוא פורס לפני‬
‫הקורא את תורת התארים השוללים‪ ,‬המטהרים את המחשבה המקובלת באמצעות שימוש‬
‫שיטתי בהיגדים שליליים בזיקה לאל‪ .‬עקב השלילה המוחלטת של כל התארים החיוביים‪,‬‬
‫יש סכנה של ניתוק מוחלט בין האל לבין האדם‪ ,‬ותפקיד המפתח של התארים השוללים‬
‫להראות שהאל נשגב מעל ומעבר לכל מושג‪ ,‬ויש לשלול ממנו כל מגבלה‪ ,‬שמשום כך יש‬

‫לו יכולת לפעול בעולם‪.‬‬

‫עמוק יותר מן האמור עד כה‬

‫הצגת תורת תוארי השלילה‬ ‫‪ 1‬בשלילות – משפטים המלמדים‬

‫‪ 1‬דע שתיאור האל יתהדר ויתרומם בשלילֹות (=היגדים‬ ‫מה אינו האל‪ ,‬כגון "ה' אינו גוף"‪.‬‬
‫שליליים) הוא התיאור הנכון שאין נלווה אליו שום אי‬ ‫התיאור הנכון – הרמב"ם אינו מסיק‬
‫דיוק‪ ,‬ושאין בו חסרון ביחס לאל כלל ועיקר‪ .‬ואילו‬ ‫מן הפרקים הקודמים שיש לזנוח את‬
‫בתיאורו בחיובים (=היגדים חיוביים) יש‪ ,‬כמו שביארנו‬ ‫חקירת האלוהות‪ .‬תיאור האל באמצעות‬
‫(א‪,‬נא‪-‬נז)‪ ,‬שיתוף וחסרון‪ .‬עליי לבאר לך א)ראשית‪ ,‬כיצד‬ ‫שלילה הוא הדרך "הנכונה"‪ ,‬כשהוא‬
‫השלילות הן תארים במובן מסוים (פסקאות ‪ ,)2-3‬ב)ובמה הן‬ ‫משמש כאמצעי זיהוי תקף ומסייע‬
‫שונות מתוארי החיוב (‪ ,)4‬ג)ולאחר מכן אבאר לך כיצד‬ ‫להבחנה בין ה' לבין זולתו (ראו יסודי‬
‫התורה א‪,‬י)‪ .‬יש‪ ...‬שיתוף וחסרון – היגד‬
‫אין לנו דרך לתארו אלא בשלילות בלבד (‪ 5‬ואילך)‪.‬‬ ‫חיובי‪ ,‬כגון "ה' חכם"‪ ,‬יוצר האמנה‬
‫בשיתוף‪ ,‬כלומר בישויות אחרות לצד‬
‫השלילה היא תיאור מסוים‬ ‫האל‪ ,‬כגון "חכמה" (א‪,‬נא‪ ;4‬וראו א‪,‬ס‪ ,)8‬ומי‬
‫שמשתף את האל עם תכונות אחרות‪,‬‬
‫‪ 2‬או ַמר כך‪ :‬התואר אינו מה שמייחד את המתואר בלבד‬ ‫מייחס לו חסרון (ראו א‪,‬כו‪ ;2‬לשימוש במונח‬
‫כך שאין הוא משותף בתואר הזה עם אחר‪ .‬אלא‬ ‫שיתוף במשנה תורה‪ ,‬ראו למשל שבועות יא‪,‬ב)‪.‬‬
‫שהתואר יכול גם לתאר את המתואר‪ ,‬אף שהוא משותף‬ ‫השלילות הן תארים במובן מסוים – הן‬
‫היגדים המספקים מידע על המתואר על‬
‫בו עם זולתו ואי אפשר להשיג באמצעותו ייחוד ‪.‬‬
‫דוגמה א‪ ,‬להיגד חיובי)‪ ‬דוגמה לכך‪ :‬אם ראית אדם מרחוק‪,‬‬ ‫אף ניסוחן בשלילה‪.‬‬
‫ושאלת ואמרת‪ :‬מהו זה הנראה? ו ֶנאמר לך‪ :‬בעל‬
‫חיים – הרי זה בלי ספק תואר לאותו נראה‪ ,‬אף שאין‬ ‫‪ 2‬התואר אינו מה שמייחד וכו' –‬
‫הוא מייחד אותו מכל מה שזולתו‪ ,‬אלא שהושג‬
‫בכך ייחוד מסוים‪ ,‬והוא שאותו נראה אינו גוף‬ ‫ה"תואר" מציין תכונה בעצם‪ ,‬לאו‬
‫דווקא ייחודית או בלעדית‪ .‬תואר‬
‫ממין הצומח ולא ממין המחצב (=דומם טבעי)‪ .‬‬ ‫"מייחד" מאפיין רק נמצא אחד‪ ,‬וניתן‬
‫דוגמה ב‪ ,‬להיגד שלילי)‪ ‬כיוצא בזה אם היה בבית הזה אדם‪,‬‬ ‫להשתמש בו כאמצעי לזיהוי ודאי‬
‫וידעת שיש בו גוף כלשהו אלא שאינך יודע מה הוא‪,‬‬
‫ושאלת ואמרת‪ :‬מה יש בבית הזה? ואמר לך העונה‪:‬‬ ‫ומוחלט של הנמצא (מלאכת ההיגיון י)‪.‬‬
‫אין בו מחצב ולא גוף של צומח – הרי הושג ייחוד‬
‫מסוים ואתה יודע שיש בו בעל חיים‪ ,‬גם אם אינך יודע‬

‫איזה בעל חיים הוא‪.‬‬