Page 263 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 263

‫דנ קרפ |  היאל ךרדהו תמאה ‪,‬עבטב הלועפה יתואר | ‪205‬‬

‫ותשב ציון על הארץ כאבלה‪ .‬כלומר‪,‬‬                     ‫עונש קבוצתי בין־דורי חריג בעבודה זרה‬

‫משמעות הפסוק "ְו ַנ ֵּקה ֹלא ְי ַנ ֶּקה"‪ ,‬שלא‬  ‫‪ 	11‬ודע שדבריו "ּ ֹפ ֵקד ֲעו‍ֹן ָאבֹות ַעל ָּב ִנים" אינם אלא על‬
‫תהיה השמדה מוחלטת (לראיה נוספת‪ ,‬ראו‬            ‫חטא עבודה זרה בלבד‪ ,‬ולא על חטא אחר‪ .‬יורו על כך‬
                                               ‫דבריו בעשר הדברות‪ַ " :‬על ִׁשֵּלִׁשים ְו ַעל ִרֵּב ִעים ְלׂ ֹש ְנ ָאי"‬
          ‫ירמיהו מו‪,‬כח; מובא בשו"ת רסז)‪.‬‬       ‫(שמותכ‪,‬ד)‪ ,‬ולא נקרא 'שונא' אלא עובד עבודה זרה‪ִּ" :‬כי ָכל‬
                                               ‫ּתֹו ֲע ַבת ה' ֲאֶׁשר ָׂש ֵנא [ ָעׂשּו ֵלאֹל ֵהי ֶהם]" (דברים יב‪,‬לא)‪ .‬ועצר‬
‫‪ 11‬ולא נקרא 'שונא' אלא עובד‬                    ‫בִרֵּב ִעים משום שה ֵמרב שהאדם יכול לראות מזרעו הוא‬
                                               ‫דור רביעי‪ ,‬ואם ייהרגו אנשי עיר עובדי עבודה זרה‪ ,‬הרי‬
‫עבודה זרה – ומשמעות הדבר שמוטל‬                 ‫ייהרג הזקן העובד וזרע זרע זרעו שהוא הדור הרביעי‪.‬‬
‫עלינו להעניש אותו (כמו שהוכח במפורט‬            ‫וכאילו תיאר שמכלל ציווייו יתעלה‪ ,‬שהם מכלל‬
‫א‪,‬לו‪ .)2‬מכלל ציווייו יתעלה‪ ,‬שהם‬                ‫פעולותיו בלא ספק‪ ,‬שייהרגו צאצאי עובדי עבודה זרה‪,‬‬
‫מכלל פעולותיו בלא ספק – יש שתי‬
‫מערכות חוקים שניתן ללמוד מהן‬                               ‫אפילו הם קטנים‪ ,‬בכלל הוריהם וסביהם‪.‬‬
‫על דרכי ה'‪ ,‬הטבע והתורה‪ .‬וכן הוא‬
‫אומר במקום אחר‪" :‬ונתבונן במצוותיו‬
‫ופעולותיו עד שנשיגהו" (סה"מ‪ ,‬עשה ג)‪.‬‬
‫שייהרגו‪ ...‬בכלל הוריהם וסביהם –‬
‫אין מדובר בעקרון שימור חטאי האבות‬

‫וזקיפתם לחובת הדורות הבאים‪ ,‬מפני‬               ‫‪ 	12‬את הציווי הזה מצאנו חוזר בתורה בכל מקום‪ ,‬כמו‬
‫שה' לא יעניש את בנו של החוטא או‬                ‫שציווה לגבי עיר הנדחת‪ַ [" :‬הֵּכה ַתֶּכה ֶאת יֹ ׁש ְ� ֵבי ָה ִעיר‬
‫נכדו‪ ,‬כפי שטעו לחשוב כבר בימי‬                  ‫ַה ִהוא ְל ִפי ָח ֶרב] ַה ֲח ֵרם אֹ ָתּה ְו ֶאת ָּכל ֲאֶׁשר ָּבּה" (דברים יג‪,‬טז)‪.‬‬
‫המקרא (ראו יחזקאל יח‪,‬כ)‪ ,‬אלא מדובר‬             ‫כל זאת כדי למחות את הרושם הזה הגורם לקלקול‬
‫במלחמה בעמים עובדי עבודה זרה או‬
‫במקרה קיצוני‪ ,‬שמצווה להשמיד עיר‬                                               ‫הגדול כמו שביארנו‪.‬‬
‫יהודית שחטאו כל תושביה בעבודה‬
‫זרה‪ .‬מדברי הרמב"ם כאן עולה שבשעת‬                                                                                     ‫חתימה‬
‫המלחמה אין מבחינים ואין נמנעים גם‬
‫מהריגת הטף‪ ,‬ומן הבחינה הזו נמצא‬                ‫‪ 	13‬חרגנו ממטרת הפרק‪ ,‬אבל ביארנו מדוע הצטמצם‬
‫שה' פוקד עוון אבות על בנים ועל‬                 ‫כאן בהזכרת פעולותיו אלו בלבד‪ ,‬משום שיש בהן‬
                                               ‫צורך בהנהגת המדינות‪ .‬כי תכלית מעלת האדם היא‬
                ‫שילשים ועל ריבעים‪.‬‬             ‫ההידמות אליו יתעלה כפי היכולת‪ ,‬כלומר שנדמה את‬
                                               ‫פעולותינו לפעולותיו‪ ,‬כמו שביארו (חז"ל) בפירוש‬
‫‪ 12‬חוזר בתורה בכל מקום – מטרתה‬

