Page 261 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 261

‫דנ קרפ |  היאל ךרדהו תמאה ‪,‬עבטב הלועפה יתואר | ‪203‬‬

‫העולם‪ .‬ההכוונה הזאת משמשת לאדם‬                                    ‫ויצירת כוחות בו ובמי שמגדל אותו לאחר לידתו‪,‬‬
‫מצפן לתיקון מידותיו ומעשיו לפי‬                                    ‫המונעים אותו מן המוות והאובדן ושומרים אותו מכל‬
‫עקרון ההידמות‪ .‬כשמושגת עדינות‬                                     ‫פגע‪ ,‬ומועילים לו בהתנהלותו ההכרחית – ופעולה‬
‫– " ֻלטף" בערבית‪ ,‬שמשמעותה גם‬                                     ‫כגון זו אצלנו לא תצא אלא לאחר היפעלות ורוך‪ ,‬והוא‬
‫'תחכום' (השוו ג‪,‬לב‪ .)1‬היפעלות – דחף‬                               ‫עניין הרחמים – נאמר עליו יתעלה 'רחום'‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫חיצוני לאדם‪ ,‬כגון בגלל חוויה רגשית‪,‬‬                               ‫"ְּכ ַר ֵחם ָאב ַעל ָּב ִנים [ ִר ַחם ה' ַעל ְי ֵר ָאיו]" (תהילים קג‪,‬יג)‪,‬‬
‫ולא היפעלות הבאה מתוך הכרעה‬                                       ‫ונאמר "ְו ָח ַמ ְל ִּתי ֲע ֵלי ֶהם ַּכ ֲאֶׁשר ַי ְח ֹמל ִאיׁש ַעל ְּבנֹו" (מלאכי‬
‫תבונית פנימית‪ְּ" .‬כַר ֵחם ָאב ַעל ָּב ִנים‪,‬‬                       ‫ג‪,‬יז)‪ .‬לא שהוא יתעלה נפעל ורך‪ ,‬אלא כדוגמת אותה‬
‫ִר ַחם ה' ַעל ְיֵר ָאיו"‪ .‬ואפשר שמודגש‬                            ‫פעולה שיצאה מן האב על הילד‪ ,‬שהיא תוצאה של רוך‬
‫כאן יחס האב לבניו‪ ,‬מפני שהאב‬                                      ‫וחמלה והיפעלות בלבד‪ ,‬יצא ממנו יתעלה כלפי הקרובים‬
‫נתפס בדרך כלל כפועל באמצעות‬                                       ‫לו לא כתוצאה מהיפעלות או שינוי‪ .‬וכמו שכאשר אנו‬
‫השכל יותר מן האם‪ ,‬הפועלת יותר‬                                     ‫מעניקים משהו למי שאיננו חייבים לו‪ ,‬נקרא זה בלשוננו‬
‫מתוך רגש‪ .‬לא כתוצאה מהיפעלות או‬                                   ‫"חנינה"‪ ,‬כמו שנאמר " ָחּנּונּו אֹו ָתם" (שופטים כא‪,‬כב)‪ֲ " ,‬אֶׁשר‬
‫שינוי – שהשינוי הוא ממאורעות הגוף‬                                 ‫ָח ַנן ֱאֹל ִהים" (בראשית לג‪,‬ה)‪ִּ" ,‬כי ַחַּנ ִני ֱאֹל ִהים" (שם שם‪,‬יא) וכיוצא‬
‫(יסודי התורה א‪,‬יא)‪ .‬תיאורי ה' משקפים את‬                           ‫באלו הרבה‪ .‬והוא יתעלה יוצר ומנהיג את מי שאינו חייב‬
‫הדרך המופיעה לעינינו שבה ה' מנהל‬
‫את העולם‪ .‬הנהגת ה' אינה תוצאה‬                                                   ‫ליצור ולהנהיג אותו‪ ,‬ולכן נקרא 'חנון'‪.‬‬
‫של תגובה רגשית לאירועים‪ ,‬אלא‬
‫ממה שאנו תופסים כתכנון שכלתני‬                                     ‫‪ 	8‬וכן נמצא בפעולותיו היוצאות על בני האדם פגעים‬
‫החותר למטרה‪ ,‬ובלשון הרמב"ם‪:‬‬                                       ‫גדולים הנוחתים על אי אלו אנשים ומשמידים אותם‪,‬‬
‫"חכמה" (להרחבה בעניין ההיפעלות והשינוי‪,‬‬                           ‫או פגע מקיף (מילולית‪" :‬עניין כללי") המכלה שבטים‬
‫ראו בהמשך הפרק ובתחילת הפרק הבא)‪ .‬כמו‬                             ‫ואף אזורים שלמים‪ ,‬ונספים הבנים והנכדים ולא נשארים‬
‫שנאמר " ָחּנּונּו אֹו ָתם" – דברי זקני‬                            ‫להם צאצאים‪ ,‬כמו שקיעות הקרקעות ורעידות האדמה‬
‫בנימין למשפחות השבטים ש"נחטפו"‬                                    ‫והברקים הקטלניים‪ ,‬וכמו יציאת עם אחד כנגד אחרים‬
‫בנותיהם לחתונה‪ :‬תנו לנו את בנותיכם‬                                ‫להשמידם בחרב ולמחות את זכרם‪ ,‬ופעולות רבות כאלה‬
‫("אותם" = אותן) לנשים חינם כמתנה‪.‬‬                                 ‫שאינן יוצאות ממישהו מתוכנו אלא כתוצאה מכעס גדול‬
‫כלומר‪" ,‬חנון" הוא מלשון חינם‪ .‬לשון‬                                ‫או טינה עצומה או בקשת נקמת דם‪ .‬ונקרא לפי פעולות‬
‫דומה נאמר במפגש בין יעקב לבין עשיו‬                                ‫אלו 'קנוא' ו'נוקם' ו'נוטר' ו'בעל חמה'‪ .‬כלומר הפעולות‬
‫אחיו‪ַ" :‬ו ִּיׂ ָּשא [עשיו] ֶאת ֵעי ָניו ַוַּיְרא ֶאת‬              ‫שדוגמתן יוצאות מתוכנו כתוצאה מתכונה נפשית כמו‬
‫ַהָּנִׁשים ְו ֶאת ַה ְי ָל ִדים ַוּיֹא ֶמר ִמי ֵאֶּלה ָּלְך‪,‬‬
‫ַוּיֹא ַמר [יעקב] ַה ְי ָל ִדים ֲאֶׁשר ָח ַנן ֱאֹל ִהים‬
‫ֶאת ַע ְב ֶּדָך"‪ .‬ונאמר בהמשך דברי יעקב‬
‫לעשיו‪ַ " :‬קח ָנא ֶאת ִּבְר ָכ ִתי ֲאֶׁשר ֻה ָבאת‬
‫ָלְך ִּכי ַחַּנ ִני ֱאֹל ִהים ְו ִכי ֶיׁש ִלי ֹכל‪ַ ,‬ו ִּי ְפ ַצר‬

