Page 284 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫קרבת מקום שניתן להתקרב אליו ולהתרחק ממנו‪ ,‬כפי‬ ‫‪ | 226‬מורה הנבוכים | חלק א‬
‫שחושבים עיוורי ההבנה‪ .‬הבן זאת היטב ודעהו ושמח‬
‫בכך‪ .‬הרי התבארה לך הדרך שאם תלך בה תתקרב אליו‬ ‫מאוד בין בני האדם בדרגות הקרבה‬
‫והריחוק" (א‪,‬יח‪ ;5‬וראו א‪,‬נד‪ .)2‬הבן זאת‬
‫יתעלה‪ .‬לך בה‪ ,‬אם תחפוץ‪.‬‬ ‫היטב ודעהו ושמח בכך – השלילה‬
‫היא בדרך כלל חסרון המביא לעצב‪,‬‬
‫הסכנה בתארים החיוביים‬ ‫וכאן מדובר בטהרת ההכרה והתנתקות‬
‫מכבלי המחשבה הלוכדים את האדם‪,‬‬
‫‪ 5‬אך בתיאורו יתעלה בחיובים יש סכנה גדולה‪ .‬כי כבר‬ ‫וטהרת ההכרה מביאה לשמחה (ראו גם‬
‫הוכח שכל מה שאנו עשויים לחשוב שהוא שלמות‬
‫– אפילו היתה לו השלמות הזו‪ ,‬כשיטת המחזיקים‬ ‫ק"א‪ ,‬קבצים א‪,‬שסג; וראו א"ל)‪.‬‬
‫בתארים (העצמיים) – הרי אין היא ממין השלמות‬
‫שאנו מעלים בדעתנו אלא בשיתוף הלשון בלבד כפי‬ ‫‪ 5‬שהוא יודע לא בידיעה כידיעתנו וכו'‬
‫שביארנו (א‪,‬נו‪ .)4-3‬אם כן בהכרח תצא לעניין השלילה‪.‬‬
‫כי אם תאמר "יודע בידיעה אחת‪ ,‬ובידיעה הזו שאינה‬ ‫– לכן בזיקה לה' אין משמעות לשימוש‬
‫משתנה ואינה מתרבה הוא יודע את הדברים הרבים‬ ‫במונח "ידיעה" (להרחבה‪ ,‬ראו ג‪,‬כ)‪ .‬יתחייב‬
‫המשתנים המתחדשים תמיד מבלי שתתחדש לו‬ ‫שהוא מצוי ולא במשמעות המציאות‬
‫ידיעה; וידיעתו את הדבר לפני שהיה ואחרי שבא לידי‬ ‫אצלנו – הוא מחויב המציאות‪ ,‬כמו‬
‫מציאות ואחרי שנעדר מן המציאות היא ידיעה אחת‬ ‫שהוסבר לעיל בהרחבה (א‪,‬נז; להרחבה‪,‬‬
‫שאין בה שינוי" – כבר אמרת במפורש שהוא יודע לא‬
‫בידיעה כידיעתנו‪ .‬ובאותו אופן יתחייב שהוא מצוי ולא‬ ‫ראו א‪,‬נח‪ ;7‬ג‪,‬כ‪.)11,7‬‬

‫במשמעות המציאות אצלנו‪.‬‬ ‫‪ 6‬אבל עלה בידך ריבוי‪ ...‬ואם כן אין‬

‫‪ 6‬הנה כי כן הגעת בהכרח (בתיאור החיובי כלעיל)‬ ‫הם ממינם – מי שטוען בשוגג שיש‬
‫לשלילות‪ ,‬ולא עלתה בידך ידיעה אמיתית של תואר‬ ‫לאל תואר כלשהו‪ ,‬אלא שתאריו אינם‬
‫עצמי; אבל עלה בידך ריבוי‪ ,‬והאמונה שהוא עצמות‬ ‫ידועים לנו‪ ,‬מפני שהם תארים ממין‬
‫מסוימת שיש לה תארים שאינם ידועים‪ .‬כי אלה שאתה‬ ‫אחר‪ ,‬אינו חומק מיצירת ריבוי במושג‬
‫טוען שהם מחויבים לו‪ ,‬אתה שולל מהם את הדומּות‬ ‫האלוהי‪ ,‬מפני שחלוקתו לעצם ותארים‬
‫לאותם תארים הידועים אצלנו‪ ,‬ואם כן אין הם ממינם‪.‬‬ ‫היא בגדר ריבוי אלוהות‪ .‬שה' יתעלה‬
‫הרי כאילו מה שיצא לך מחיוב התארים הוא שאתה‬ ‫הוא נושא כלשהו הנושא עליו נשואים‬
‫אומר שה' יתעלה הוא נושא כלשהו הנושא עליו נשואים‬ ‫– יש לפסול כל תואר שה' הוא הנושא‬
‫כלשהם‪ ,‬ואותו נושא אינו כמו הנושאים האלה (הידועים‬ ‫שלו‪ .‬ואולם ניתן להשתמש במשפט‬
‫לנו)‪ ,‬והנשואים ההם אינם כמו הנשואים האלה (הידועים‬ ‫"ה' הוא ה'"‪ ,‬שיש בו זהות לוגית של‬
‫לנו)‪ ,‬ואם כן כל מה שהשגנו באמונה הזו הוא שיתוף ותו‬ ‫הנושא והנשוא (ראו א‪,‬סג‪ .)4‬אבל בשאר‬
‫לא‪ .‬כי כל נושא הוא בלי ספק בעל נשואים‪ ,‬והוא שניים‬ ‫מקרים שבהם נושא המשפט ונשואו‬
‫בהגדרה גם אם הוא אחד במציאות‪ ,‬כי עניין הנושא‬ ‫אינם זהים‪ ,‬יש מבחינה לוגית הרכבה‬
‫אינו כעניין הנשוא עליו‪ .‬בפרקי החיבור הזה תתבאר‬ ‫של שני עניינים‪ .‬זהו הניסוח הכולל‬
‫לך ההוכחה שלא תיתכן בו יתעלה מורכבות‪ ,‬אלא (יש‬ ‫המחמיר ביותר של תורת התארים‬
‫לייחס לו) פשטות גמורה בתכלית המרבית (ב‪,‬א עיון שלישי)‪.‬‬ ‫השליליים נגד אמונה מוטעית‪ .‬כל מה‬
‫שהשגנו באמונה הזו הוא שיתוף –‬
‫כלומר‪ ,‬אמונה בריבוי אלים‪ .‬תתבאר‬
‫לך ההוכחה שלא תיתכן בו יתעלה‬
‫מורכבות וכו' – בקיצור‪ :‬כל דבר‬
‫המורכב משני חלקים שאינם זהים‬
‫ואין ביניהם היררכיה סיבתית (שאין‬
‫האחד נובע מן האחר)‪ ,‬צירופם אינו‬
‫הכרחי מצד עצמו‪ ,‬וניתן להעלות‬
‫על הדעת את הימצאותו של אחד‬
‫מהם בלא האחר‪ .‬נמצא שהם זקוקים‬
‫לגורם שלישי שיחבר ביניהם‪ ,‬ומכאן‬
‫שלא ייתכן שהדבר הנידון הוא מחויב‬