Page 267 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 267
ונ קרפ | אחר רבד ם ושל לאה ןיב תּומוד אין | 209
זהים במהותם לתארים אנושיים .כי באותה משמעות כך שהשוני בין התארים האלה ובין
הלשון "יותר מ ..."-נאמר עליהם תארינו יהיה באופן של "גדול יותר" או "שלם יותר"
בהסכמה – שימוש בצירוף המילים או "מתמיד יותר" או "יציב יותר" ,דהיינו שקיומו יציב
"יותר מן" בזיקה לשני מושגים מעיד יותר מקיומנו וחייו מתמידים יותר מחיינו ויכולתו
שיש להם תכונה מהותית משותפת, גדולה יותר מיכולתנו וידיעתו שלמה יותר מידיעתנו
ובזיקה לתכונה זו ההבדל ביניהם ורצונו כללי יותר מרצוננו ,וששני העניינים נכללים
כמותי בלבד (מילות ההיגיון יג) .לכן אי בהגדרה אחת ,כמו שהם חושבים .אין הדבר כן בשום
אפשר לומר שהאדם יודע וה' יודע, אופן ,כי הלשון "יותר מ "-נאמרת רק על שני דברים
ושידיעתו של ה' גדולה מידיעת האדם, שהעניין הזה נאמר עליהם בהסכמה (=שיש להם
מפני שאמירה מעין זו מעידה על מהות תכונה מהותית משותפת) ,וכאשר הדבר כך ,מתחייבת
משותפת לשתי הידיעות ,קנה מידה
משותף לאדם ולאל .אך הפער בין האל דומּות.
לבין בני האדם אינו כמותי ,אלא מהותי,
ואין מקום להשוואה ביניהם ,והאל הוא 4ולשיטתם ,שהם סוברים שיש תארים עצמיים ,הרי
כמו שמחויב שעצמותו יתעלה לא תדמה לעצמויות
"אחר מוחלט". (אחרות) ,כך ראוי היה שהתארים העצמיים שהם טוענים
לקיומם לא ידמו לתארים (אחרים) ולא תכלול אותם
4ולשיטתם ,שהם סוברים וכו' הגדרה אחת .והם אינם עושים כך ,אלא הם חושבים
שכוללת אותם הגדרה אחת אף שאין דומּות ביניהם.
– המצדדים בקיומם של התארים והרי כבר התבאר למי שמבין את עניין הדומּות ,שהוא
העצמיים מאמינים שתאריו של ה' הם יתעלה וכל מה שזולתו מכונים "מצוי" בשיתוף (בשם)
לכאורה "חלק ממנו" ,ואינם נבדלים גרידא; וכך הידיעה והיכולת והרצון והחיים משמשים
ממנו (א,נא ,)5והרמב"ם אומר שהיה ביחס אליו יתעלה וביחס לכל בעל ידיעה ויכולת ורצון
עליהם להסיק מכאן שהתארים הללו וחיים בשיתוף (בשם) גרידא ,כי אין כל דומּות עניינית
מהותיים ומיוחדים לה' ,ואינם דומים
לשום דבר מוכר .והם אינם עושים כך ביניהם.
וכו' – הם לוקים בסתירה לוגית פנימית:
מצד אחד ,הם חושבים שהגדרת התואר תוארי האל אינם ניתנים להשוואה במאפיין לא מהותי
משותפת הן לאל הן לברואים ("כוללת
אותם הגדרה אחת") ונבדלת מהם רק 5אל תחשוב שאלה "מונחים מסופקים" (=שספק אם זה
בכמותה ובדרגתה; ומצד שני ,הם שיתוף בשם גרידא או שיש קשר מהותי" ,הסכמה" ,בין
טוענים שאין מקום לשום השוואה הדברים) ,כי "מונחים מסופקים" הם אלה החלים על
בין תוארי האל לתוארי האדם ("ושאין שני דברים שיש ביניהם דומּות בעניין מסוים ,והעניין
דומּות ביניהם") .מכונים "מצוי" הזה הוא מקרה בהם ואינו תכונה המגדירה את מהותו
בשיתוף (בשם) גרידא – שאין זיקה (מילולית" :ואין הוא מעמיד את עצמותו") של כל אחד
ביניהם ( .)homonymהמונח "מציאות" מהם; בעוד שהדברים האלה המיוחסים לו יתעלה אינם
נאמר על ה' במשמעות נבדלת לגמרי מקרים לפי אף אחד מאנשי העיון ,והתארים האלה
ממשמעותו המקובלת .על עניין זה, שלנו הם כולם מקרים לפי דעת ה"מדברים" .מי ייתן
ואדע מאין הגיעה הדומּות עד שתכלול אותם הגדרה
הרמב"ם עומד בהרחבה בפרק הבא. אחת כך שהם ייאמרו בהסכמה כמו שהם טוענים .והרי
5והעניין הזה הוא מקרה בהם –
"מקרה" הוא תכונה לא מהותית של
העצם ,כגון צבע הבגד .בעוד שהדברים
האלה המיוחסים לו יתעלה וכו' –
לדעת הרמב"ם ,הכול סבורים ("לפי אף
אחד מאנשי העיון") שביחס לאל אין
תכונות מקריות ,שהרי אפילו מאמיני
התארים טוענים שאותם התארים הם
