Page 264 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 264
206
פרק נה
שלילת השפעה על האל
הקדמה :שלושת הפרקים הבאים מוקדשים לדחיית שיטת ה"כלאם" בדבר תארים עצמיים
לאל (ראו המשפט האחרון בפרק) .האל הוא המשפיע המוחלט ,ולשום מצוי לא תיתכן
השפעה על האל .קביעה זו ,העומדת ביסוד הפרק ,אינה מוכחת בו ,אך המסקנות הנובעות
ממנה מוצגות בו בפירוט רב .האל אינו חומרי (שלילת ה"גשמות") ,והוא אינו עובר חוויות
נפשיות ורגשיות (שלילת ה"היפעלות") ,וגם אינו נמצא בתהליך של השתלמות (שלילת
ה"העדר") ואין לו כל מכנה משותף עם הנבראים (שלילת ה"דומּות").
שלילת הגשמות וההיפעלות 1לשלול ממנו כל היפעלות – כלומר
1כבר אמרנו בכמה מקומות בחיבור זה (כגון :א,יח 4ועוד) השתנות בגלל אירוע חיצוני ,כגון
שהכרח לשלול ממנו (יתעלה) כל מה שמחייב גשמות. תחושת שמחה בגלל מעשה מסוים.
וכן יש לשלול ממנו כל היפעלות ,כי כל ההיפעלויות וכבר עסק הרמב"ם בחובה לשלול
מחייבות שינוי ,ובלי ספק הפו ֵעל של אותן היפעלויות היפעלות בזיקה לאל (א,נב ,)10וכאן
אינו הנפעל ,ואם כן אילו היה הוא יתעלה נפעל באופן הוא מעמיד אותנו על הטעם לקביעה
היפעלות כלשהו הרי היה זולתו הפועל בו והמשנה זו :האל אינו משתנה לעולם ,מפני שאין
בעולם שום כוח עצמאי העשוי לשנות
אותו. אותו ,שהרי הוא מקור כל הכוחות (ראו
שלילת ההשתלמות מן האל ב,הנחות ;18,17,14,5ב,א.)8
2וכן הכרח לשלול ממנו כל העדר ,ושלא תהיה שלמות 2לשלול ממנו כל העדר – לשלול
כלשהי נעדרת ממנו פעם אחת ונמצאת בפעם אחרת.
משום שאילו היינו מניחים זאת היה הוא שלם בכוח, ממנו תכונה ("שלמות") שעדיין
ולכל "כוח" חֹו ֵבר בהכרח העדר ,וכל מה שיוצא מן אינה ממומשת בו (תכונה שבכוח,
הכוח אל הפועל ,הכרח שיהיה לו מוציא שאינו הוא, בפוטנציאל) ,ורק גלומה בה האפשרות
מצוי בפועל ,שיוציא אותו .לכן הכרחי שתהיינה כל להתממש (להיות תכונה בפועל),
שלמויותיו מצויות בפועל ושלא יהיה לו דבר בכוח "לצאת מן הכוח אל הפועל" ,רק
באמצעות גורם חיצוני ("מוציא")
בשום אופן. הנעלה מן העצם המושפע ,ואילו האל
אין נעלה ממנו .העדר זה מכונה גם
"העדר מיוחד" (ראו א,יז 2בהרחבות .הישות
שלילת דומ ּות האל לברואים המוציאה מן הכוח לפועל היא השכל הפועל ,ראו
3הכרח גם לשלול ממנו דומּות לדבר כלשהו מן א,לז 6בהרחבות).
המצויים .וזה דבר שכל אדם כבר חש בו ,ושלילת
הדומּות נאמרה במפורש בספרי הנביאים :נאמר "ְו ֶאל 3לשלול ממנו דומּות – לאל אין מכנה
ִמי ְת ַדְּמיּו ִני ְו ֶאְׁש ֶוה" (ישעיהו מ,כה) ,ונאמר " ְו ֶאל ִמי ְּת ַדְּמיּון
ֵאל [ּו ַמה ְּדמּות ַּת ַע ְרכּו לֹו]" (שם,יח) ,ונאמר " ֵמ ֵאין ָּכמֹוָך משותף עם שום מצוי ,כמו שהוכיח
הרמב"ם שלא ייתכן לומר שיש יחס
[ה']" (ירמיהו י,ו) .וזה נפוץ. כלשהו בין האל לבין הנבראים (א,נב17-
.)12בפרק הבא ,עתיד הרמב"ם לדון
4כללו של דבר ,כל דבר המביא לאחד מארבעת הסוגים בהרחבה בשלילת הדומּות ולומר
הללו מוכח בבירור שהכרח לשלול אותו ממנו (יתעלה), שדומּות בין שני דברים היא בגדר יחס
והם :א)כל מה שמביא לגשמות ,ב)או מה שמביא
להיפעלות ולשינוי ,ג)או מה שמביא להעדר ,כגון שלא מסוים ביניהם.
4אחד מארבעת הסוגים וכו' – הכלל
הוא שנשללת השפעה של הברואים על
האל ושכל שמץ של השוואה של האל
לברואיו בטל.