‫העיקרית של התורה היא מלחמה‬

‫בעבודה זרה ובתפיסותיה‪ ,‬כמו שאומר‬               ‫ל" ְקדֹ ׁש ִ�ים ִּת ְהיּו [ִּכי ָקדֹוׁש ֲא ִני]" (ויקרא יט‪,‬ב)‪ ,‬ואמרו‪" :‬מה‬
‫הרמב"ם כמה וכמה פעמים (ב‪,‬כט‪;7‬ל‪3‬‬                ‫הוא חנון אף אתה היה חנון‪ ,‬מה הוא רחום אף אתה‬
‫ועוד)‪ .‬עיר הנידחת – עיר שעבדו רוב‬              ‫היה רחום" (ראו ספרי דברים מט)‪ .‬והמטרה (של הפרק) כולה‬
‫תושביה עבודה זרה‪ ,‬שלאחר בירור‬                  ‫היא שהתארים המיוחסים לה' הם תוארי פעולותיו‪ ,‬לא‬
‫ואזהרה‪ ,‬מצווה להשמיד את נכסי כל‬

‫תושבי העיר ואת העובדים ואת בניהם‪,‬‬                   ‫שהוא יתעלה בעל איכות‪.‬‬
‫ורק מי שלא עבד עבודה זרה אינו מומת‬

‫(עבודה זרה פרק ד; וראו ביאורנו שם)‪.‬‬

‫‪ 13‬חרגנו ממטרת הפרק – הערה זו באה להסב את תשומת לב הקורא שרבנו דן במשימת חייו של האדם הנעלה‪:‬‬

‫להנהיג בדומה להנהגת ה' את עולמו (סוף מו"נ)‪" .‬מה הוא חנון" וכו' – זו הנחיה כללית לכל חיי האדם‪ .‬והשוו לדברי‬

‫הרמב"ם בהלכות דעות (א‪,‬ה‪-‬ו)‪ּ" :‬ו ְמ ֻצִּוין ָאנּו ָל ֶל ֶכת ִּב ְדָר ִכים ֵאּלּו ַהֵּבינֹו ִנים‪ְ ,‬ו ֵהם ַה ְּדָר ִכים ַהּטֹו ִבים ְו ַה ְּיָׁשִרים‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬

‫'ְו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְדָר ָכיו' (דברים כח‪,‬ט); ָּכְך ָל ְמדּו ְּב ֵפרּוׁש ִמ ְצָוה זֹו‪ַ :‬מה הּוא ִנ ְקָרא ' ַחּנּון' – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה ַחּנּון; ַמה הּוא ִנ ְקָרא‬

‫'ַרחּום' – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה ַרחּום; ַמה הּוא ִנ ְקָרא ' ָקדֹוׁש' – ַאף ַא ָּתה ֱה ֵיה ָקדֹוׁש‪ְ .‬ו ַעל ֶּדֶרְך זֹו ָקְראּו ַהְּנ ִבי ִאים ָל ֵאל ְּב ָכל אֹו ָתן‬

‫ַהִּכּנּו ִיין‪ֶ ' :‬אֶרְך ַאַּפ ִים' ְו'ַרב ֶח ֶסד'‪ַ ' ,‬צ ִּדיק' ְו' ָיָׁשר'‪ָּ ' ,‬ת ִמים'‪ִּ' ,‬גּבֹור' ְו' ָח ָזק'‪ְ ,‬ו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ְלהֹו ִדי ַע ֶׁש ֵאּלּו ְּדָר ִכים טֹו ִבים‬

                                               ‫ִויָׁשִרים ֵהן‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ָא ָדם ְל ַה ְנ ִהיג ַע ְצמֹו ָּב ֶהן ּו ְל ִה ַּדּמֹות ְּכ ִפי ּ ֹכחֹו"‪.‬‬
   258   259   260   261   262   263   264   265   266   267   268