Page 247 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 247

‫‪189‬‬

                                             ‫פרק נב‬

                                        ‫התארים לסוגיהם בזיקה לאל‬

     ‫הקדמה‪ :‬בפרק הקודם ראינו שמובן מאליו שאי אפשר לתאר את ה' בשום תואר‪ ,‬משום‬
     ‫שמשמעותו של תיאור האל היא שאינו אחד‪ .‬בפרק שלפנינו‪ ,‬הרמב"ם מחזק את הטענה הזאת‬
     ‫תוך ניתוח מפורט של התארים לסוגיהם‪ ,‬ומגיע למסקנה שניתן לתאר רק את מעשי האל‪.‬‬

‫‪ 1‬כל מתואר וכו' – תואר במשמעותו‬                                                                ‫חמש קבוצות התארים‬

‫הרחבה‪ ,‬הוא כל דבר שניתן לומר על‬         ‫‪ 	1‬כל מתואר שמייחסים לו תואר חיובי ואומרים שהוא כך‬
‫עצם כלשהו‪ .‬מבחינה תחבירית‪ ,‬מדובר‬        ‫וכך‪ ,‬התואר הזה הוא בהכרח מאחת מחמש הקבוצות‬
‫בנשוא (פרדיקאט בלעז)‪ ,‬כגון במשפט‬
‫"התפוח ירוק"‪ ,‬המילה "התפוח" היא‬                                                    ‫כלהלן‪:‬‬
‫הנושא והמילה "ירוק" היא הנשוא‪,‬‬
‫והיא תואר (ראו א‪,‬ס‪ ;6‬מילות ההיגיון א)‪.‬‬                                                   ‫קבוצה א‪ .‬תואר מגדיר מהות‬
‫תואר חיובי מוסר מידע‪ ,‬כגון "התפוח‬
‫ירוק"‪ ,‬ולעומתו תואר שלילי שולל ממנו‬     ‫‪ 	2‬הקבוצה הראשונה‪ :‬תיאור הדבר בהגדרתו‪ ,‬כתיאור‬
                                        ‫האדם כ"בעל חיים הוגה"‪ .‬וכבר ביארנו (א‪,‬נא‪)4-3‬‬
      ‫דבר‪ ,‬כגון "התפוח אינו אדום"‪.‬‬      ‫שהתואר הזה‪ ,‬והוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו‬
                                        ‫(=מהותו האמיתית)‪ ,‬הוא פירוש שם ותו לא‪ .‬מין זה‬
‫‪ 2‬וכבר ביארנו וכו' – בפרק הקודם‬         ‫של תואר נשלל מהאל לדעת כל אדם‪ ,‬משום שאין לו‬
                                        ‫יתעלה סיבות קודמות שהן סיבת קיומו כדי שיוגדר על‬
‫(פסקאות ‪ ,)4-3‬הסביר הרמב"ם את‬           ‫ידן‪ .‬לכן מפורסם אצל כל אחד מן המעיינים‪ ,‬המבינים‬
‫ההבדל בין תיאור מגדיר של עצם‬
‫הדבר ומהותו (תואר שהוא ה"עצם")‬                   ‫את מה שהם אומרים‪ ,‬שאין להגדיר את האל‪.‬‬
‫לבין תיאור תכונותיו הנלוות (תואר‬
‫שהוא "מקרה")‪ ,‬ושניהם אינם אפשריים‬                                               ‫קבוצה ב‪ .‬תואר מגדיר חלק של מהות‬
‫ביחס לאל‪ .‬סיבות קודמות – הגדרת כל‬
‫דבר מיוסדת על גורמי יסוד (="סיבות‬       ‫‪ 	3‬הקבוצה השנייה‪ :‬תיאור הדבר בחלק מהגדרתו‪ ,‬כמו‬
‫קודמות") הקודמים להגדרה‪ .‬כך למשל‬        ‫תיאור האדם כבעל חיים או כהוגה‪ .‬משמעותו של זה‬
‫התנאים להגדרת אדם כ"חי הוגה" הם‬         ‫היא קשר הדדי הכרחי‪ ,‬משום שכאשר אנחנו אומרים‬
‫גורמי היסוד‪ ,‬החיים וההיגיון‪ .‬ביחס‬       ‫"כל אדם הוגה" משמעות הדבר היא רק שכל מי שיש‬
‫לאל‪ ,‬אין דבר שקדם לו‪ ,‬ולפיכך הוא‬        ‫לו אנושיות יש בו היגיון‪ .‬מין זה של תארים נשלל‬
                                        ‫מהאל לדעת כל אדם‪ ,‬כי אילו היה לו חלק של מהות –‬
                        ‫חסר הגדרה‪.‬‬      ‫היתה מהותו מורכבת‪ .‬קבוצה זו בלתי אפשרית לגביו‬

‫‪ 3‬כי אילו היה לו חלק של מהות היתה‬                     ‫כפי שהקבוצה הקודמת בלתי אפשרית‪.‬‬

‫מהותו מורכבת – תיאור ה' על ידי אבני‬                                        ‫קבוצה ג‪ .‬תואר של איכות שאינה מהותית‬
‫בניין המרכיבות את ההגדרה סותר את‬
                                        ‫‪ 	4‬הקבוצה השלישית‪ :‬תיאור הדבר במה שהוא מחוץ‬
                ‫הקביעה שהוא אחד‪.‬‬        ‫לאמיתתו ועצמותו‪ ,‬כך שדבר זה אינו מה שהעצמות‬
                                        ‫נהיית שלמה ומוגדרת מהותית ("מועמדת") על ידיו‪.‬‬
‫‪ 4‬משמעות זו היא אם כן איכות‬             ‫משמעות זו היא אם כן איכות כלשהי בו‪ ,‬והאיכות –‬
                                        ‫שהיא קטגוריה ראשית ("סוג עליון") – היא מקרה מן‬
‫וכו' – תיאור עצם באמצעות תכונה‬          ‫המקרים‪ .‬לפיכך אילו היה לו יתעלה תואר מן הקבוצה‬
‫אפשרית שלו‪ ,‬כגון "בגד אדום"‪,‬‬            ‫הזו היה הוא יתעלה נושא של מקרים‪ ,‬ודי בזה‪ ,‬כלומר‬
‫שאפשר שתיעדר ממנו‪ ,‬כשישתנה‬
‫צבעו‪ ,‬ועדיין יהיה בגדר בגד‪ ,‬המכונה‬
‫"איכות"‪ ,‬עונה על השאלה "איך הוא"‬
‫המתואר‪ ,‬ולא על השאלה "מה הוא"‪.‬‬
‫והאיכות שהיא קטגוריה ראשית –‬
‫לדעת אריסטו‪ ,‬הדיון בכל דבר במציאות‬
‫יכול להיעשות באמצעות אחד מעשרה‬
   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252