Page 256 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 198‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫המשיגה‪ ,‬כי אין הוא לדעתנו מורכב משני דברים‪,‬‬ ‫בהשגתו את ברואיו – הבעיה מתעוררת‬
‫דבר משיג ודבר אחר שאינו משיג‪ ,‬כמו האדם המורכב‬ ‫כשמדברים על הדרך שיודע בה האל את‬
‫מנפש משיגה וגוף שאינו משיג‪ .‬נמצא שכאשר אני‬ ‫ברואיו‪ ,‬לא את עצמו‪ .‬לכאורה‪ ,‬ידיעה זו‬
‫מתכוון באומרנו "יודע" למשיג את עצמו‪ ,‬הרי החיים‬ ‫נבדלת מעצמותו‪ ,‬משום שתוכנה שונה‬
‫מעצמותו‪ ,‬ולא נותר אלא שתהיה תואר‪.‬‬

‫והידיעה עניין אחד‪ .‬אבל הם אינם מביטים במשמעות‬ ‫‪ 9‬אין הוא "יכול" ביחס לעצמותו –‬

‫הזו‪ ,‬אלא הם מביטים בהשגתו את ברואיו‪.‬‬ ‫להיות "יכול" ביחס למשהו משמעו‬

‫‪ 9‬וכן היכולת והרצון‪ ,‬בלי ספק אין כל אחד מהם נמצא‬ ‫להיות בעל כוח להשפיע עליו‪ ,‬לשנות‬
‫אותו ואף ליצור אותו‪ .‬אבל האל אינו‬

‫לבורא מבחינת עצמותו‪ ,‬כי אין הוא "יכול" ביחס‬ ‫יכול לשנות את עצמו ולא לברוא את‬

‫לעצמותו ואין מתארים אותו כ"רוצה" את עצמותו‪ ,‬וזה‬ ‫עצמו‪ .‬חשוב לציין שאין בכך משום‬
‫דבר שאין מי שמעלה על דעתו‪ .‬אלא שהם דימו לעצמם‬ ‫פחיתות או מגבלה של כוחו‪ ,‬אלא כך‬
‫את התארים האלה רק מבחינת יחסים שונים בין האל‬ ‫הוא הדבר על פי הגדרה‪ :‬עצמותו היא‬
‫מחויבת המציאות‪ ,‬ואי אפשר שלא יהיה‬

‫יתעלה לבין ברואיו‪ ,‬כלומר שהוא יכול לברוא את מה‬ ‫קיים‪ ,‬וקיומו אינו תלוי בסיבה כלשהי‪,‬‬
‫שהוא בורא‪ ,‬ורוצה ליצור את המצוי כפי שיצר אותו‪,‬‬ ‫ולכן לא שייך לדבר על יצירתו או‬
‫השפעה עליו (ראו ג‪,‬טו)‪ .‬ואין מתארים‬
‫ויודע את מה שיצר‪.‬‬ ‫אותו כ"רוצה" את עצמותו – כשיש‬

‫הפתרון‪ :‬גם ריבוי יחסים בא מעצמ ּות אחת‬ ‫שתי אפשרויות‪ ,‬אפשר לדבר על‬
‫רצון באחת מהן‪ ,‬אך האל הוא מחויב‬
‫‪ 10‬הרי התבאר לך שגם התארים האלה אינם מבחינת‬ ‫המציאות‪ ,‬ואין לייחס לו רצון בזיקה לו‬
‫עצמותו אלא מבחינת הברואים‪ .‬ולפיכך אנחנו‪ ,‬קהל‬
‫המייחדים באמת‪ ,‬אומרים‪ :‬כמו שאיננו אומרים שיש‬ ‫במובן הרגיל (ראו ב‪,‬כ‪.)3‬‬
‫בעצמותו עניין הנוסף עליה שבו הוא ברא את השמים‪,‬‬
‫‪ 10‬הרי התבאר לך – הרמב"ם מחדד‬

‫את דעתו שתכונות הידיעה והיכולת‬

‫ועניין אחר שבו הוא ברא את היסודות‪ ,‬ועניין שלישי‬ ‫והרצון של הבורא‪ ,‬שמדברים עליהן‬
‫שבו הוא ברא את השכלים‪ ,‬כך איננו אומרים שיש בו‬ ‫מי שדוגלים בייחוס תארים לאל‪ ,‬אינן‬
‫עניין נוסף שבו הוא יכול‪ ,‬ועניין אחר שבו הוא רוצה‪,‬‬ ‫מתייחסות לעצמו אלא הן ביחס לברואיו‬
‫ועניין שלישי שבו הוא יודע את ברואיו‪ .‬אלא עצמותו‬ ‫דווקא‪ .‬לכאורה‪ ,‬אי אפשר בלעדיהן‪,‬‬
‫אבל אם הן קיימות כפשוטן‪ ,‬הרי הן‬

‫היא אחת פשוטה שאין עניין נוסף עליה כלל‪ .‬העצמות‬ ‫תוארי עצמות לבורא שהאמנה בקיומם‬
‫הזו בראה כל מה שבראה וידעה בלא עניין נוסף כלל‪,‬‬ ‫סותרת את ההאמנה באחדותו כאמור‪.‬‬
‫והתארים השונים האלה – אין הבדל בין אם הם לפי‬ ‫כך איננו אומרים – כשם שאפשר‬
‫הפעולות או לפי יחסים שונים בינו לבין הפעולים‪ .‬וכפי‬ ‫שכמה פעולות יבואו ממהות אחת‪,‬‬
‫ולא נדרש בה ריבוי שיקביל לריבוי‬

‫שגם ביארנו באשר למהות היחס (בין הבורא לברואיו)‪,‬‬ ‫הפעולות‪ ,‬כך יש לומר לגבי יחסים‪,‬‬
‫ושהוא מדומה (א‪,‬נב)‪.‬‬ ‫הידיעה והיכולת והרצון‪ ,‬שגם הם‬
‫אינם נדרשים לו על מנת לפעול‪ ,‬אלא‬

‫עצמותו ַמספקת להבאת עולמנו‪ ,‬על ‪ 11‬זה מה שראוי להאמין לגבי התארים הנזכרים בספרי‬

‫כל החכמה והרצון והיכולת הניכרים‬

‫בו לידי מציאות‪ .‬באשר למהות היחס – כאמור בפרק הקודם (א‪,‬נב‪ ,)13‬אין שום יחס בין האל לבין הבריאה‪ ,‬משום‬

‫שאין להם מכנה משותף‪ ,‬ואינם כלולים באותה מציאות‪.‬‬

‫‪ 11‬זה מה שראוי להאמין לגבי התארים – לאל עצמו אין תארים‪ ,‬אלא מדובר בתוארי פעולותיו ביחס לעולם‪,‬‬

‫הנובעות כולן מאחדותו‪ .‬סופו של דבר‪ ,‬העובדה שאנחנו מתארים את האל כבורא במונחים מאנישים‪ ,‬כגון חי או‬

‫יכול או חכם או רוצה‪ ,‬אין משמעותם שיש לאל חיים או יכולת או חכמה או רצון כמשמעותם בזיקה לבני האדם (ש"א‪,‬‬