Page 308 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 308
| 250מורה הנבוכים | חלק א
ינ"ח או נח"ה) ומשמעותו היא :ו ִייֵּצב ,או התמיד ,את (למ"ד הפו ַעל) נשמטת בחלק מנטיות
המציאות כפי שהיא כעת ,ביום השביעי .כלומר שבכל הפועל .התמיד הדבר והתייצב כפי
יום מן השישה התחדשו חידושים החורגים מן הטבע שהוא כעת – טיעון חשוב (ב,יז)12
היציב המצוי כעת במציאות בכללה ,וביום השביעי החוזר על עצמו פעמים הרבה בספר
"מורה הנבוכים" ,שהחוקיות שבטבע
התמיד הדבר והתייצב כפי שהוא כעת .העובדה ("הטבע היציב") שאנו מכירים נוצרה
שנטייתו (של הפועל "וינח") איננה כנטיית נחי הפ"א רק אחרי הבריאה (א"ש .ראו ב,יז ;10וראו
או הלמ"ד אינה חסרון בטענתנו ,כי יש לעתים נטיות
יוצאות מן הכלל המופיעות שלא כפי כללי הדקדוק, ב,ל .16לנצחיות חוקיות זו מבריאת העולם
ואילך ,ראו ב,כז .)1העובדה שנטייתו
איננה כנטיית נחי הפ"א או הלמ"ד
בפרט בג ָזרות האלה ,ואת סילוקה של משמעות מטעה – הרמב"ם מודע לעובדה שאין מדובר
מעין זו אין לבטל בשל חוקי הנטייה של השפה .זאת בנטייה הרגילה של נחי פ"א הפועל או
בנוסף לכך שאיננו בקיאים היום בידיעת לשוננו, נחי למ"ד הפועל ,ומסתייע בעובדה
שכללי הנטייה בעברית גמישים ,שיש
ושחוקיה של כל לשון הם על דרך הרוב .וכבר מצאנו בה הרבה יוצאים מן הכלל ,בפרט
גם בשורש הזה של נחי העי"ן (=שורש נו"ח) משמעות בפעלים מסוג זה (להרחבה ,ראו א"ש).
של שימה וייצוב ,והם האמורְ" :והּו ַכן ְו ֻהִּני ָחה ׁ ָּשם" ואת סילוקה של משמעות מטעה
(זכריה ה,יא) ,וכןְ " :וֹלא ָנ ְת ָנה עֹוף ַהׁ ָּש ַמ ִים ָלנּו ַח ֲע ֵלי ֶהם" וכו' – אין להכריז על פירוש מסוים
שהוא "מוטעה" רק בגלל שיקולים
(שמואל־ב כא,י) .ובמשמעות הזו גם כן לדעתיֲ " :אֶׁשר ָאנּו ַח דקדוקיים ,ו"יסוד הוא אצל רבנו שאין
ְליֹום ָצ ָרה" (חבקוק ג,טז). כללים דקדוקיים מהווים שום מעצור
בפני הלכי מחשבה" (ק"י ,וראו בהרחבות).
משמעות המונח וינפש נחי העי"ן – פעלים שאות השורש
האמצעית (עי"ן הפו ַעל) נשמטת בהם 4אשר למה שנאמר "[ּו ַבּיֹום ַהׁ ְּש ִבי ִעי ָׁש ַבת] ַו ִּיָּנ ַפׁש" (שמות
לא,יז) ,הרי זה בניין חוזר של "נפש" .וכבר ביארנו (א,מא) בחלק מנטיית הפועל.
שהמונח "נפש" רב־משמעי ושיש לו משמעות של ָׁ 4ש ַבת ַו ִּיָּנ ַפׁש – העולם הפסיק
מטרה ורצון ,ואם כן משמעותו :השלמת רצונו וביצוע להתחדש על ידי ה' ,מפני שכבר נשלם
כל חפצו. רצונו (ראו ג,כה .)11הרי זה בניין חוזר
של "נפש" – כן הוא לפי כתבי היד
שבדקנו" ,אפתעאל" בערבית ,ונראה
לפי גרסה זו שהרמב"ם לא רצה לייחס היפעלות לאל ,ולכן השתמש בבניין "אפתעל" ,שאינו סביל אלא חוזר (בדומה
לבניין "התפעל" בעברית) .וכיוון שהמילה "נפש" כאן משמעותה 'רצון' ,יש להבין את "וינפש" במשמעות 'התרצה'
או מעין זה ,שנעשה רצונו .ומונק גורס "אנפעאל" ,כלומר בניין "נפעל" .משמעות של מטרה ורצון – ראו א,מא3
משמעות חמישית .כך למשל " ִאם ֵיׁש ֶאת ַנ ְפְׁש ֶכם ִל ְקּבֹר ֶאת ֵמ ִתי" (בראשית כג,ח) ,אם אתם מסכימים.
הרחבות ועיונים
3היחס לדקדוק הלשוני ברמב"ם – נוסף על העובדה המשנה אינו צח ושהם עשו פעלים שאינם נכונים באיזו
שהרמב"ם טוען שהשפות נוצרו על ידי בני האדם ולא מלה מן המלים .והיסוד הזה שאמרתי לך נכון מאוד אצל
נקבעו מראש בבריאת העולם (סוף ב,ל) ,הוא סבור שהשפה המלומדים השלמים המדברים על העניינים הכלליים
קודמת לדקדוק .ואין השפה בגדר כללים דקדוקיים הכוללים כל הלשונות כולם" (פה"מ תרומות א,א; וראו פה"מ
מופשטים ,אלא הדקדוק הוא תיאור בדיעבד תוך עיון כלאיים ב,ג) .והרמב"ם אינו מסתפק בטיעון שאין אנו
בשפה החיה והמדוברת" :כיון שהעיקר בכל לשון חוזר בקיאים בחוקי לשון התורה (ראו א,סא ,)3וקובע שחוקי
למה שדברו בו בעלי אותו הלשון ונשמע מהם ,ואלו הלשון מתאימים לרוב התופעות ולא לכולן (ש"מ) .נוסף
בלי ספק עבריים בארצם כלומר בארץ ישראל ...ועל זה על זאת ,מטרת הספר אינה "לפי מטרותיו של העוסק
הדרך תהיה תשובתך לכל מי שחושב מן החדשים שלשון בשפתם של בעלי לשון מסוימת" (א,ח.)2
