Page 270 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 212‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫ידי יכולת; ויודע – לא על ידי ידיעה‪ .‬אלא הכול חוזר‬ ‫שהמציאות היא תכונה‪ .‬חי‪ ...‬ויכול‪...‬‬
‫אל עניין אחד שאין בו ריבוי‪ ,‬כמו שיתבאר (בפרק הבא)‪.‬‬ ‫ויודע – כך הוא מופיע לעינינו‪ ,‬אך אין‬
‫זה אומר שיש בו אותן תכונות המוכרות‬
‫לאל אין זיקה למושגי כמות‬
‫לנו‪ ,‬אלא הכול נובע מאחדותו‪.‬‬
‫‪ 3‬מה שעוד צריך לדעת הוא שהאחדות והריבוי הם‬
‫דברים שקרו למצוי באשר הוא רב או אחד‪ .‬דבר זה‬ ‫‪ 3‬שהאחדות והריבוי הם דברים שקרו‬
‫התבאר ב"מטפיזיקה" (ראו ספר י פרק ‪ .)2‬וכפי שהמספר‬
‫אינו עצמם של הנספרים‪ ,‬כך אין האחדות עצמו של‬ ‫למצוי – הערך הכמותי של דבר קיים‬
‫הדבר היחיד‪ ,‬כי כל אלה מקרים מסוג הכמות הניתנת‬ ‫הוא תכונה השייכת ל"מציאות" שקיבל‬
‫לחלוקה‪ ,‬החלים על המצויים המוכנים לקבל מקרים‬ ‫הדבר‪ ,‬ולא לדבר עצמו‪ ,‬כלומר למהותו‬
‫כגון אלה‪ .‬ואילו מחויב המציאות‪ ,‬הפשוט באמת‪ ,‬שאין‬ ‫והגדרתו‪ .‬כך למשל תיאור הכמות "שני‬
‫חלה בו מורכבות כלל – הרי כפי שמקרה הריבוי בלתי‬ ‫עצים" אינו מוסיף מידע למושג "עץ"‪,‬‬
‫אפשרי בו כך מקרה האחדות בלתי אפשרי בו; כוונתי‬ ‫ורק מלמד כמה פעמים "קרה" הקיום‬
‫שאין האחדות עניין נוסף על עצמותו‪ ,‬אלא הוא אחד‬ ‫של מהות העץ‪ .‬במהות המופשטת של‬
‫המושג "עץ" אין התייחסות לשאלת‬
‫ולא על ידי אחדות‪.‬‬ ‫מספר העצים‪ ,‬לא הרבה ולא אחד‪.‬‬
‫ואילו מחויב המציאות וכו' – לה' לא‬
‫‪ 4‬בעניינים הדקים האלה‪ ,‬שכמעט חומקים מן הדעת‪ ,‬אין‬ ‫"קרתה" מציאות‪ ,‬לא פעמים רבות ולא‬
‫להתבונן באמצעות הביטויים השגורים‪ ,‬שהם הסיבה‬ ‫פעם אחת‪ ,‬ולכן לא שייך בו המונח‬
‫הגדולה ביותר להטעיה‪ ,‬כי קשה מאוד מאוד להביע‬ ‫"אחדות"‪ .‬בביטוי "ה' אחד"‪ ,‬כגון‬
‫זאת בכל שפה‪ ,‬כך שאיננו מציירים (=ממשיגים)‬ ‫בקריאת שמע‪ ,‬אין מדובר ב"אחד"‬
‫ככמות אלא במשמעות‪ :‬פשוט‪ ,‬נעדר‬
‫מורכבות פנימית‪ ,‬נבדל מכל דבר‪ ,‬אין‬
‫אחר כמוהו (ראו‪ :‬א‪,‬נא‪ ;4‬וראו משפט הסיום‬

‫בפרק שלפנינו; א‪,‬נח‪ ,10‬ושם בביאור)‪.‬‬

‫את העניין אלא בחוסר דיוק בהבעה‪ .‬על כן כשאנו‬ ‫‪ 4‬הביטויים השגורים‪ ,‬שהם הסיבה‬

‫רוצים להורות על כך שהאלוה אינו רבים‪ ,‬לא יוכל‬ ‫הגדולה ביותר להטעיה – כל שפה‬

‫האומר לומר אלא "אחד"‪ ,‬אף שהאחד והרבים נכללים‬ ‫היא יצירה אנושית שתחילתה במתן‬
‫בקטגוריית הכמות‪.‬‬ ‫שמות לדברים מוחשיים (ראו ב‪,‬ל‪.)28‬‬
‫בכל שלב בהיסטוריה‪ ,‬כל אימת שחלוצי‬

‫לאל אין זיקה למושגי זמן‬ ‫המחשבה מגלים מושגים מופשטים‬
‫ההולכים ומעמיקים‪ ,‬הם נאלצים לבטא‬
‫‪ 5‬לכן אנחנו מתמצתים את העניין ומדריכים את הדעת‬ ‫אותם באמצעות שפה מגושמת שעדיין‬
‫לאמיתת הדבר באומרנו "אחד – לא על ידי אחדות"‪,‬‬ ‫אינה בשלה להגדירם‪ .‬על כן כשאנו‬

‫רוצים וכו' – האמירה "אחד"‪ ,‬הבאה‬

‫לשלול את ריבוי האל‪ ,‬אינה מדויקת‪ ,‬אלא שאי אפשר להשתמש אלא בה‪.‬‬

‫‪ 5‬לכן אנחנו מתמצתים‪" ...‬אחד לא על ידי אחדות" – מגבלות השפה אינן מאפשרות לדייק בלשון‪ ,‬ולכן אנו‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫‪" 5‬אחד – לא על ידי אחדות" – הבנה טובה של המושגים בשפה ("שלא באחדות")‪ ,‬כדי לאלץ את המעיין להפיק‬
‫אפשרית כשזונחים את ההיצמדות למילים‪ ,‬ומבינים שהן בשכלו את המונח המופשט המבוקש‪ ,‬שאין מילים להביע‬
‫נועדו להצביע על מושגים גבוהים הנמצאים מחוץ לתחום אותו‪ .‬לשון אחר‪ :‬עם שלילת האחדות והריבוי‪ ,‬מתערער‬
‫השפה‪ .‬כך הוא הביטוי "אחד – לא על ידי אחדות"‪ ,‬שהוא עולם המושגים המקובל של הלומד‪ ,‬והוא מתעלה לרמת‬
‫ביטוי מאתגר מחשבה‪ ,‬שמצד אחד מכוון את המחשבה חשיבה מופשטת יותר‪ ,‬שניתן לחשוב בה על ישויות שלא‬

‫לכיוון מסוים ("ה' אחד"‪ ,‬ולא שניים וכדומה)‪ ,‬ומצד שייך לדבר בהן על כמות‪ ,‬לא אחד ולא ריבוי‪.‬‬
‫שני מדגיש שאין לפרש את האמירה במשמעות הנמצאת‬