Page 268 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 210‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫זו הוכחה חותכת על כך שהתארים האלה המיוחסים‬ ‫"עצמיים" לאל וזהים למהותו ואינם‬

‫לו – אין שום שיתוף בין עניינם ובין עניין אלה‬ ‫מהווים תוספת על מהותו (להתקפה על רעיון‬
‫הידועים אצלנו‪ ,‬אלא השיתוף ביניהם הוא רק השם‬ ‫זה‪ ,‬ראו א‪,‬נא)‪ ,‬וביחס לאדם‪ ,‬הפילוסופים‬
‫טוענים שבמציאות יש הן תכונות‬
‫ותו לא‪ .‬וכיוון שהדבר כך‪ ,‬אין ראוי שתאמין בקיומם‬
‫מקריות הן תכונות מהותיות‪ ,‬ולעומתם‬

‫של עניינים נוספים על העצמות בדומה לתארים האלה‬ ‫ה"מדברים"‪ ,‬הלוא הם חכמי הכלאם‪,‬‬
‫הנוספים על עצמותנו‪ ,‬רק משום שיש ביניהם שיתוף‬ ‫טוענים שאין מהויות‪ ,‬ושכל התארים הם‬
‫מקריים (א‪,‬עג‪ ,‬הנחה‪ .)8 ‬בין כך ובין כך‪ ,‬לא‬
‫בשם‪.‬‬ ‫ייתכן לטעון שתכונותיו של האל דומות‬

‫‪ 6‬העניין הזה נכבד ביותר אצל היודעים‪ ,‬על כן זכור‬ ‫לתכונות האדם מבחינות מקריות‪ ,‬מפני‬
‫אותו ועמוד עליו באמת כדי שיהיה מוכן למה שארצה‬ ‫שאין לאל תכונות מקריות‪.‬‬

‫להסביר לך‪.‬‬ ‫‪ 6‬העניין הזה נכבד ביותר – שלילת‬

‫כל דומּות בין ה' לבין ברואיו‪ ,‬ההבנה‬

‫העמוקה שאין עניין משותף להם‪ ,‬לא‬

‫מבחינה מהותית ולא מבחינה חיצונית מקרית‪.‬‬