Page 259 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 259

‫דנ קרפ |  היאל ךרדהו תמאה ‪,‬עבטב הלועפה יתואר | ‪201‬‬

‫עיון (=נקודת מבט) שממנו יושג ה ֵמרב של מה שיכול ‪ 2‬המופלאים – בערבית "גראיב"‪,‬‬

‫שמשמעותו כפולה‪' ,‬מוזר' וגם 'בעל‬             ‫האדם להשיג‪ .‬ומה שהשיג הוא עליו השלום‪ ,‬לא השיג‬
‫סוד'‪ .‬כש ֵידע את הדרכים‪ ,‬ידע אותו‬                                    ‫אדם לא לפניו ולא לאחריו‪.‬‬
‫– התורה עצמה מלמדת שהכרת הדרך‬
‫שמנהל בה ה' את עולמו היא המפתח‬                                                    ‫ידיעת ה' באמצעות הכרת דרכיו בעולם‬
‫להכרת ה'‪ .‬לא מי שצם ומתפלל בלבד‬
‫– הצום‪ ,‬כשהוא ראוי ולא כשיטה‪,‬‬               ‫	‪ 2‬בקשתו לדעת את תאריו‪ ,‬היא בדבריו‪" :‬הֹו ִד ֵע ִני ָנא ֶאת‬
‫והתפילה‪ ,‬הם רק בגדר הזדמנות לפנות‬           ‫ְּד ָר ֶכָך ְו ֵא ָד ֲעָך ְל ַמ ַען ֶא ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעי ֶניָך" (שמות לג‪,‬יג)‪ .‬התבונן‬
‫אל ה' ולחזק את ידיעתו באדם (ג‪,‬נא‪;15‬‬         ‫בדברים המופלאים שכוללת אותה אמירה‪ :‬דבריו‬
‫וראו תעניות ד‪,‬ב)‪ .‬ומי שאינו יודע אותו הרי‬   ‫"הֹו ִד ֵע ִני ָנא ֶאת ְּדָר ֶכָך ְו ֵא ָד ֲעָך" מורים על כך שה' יתעלה‬
‫הוא השנוא והמרוחק – שנאה וריחוק‬             ‫נודע באמצעות תאריו‪ ,‬כי כש ֵידע (האדם) את הדרכים‪,‬‬
‫אינם מציינים את מצבו של ה' אלא את‬           ‫ידע אותו‪ .‬ודבריו " ְל ַמ ַען ֶא ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעי ֶניָך" (שם) מורים‬
‫מצבו של האדם‪ .‬והקרבה והריחוק –‬              ‫על כך שהיודע את ה' – הוא אשר ימצא חן בעיניו‪ ,‬ולא‬
‫ההשגחה וההסתרה‪ ,‬כעולה מדבריו‬                ‫מי שצם ומתפלל בלבד‪ .‬אלא כל מי שיודע אותו – הרי‬
‫במקום אחר‪" :‬אבל החזק בעיקר‪ ,‬שאין‬            ‫הוא הרצוי והמקורב‪ ,‬ומי שאינו יודע אותו – הרי הוא‬
‫הבדל בין אם האדם במרכז הארץ או‬              ‫השנוא והמרוחק‪ .‬ולפי שיעור הידיעה והאי ידיעה יהיה‬
‫על גבי הגלגל התשיעי‪ ,‬לו היה הדבר‬            ‫(שיעור) הריצוי והשנאה והקרבה והריחוק (לפני‪ ‬ה')‪.‬‬
‫אפשרי – אין הוא רחוק מן ה' פה ולא‬
‫קרוב אליו שם‪ .‬אלא הקרבה אליו יתעלה‬                      ‫וכבר חרגנו ממטרת הפרק‪ ,‬ואשוב אליה‪.‬‬
‫היא בהשגתו‪ ,‬והריחוק ממנו הוא באי‬
‫ידיעתו" (א‪,‬יח‪ .)5‬וכבר חרגנו ממטרת‬                                                                 ‫המענה לשתי השאלות‬
‫הפרק – במכוון‪ ,‬כאמצעי הסתרה‬
‫והכוונת הלומד לדברים העתידים‬                ‫‪ 	3‬כאשר ביקש לדעת את התארים וביקש מחילה לאומה‪,‬‬
‫להתבאר בהמשך הדברים‪ .‬המטרה‬                  ‫ונענה שיימחל להם‪ ,‬ולאחר מכן ביקש להשיג את‬
‫הגלויה של הפרק היא להוכיח את‬                ‫עצמותו יתעלה‪ ,‬באומרו " ַה ְר ֵא ִני ָנא ֶאת ְּכבֶֹדָך" (שמות‬
‫הטענה שהוצגה בפרק הקודם‪ ,‬שתוארי‬             ‫לג‪,‬יח) – נענה על הבקשה הראשונה‪ ,‬שהיא "הֹו ִד ֵע ִני ָנא‬
‫ה' במקרא מתארים את פעולותיו הרבות‬

