Page 266 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 266

‫‪208‬‬

       ‫פרק נו‬

‫אין דומ ּות בין האל לשום דבר אחר‬

‫הקדמה‪ :‬כאמור בסוף הפרק הקודם‪ ,‬הרמב"ם מפריך בפרק שלפנינו את ייחוס ארבעת‬
‫התארים העצמיים של האל‪ ,‬יודע וחי ורוצה ויכול‪ ,‬תוך כדי ניתוח מושגי המחשבה (והשפה)‪,‬‬
‫ומוכיח שאי אפשר לתאר את האל בתארים שיש להם מובן בשפה האנושית כמסמנים מושגים‬
‫מוכרים‪ ,‬משום שתיאור מעין זה יוצר דומּות בין האל לבין הבריאה‪ ,‬והרי כבר ראינו בפרק‬

                     ‫הקודם שהאל אינו דומה לשום נברא (א‪,‬נה‪.)3‬‬

                                                   ‫הדומ ּות היא השוואה ויחס‬  ‫‪ 1‬שהדומּות היא יחס – מצב שבו שני‬

‫‪ 	1‬דע שהדומּות היא יחס מסוים בין שני דברים‪ .‬וכל שני‬                          ‫עצמים דומים זה לזה‪ ,‬הוא מצב בו‬
‫דברים שאין לשער ביניהם יחס‪ ,‬כך אין להעלות על‬                                 ‫מתקיימת ביניהם זיקה של השוואה בין‬
‫הדעת דומּות ביניהם‪ .‬וכן כל שאין ביניהם דומּות‪ ,‬אין‬                           ‫תכונה משותפת לשניהם‪ .‬וכיוון שאין‬
‫ביניהם יחס‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אין אומרים‪" :‬החֹום הזה דומה‬                              ‫יחס בינינו לבינו יתעלה – כמו שאמרנו‬
‫לצבע הזה"‪ ,‬ולא "הקול הזה דומה למתיקות הזו"‪ ,‬וזה‬                              ‫לעיל (א‪,‬נב‪ ,)17-12‬אין בין האדם לאל שום‬
‫דבר מובן מאליו‪ .‬וכיוון שאין יחס בינינו לבינו יתעלה‪,‬‬
‫כלומר בינו ובין מה שזולתו‪ ,‬נובע מכך שגם אין דומּות‪.‬‬                            ‫צד משותף שהיחס יכול לחול עליו‪.‬‬

‫‪ 	2‬ודע שכל שני דברים השייכים לאותו מין‪ ,‬כלומר‬                                ‫‪ 2‬גרגר החרדל והגלגל שכוכבי ה ֶשבת‬
‫שמהות שניהם היא אחת אלא שהם שונים בגודל‬
‫ובקוטן או בחוזק ובחולשה וכיוצא בזה‪ ,‬הם בהכרח‬                                 ‫קבועים בו – הכלולים בקבוצה אחת‪,‬‬
‫דומים זה לזה אף שהם שונים באופן האמור‪ .‬לדוגמה‪,‬‬                               ‫קבוצת הגופים המרחביים‪ .‬והגלגל‬
‫גרגר החרדל והגלגל שכוכבי ה ֶשבת קבועים בו דומים‬                              ‫שכוכבי ה ֶשבת קבועים בו – כדור‬
‫בתלת־הממדיות; ואף שזה גדול ביותר וזה קטן ביותר‪,‬‬                              ‫שמימי שקוף אדיר ממדים שמשובצים‬
‫עניין מציאות הממדים אצל שניהם אחד הוא‪ .‬וכן הדונג‬                             ‫בו הכוכבים הרחוקים‪ ,‬ובמושגים של‬
‫המותך בשמש ויסוד האש דומים בחום; ואף שהחום‬                                   ‫ימינו‪ ,‬גרגר החרדל והגלקסיה‪ .‬וכן‬
‫ההוא עז ביותר והחום הזה חלש ביותר‪ ,‬מכל מקום‬                                  ‫הדונג המותך בשמש וכו' – החומר‬
                                                                             ‫הצהבהב המיוצר על ידי הדבורים‬
       ‫עניין הופעת האיכות הזו בשניהם – אחד הוא‪.‬‬                              ‫ומשמש לבניית תאי הכוורת‪ ,‬שהוא‬
                                                                             ‫נמס כשהוא מתחמם‪ .‬הטמפרטורה‬
                                  ‫תוארי האל אינם ניתנים להשוואה במהותם‬       ‫היא מאפיין חום המשותף לדונג ולאש‪.‬‬
                                                                             ‫יסוד האש – האש בטהרתה‪ ,‬שאריסטו‬
‫‪ 	3‬כך ראוי היה שיבין מי שמאמין שיש תארים עצמיים‬                              ‫סבור שהיא שקופה ומרוכזת בקליפה‬
‫שהבורא מתואר בהם‪ ,‬והם שהוא מצוי וחי ויכול ויודע‬                              ‫כדורית מעל האוויר (יסודי התורה ג‪,‬י‪-‬ד‪,‬ז;‬
‫ורוצה – שהעניינים האלה אינם מיוחסים אליו ואלינו‬
                                                                                                     ‫וראו גם ב‪,‬ל‪.)6‬‬

                                                                             ‫‪ 3‬מי שמאמין שיש תארים עצמיים‬

                                                                             ‫וכו' – גם מי שמייחס תארים עצמיים‬
                                                                             ‫לאל‪ ,‬חייב לכל הפחות להבין שלא‬
                                                                             ‫ייתכן שהתארים שהוא מייחס לאל‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 3‬אינם מיוחסים אליו ואלינו באותה משמעות – נאמר על האדם שהוא בצלם אלוהים ובדמותו" (א‪,‬א‪.)8‬‬
‫ואכן בסוף הפרק הראשון הרמב"ם אומר שמשמעות הרמב"ם מקפיד לומר שדומּות מסוימת בין שכל האדם‬
‫הפסוק " ַנ ֲעֶׂשה ָא ָדם ְּב ַצ ְל ֵמנּו ִּכ ְדמּו ֵתנּו" (בראשית א‪,‬כו) לבין האל קיימת רק כשהאדם דבק בשכל האלוהי‪ ,‬וגם‬
‫היא‪ :‬כשההשגה השכלית של האדם ממומשת‪ ,‬היא אז אין משמעותו דומּות בתכונה חיובית אלא בשלילת‬
‫דומה "להשגת האלוה‪ ,‬שאינה על ידי אמצעי [חושים תכונה הן מן ההשגה האלוהית הן מן ההשגה האנושית‪:‬‬

          ‫או חומר]‪ ,‬אף שאין זו דומ ּות באמת אלא במבט ראשון אי תלות בכלי חומרי (ק"ב‪ ,‬בריאה‪ ,‬עמ' ‪.)216-215‬‬
                                                        ‫בלבד‪ .‬ובשל אותו עניין‪ ,‬כלומר השכל האלוהי הדבק בו‪,‬‬
   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270   271