                          ‫ּבֹו ַו ִּי ָּקח"‪.‬‬

                                                                  ‫הרחבות ועיונים‬

‫פתרון למתח הזה נמצא בדברי אליהוא‪ ,‬רעו של איוב‪,‬‬                    ‫‪ 8‬לפי מה שהתחייבו אלה שנענשו – מצד אחד‪ ,‬בפרק‬
‫שהרמב"ם מצביע על דעתו כמובחרת‪ ,‬ואליהוא מדבר‬                       ‫זה הרמב"ם מסביר שיש משפט בעולם המופיע באסונות‬
‫על אותם דברים‪" :‬מצבים טבעיים רבים‪ :‬כגון שתיאר‬                     ‫טבע ומלחמות‪" :‬פגעים גדולים‪ ...‬כמו שקיעות הקרקעות‬
‫את הרעם‪ ,‬הברק‪ ...‬הופעת מגפה‪ ...‬מלחמות גדולות"‬                     ‫ורעידות האדמה והברקים הקטלניים‪ ,‬וכמו יציאת עם‬
‫(ג‪,‬כג‪ ,)13‬ומסיק שזהו מקום ש"חובה לעצור אצל שיעור‬                  ‫אחד כנגד אחרים להשמידם בחרב‪ ;"...‬ומצד שני‪ ,‬במקום‬
‫זה ולהאמין שדבר לא נסתר מפניו יתעלה"‪ ,‬מפני שאין‬                   ‫אחר הוא אומר כי זו הדרך הטבעית שנוהג בה עולם‬
‫אנו יכולים להבין את דרך הנהגת ה' הבנה שלמה (שם‪;14‬‬                 ‫ההוויה וההפסד‪ ,‬בין בדרך הטבע בין מבחירה חופשית‪,‬‬
                                                                  ‫באותן מילים בדיוק‪" :‬כמו שקיעת הקרקעות ורעידות‬
‫השוו א‪,‬לב‪ 2‬ש"תעצור אצל הספק ולא תוליך את עצמך שולל"; וכן‬          ‫האדמה והברקים הקטלניים" וכו' (א‪,‬עב‪ ;18‬ג‪,‬יב‪.)8-6‬‬

                                              ‫ג‪,‬יז‪.)17‬‬
   256   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266