Page 273 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 273
חנ קרפ | להילשה יראות | 215
3מן הפן הזה יש אם כן שיתוף בין תוארי השלילה לתוארי 3סילוק מה שנשלל מכלל וכו' –
כבדוגמה שהסרנו בה את הצומח החיוב ,כי הם בהכרח מייחדים ייחוד כלשהו ,אף אם
והדומם מכלל האפשרויות. הייחוד שבהם אינו אלא סילוק מה שנשלל מכלל מה
4שתוארי החיוב ...מורים על חלק שהיינו חושבים שלא נשלל.
וכו' – התארים החיוביים מיידעים
אותנו בדבר היבטים חלקיים של יתרון ההיגדים השליליים מן ההיגדים החיוביים
4ואילו הפן שבו נבדלים תוארי השלילה מתוארי החיוב ,המתואר :מהותיים ,כמו היותו "חי"
בדוגמה א; או הבלתי מהותיים ,כמו
צבעו .אלא אם היה זה במקרה – אפשר הוא שתוארי החיוב ,אף שאינם מייחדים ,הרי הם מורים
לתרגם גם "במשתמע" .רק כשיש מספר על חלק מכלל הדבר שידיעתו מבוקשת – יהא זה חלק
סופי של אפשרויות שכל אחת מהן מעצמו (=ממהותו) או אחד ממקריו .ואילו תוארי
מובנת מצד עצמה ,כגון שעצם מסוים השלילה אינם מודיעים לנו כלל על דבר מן העצמות
הוא בהכרח אחד מן הארבעה" ,אדם, שאנו מבקשים לדעת מה היא ,אלא אם היה זה במקרה
חי ,צומח ,דומם" ,שלילת חלק מהן
עשויה לקרב אותנו לידע חיובי .אבל כפי שהדגמנו (ראו פסקה ,2דוגמה ב).
קיומה של קבוצה סופית של מהויות ראוי לתאר את האל רק באמצעות היגדים שליליים
המוגדרות היטב הוא מקרי ,כלומר לא
הכרחי .ובזיקה לאל ,שניתן לומר לגביו 5אחרי ההקדמה הזו אומר :כבר הוכח שהאל יתרומם
שאין אנו יכולים לתפוס את מהותו, ויתהדר הוא מחויב המציאות שאין בו מורכבות כמו
שנוכיח (ב,א) .ואיננו משיגים אלא את היותו בלבד ,לא ממילא אין השלילה מקרבת אותנו אל
את מהותו .על כן מן הנמנע שיהיה לו תואר חיוב ,כי ידע חיובי.
5כבר הוכח ...כמו שנוכיח – ידוע
אין לו היֹות המובחן ממהותו כך שהתואר יורה על אחד
שהאל הוא מחויב המציאות ,ולכן אינו משניהם ,כל שכן שאין מהותו מורכבת כך שהתואר
מורכב ,כמו שיתבאר להלן (ב,הנחות יורה על חלקיה ,כל שכן שאין לו מקרים כך שהתואר
,)21-20ולכן אי אפשר לתאר את האל
יורה גם עליהם .אם כן אין תואר חיוב כלל .ואילו תוארי בתואר חיובי .את היותו בלבד ,לא
השלילה – הם אשר ראוי להשתמש בהם כדי להנחות את מהותו – בפרק הקודם למדנו על
ההבחנה בין מהות ,שהיא הגדרתו של
הדבר ,לבין מציאות ,שהיא התכונה
המעניקה קיום למהות זו .והנה לגבי האל ,אין לנו שום ידע על מהותו ,ולכן ניתן להשיג רק את עובדת קיומו הטהור
של האל ,אך אין אנו יודעים מה קיים ,וקיום זה אינו תואר ואינו מבטא את עובדת מציאותו בנפרד ממהותו (ראו הרחבה).
הרחבות ועיונים
5ואיננו משיגים אלא את היותו – במקור הערבי באה וזוהי ההכרה הזכה ביותר :עבורו הוא "אני" ,ועבורנו הוא
המילה "אניה" ,שמקורה כנראה ביוונית ( einaiאו " ,)onהוא" ,ולא יותר .וזה הוא מה שנאמר בדיבר הראשון:
וקיבלה צורה ערבית ,ומשמעה 'הוויה' או 'היות' כמו " ָאנֹ ִכי ה' ֱאֹל ֶהיָך" (שמות כ,ב; ק"י) .וכן כותב רבנו בפירוש
שתרגמנו ,וכך מסתבר מקיומה לצד המילה "מאהיה" ,הקריאה בהושענות "אני והוא הושיעה נא" (כן היא גרסת
שמשמעותה 'מהות' ,ושתיהן מונחים מוכרים ,מהות הרמב"ם ,ולא "אני והו")" :אני – משמותיו של הקדוש ברוך
והוויה ,שאבן סינא מזכיר בכתביו (ק"ק ,הגדרות ,עמ' ,127הוא ,וכן הוא ,כך כתבו מפרשי התלמוד .ואני אומר שהוא
קורא ומתכוון למי שאמר ' ֲא ִני ֲא ִני הּוא' ,שאותו הכתוב ;155ש"י ,תחביר ,עמ' ;165ה"ז ,אניה ,עמ' .)168-167
אפשרות אחרת היא שהרמב"ם ראה אותה כגזורה נאמר בניצחון ישראל ותשועתם ,כאלו יאמר אתה ,האומר
מן "אני" בעברית או " ַא ַנא" בערבית ,והכוונה היא שאין 'ְראּו ַע ָּתה ִּכי ֲא ִני ֲא ִני הּוא' ,הושיעה נא ,כמו שהבטחתנו"
אנו משיגים אלא את היותו־קריאתו "אני" ,כלשון המקרא (פה"מ ,סוכה ד,ה).
"ְראּו ַע ָּתה ִּכי ֲא ִני ֲא ִני הּוא ְו ֵאין ֱאֹל ִהים ִעָּמ ִדי" (דברים לב,לט).