‫ולא את עצמותו‪ .‬בסטייה זו ממטרת‬              ‫ֶאת ְּדָר ֶכָך"‪ ,‬ונאמר לו‪ֲ " :‬א ִני ַא ֲע ִביר ָּכל טּו ִבי ַעל ָּפ ֶניָך"‬
‫הפרק‪ ,‬הרמב"ם רומז להשגחת ה'‬                 ‫(שם‪,‬יט)‪ .‬ובתשובה על השאלה השנייה נאמר לו‪ֹ" :‬לא‬
‫בעולמו‪ :‬ה' משגיח על האדם ביחס‬
‫ישיר למידת הכרת האדם את ה' (כמו‬                ‫תּו ַכל ִל ְר ֹאת ֶאת ָּפ ָני [ִּכי ֹלא ִי ְר ַא ִני ָה ָא ָדם ָו ָחי]" (שם‪,‬כ)‪.‬‬

‫שיתבאר להלן ג‪,‬יז‪ ;17‬ג‪,‬נא‪ 19‬ואילך)‪ ,‬וכאן רק‬  ‫	‪ 4‬דבריו (של ה') "ָּכל טּו ִבי" רומזים לכך שיציג בפניו את‬
         ‫נחשף מפתח נוסף להכרה זו‪.‬‬           ‫כל הנמצאים (=הדברים במציאות)‪ ,‬שעליהם נאמר‬
                                            ‫" ַוַּי ְרא ֱאֹל ִהים ֶאת ָּכל ֲאֶׁשר ָעָׂשה ְו ִהֵּנה טֹוב ְמ ֹאד" (בראשית‬
‫‪ 3‬וביקש מחילה לאומה ונענה‬

‫וכו' – ביקש מה' שיסלח לישראל‬
‫א‪,‬לא)‪ .‬ב"הצגה בפניו" כוונתי היא שישיג את טבעם על חטא העגל (שמות לב‪,‬ז‪-‬יד)‪ ,‬ונענה‪:‬‬

‫ואת מערכת הקשרים שביניהם‪ ,‬וידע כיצד הוא מנהיג "ָּפ ַני [=כעסי] ֵי ֵלכּו ַו ֲה ִנחֹ ִתי ָלְך"‪.‬‬
‫ביקש להשיג את עצמותו יתעלה‪...‬‬
‫"ְּכבֹ ֶדָך" – והכבוד הוא המהות (א‪,‬סד‪;2‬‬     ‫אותם בכלל ובפרט‪ .‬לעניין הזה רמז בדבריו "[ ַע ְב ִּדי‬

‫ג‪,‬יג‪ .)8‬בדומה לבקשה להכיר את המלך‬

‫לא רק באמצעות התבוננות בסדרי החוק במדינה אלא מתוך היכרות אישית פנים אל פנים (בהמשך למשל א‪,‬מו‪ ;3‬להשוואה‬

                                                    ‫למשנה תורה‪ ,‬ראו א‪,‬כא‪ 7‬בהרחבות)‪.‬‬

‫‪ָּ" 4‬כל טּו ִבי" רומזים וכו' – והמציאות היא טובה‪ ,‬ובמבט מעמיק מתגלה זהות בין ה"מציאות" לבין ה"טוב"‬

‫(ג‪,‬כה‪" :12‬שּכן המציאות טובה בלי ספק"; ג‪,‬י‪ ;8‬ג‪,‬יג‪ .)9‬את טבעם ואת מערכת הקשרים שביניהם – כיצד הבריאה‬

‫לפרטיה ויחסיה‪ ,‬כולל כוחות היצירה והקמילה‪ ,‬משתלבת יחד להשגת מציאות הרמונית וטובה באופן כללי‪.‬‬
   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263   264