Page 244 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪186‬‬

‫פרק נא‬

‫תוארי האל – סתירה לוגית פשוטה‬

‫הקדמה‪ :‬לאחר שקבע הרמב"ם שההאמנה חייבת להתבסס על הבנה‪ ,‬הוא מראה בפרק‬
‫שלפנינו שיש סתירה לוגית פשוטה בין האמנה באחדות האל לבין ההאמנה שיש לו "תוארי‬
‫עצמּות"‪ ,‬ונמצא שאין משמעות לאמירה המצרפת את שתי הטענות‪ .‬על אף הסתירה הזאת‪,‬‬

‫טעו ה"מדברים" בדבר זה משתי סיבות‪ ,‬הטעיית הדמיון ופשטי כתבי הקודש‪.‬‬

‫שלילת התארים היא מושכל ראשון‬ ‫‪ 1‬מושכלות ראשונים – יסודות‬

‫ ‪ 1‬במציאות יש דברים רבים ברורים וגלויים‪ .‬מהם מושכלות‬ ‫ההיגיון‪ ,‬שאינם בנויים על הוכחות‬
‫ראשונים ודברים מוחשים‪ ,‬ומהם מה שקרוב לזה‪ ,‬ואילו‬ ‫אלא טבועים באדם‪ ,‬כגון שהשלם‬
‫נעזב האדם כפי שהוא לא היה צריך עליהם ראיה‪.‬‬ ‫גדול מחלק ממנו (ראו מילות ההיגיון‪ ,‬ח)‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬קיום התנועה; קיום היכולת לאדם; ההתהוות‬ ‫מוחשים – מה שהאדם קולט בחושיו‬
‫והכיליון הנראים לעין; טבעיהם של הדברים הגלויים‬ ‫בתוספת פרשנות שכלית מזערית‪ ,‬כגון‬
‫לחוש‪ ,‬כחום האש וכקור המים; ודברים רבים דוגמת‬ ‫חום האש‪ .‬ומהם מה שקרוב לזה –‬
‫אלה‪ .‬אך כאשר הופיעו דעות תמוהות‪ ,‬בין מטועה בין‬ ‫אמיתות שניתן לעמוד עליהן בקלות‬
‫ממי שהיתה לו בכך כוונה מסוימת‪ ,‬ועל כן חלק בדעות‬ ‫בלא חשיבה מרובה‪ .‬ואילו נעזב‬
‫האלה על טבע המצוי והכחיש את המוחש‪ ,‬או שרצה‬ ‫האדם וכו' – הרמב"ם מביע פה אמון‬
‫שיחשבו שקיים מה שאינו קיים – נאלצו אנשי המדע‬ ‫בפרשנות ישרה ופשוטה של המציאות‬
‫לאשש את הדברים הברורים האלה ולבטל את קיומם‬ ‫על ידי האדם‪ ,‬מה שנקרא בלשוננו‬
‫של אותם דברים מדומים‪ ,‬כפי שאנו מוצאים שאריסטו‬ ‫"שכל ישר" (‪ ,)common sense‬בחינת‬
‫(פיזיקה ו‪ )1,‬מאשש את קיום התנועה כיוון שהוכחשה‪,‬‬ ‫"עשה האלוהים את האדם ישר" (קהלת‬

‫ומפריך את קיום האטום כיוון שנקבע שהוא קיים‪.‬‬ ‫ז‪,‬כט‪ .‬להצדקת האמון בשכל הישר‪ ,‬ראו א‪,‬עג‬

‫‪ 2‬שלילת התארים העצמיים מה' יתעלה שייכת לקטגוריה‬ ‫הנחה ‪ .)12‬קיום היכולת לאדם – בחירה‬
‫הזו‪ .‬משום שדבר זה הוא מושכל ראשון‪ ,‬שהתואר אינו‬ ‫חופשית‪ .‬ההתהוות והכיליון – דברים‬
‫עצמותו של הדבר המתואר ושהוא מצב כלשהו של‬ ‫חדשים נוצרים ודברים קיימים מתכלים‬
‫בתהליך מחזורי בלתי פוסק (ראו א‪,‬עב‪.)9‬‬
‫העצמות – ואם כן הוא מקרה‪.‬‬ ‫קיום האטום – אריסטו דחה את הנחתו‬
‫של דמוקריטוס‪ ,‬שהעולם אינו רציף‪,‬‬
‫התארים יוצרים ריבוי במתואר‬ ‫אלא מורכב מחלקים זעירים הנקראים‬
‫אטומים‪ ,‬שאינם ניתנים לחלוקה (ביחס‬
‫‪ 3‬אילו היה התואר עצמותו של הדבר המתואר‪ ,‬היה‬
‫התואר כפילות דברים בלבד‪ ,‬כאילו אמרת‪ :‬האדם‬ ‫לימינו‪ ,‬ראו א‪,‬עג‪ 3‬בהרחבות)‪.‬‬
‫הוא האדם‪ .‬או שהוא פירוש שם‪ ,‬כאילו אמרת‪ :‬האדם‬
‫הוא בעל החיים ההוגה‪ ,‬שהרי "בעל חיים הוגה" הוא‬ ‫‪ 2‬שלילת התארים העצמיים מה'‬
‫עצמותו של האדם ומהותו האמיתית‪ ,‬ואין עניין שלישי‬
‫מלבד "בעל חיים" ו"הוגה" שהוא האדם והוא שמתואר‬ ‫יתעלה שייכת לקטגוריה הזו וכו' –‬
‫כבעל חיים והוגה‪ ,‬אלא משמעותו של התואר הזה היא‬ ‫ההבנה שאין לה' תארים עצמיים (ראו‬
‫פירוש שם ותו לא‪ ,‬כאילו אמרת שהדבר ששמו "אדם"‬ ‫א‪,‬נ‪ )5‬אמורה היתה לנבוע מחשיבה ישרה‬

‫הוא הדבר המורכב מחיים ומהיגיון‪.‬‬ ‫ופשוטה‪ ,‬כמו שמפורט להלן‪.‬‬

‫‪ 3‬הוגה – בכפל משמעות (הקיים‬

‫גם במקור 'לוגוס')‪ ,‬הן חושב בשכלו‬
‫הן מדבר בשפתו‪ .‬ואפשר גם לתרגמו‬

‫"מדבר"‪.‬‬