Page 246 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 246

‫להגנתן בדרכים הללו יחזור בינו לבין עצמו לאמונתו‬                               ‫‪ | 188‬מורה הנבוכים | חלק א‬
‫לא ימצא דבר מלבד מבוכה וקוצר יד‪ ,‬משום שהוא‬
‫שואף להמציא מה שאינו מצוי‪ ,‬ולברוא אמצע בין שני‬                       ‫היא עצם היכולת לשכנע את הזולת‪,‬‬
‫ניגודים שאין אמצע ביניהם‪ .‬האם יש אמצע בין המצוי‬                      ‫כיוון שסברו שאין אמת מוחלטת‪.‬‬
‫לבין הלא־מצוי? או אמצע בין היותם של שני דברים‬                        ‫כאן הכוונה להטעיה‪ ,‬כלומר מסקנה‬
                                                                     ‫שקרית‪ ,‬שלפחות אחת מהנחותיה‬
                     ‫זהים זה לזה או שונים זה מזה?‬                    ‫שקרית או שדרך הסקת המסקנה מן‬
                                                                     ‫ההנחות מוטעית (לדוגמה ראו א‪,‬עא‪.)13‬‬
                        ‫מקורות הטעות‪ :‬הטעיית הדמיון ופשט כתבי הקודש‬  ‫להמציא‪ ...‬ולברוא אמצע וכו' – שתי‬
                                                                     ‫הטענות שהסתבכו בהן בעלי התארים‪:‬‬
‫‪ 	6‬מה שהוביל לכך הוא ההתחשבות בדמיונות שדיברנו‬                       ‫התארים קיימים ואינם קיימים כאחת‪,‬‬
‫עליה (א‪,‬מט‪ )3‬והעובדה שמה שמצויר (בדעת) הוא תמיד‬
‫מכלל הגופים המצויים‪ ,‬שהם עצמויות כלשהן‪ ,‬וכל‬                                ‫הם זהים לאל וגם נבדלים ממנו‪.‬‬
‫עצמות מהן היא בעלת תארים בהכרח‪ ,‬ולא מצאנו אף‬
‫עצמות גשמית מופשטת במציאותה בלי תואר‪ .‬לפיכך‬                          ‫‪ 6‬שמה שמצויר (בדעת) וכו' – היכרותו‬
‫המשיכו את הדמיון הזה וחשבו שהוא יתעלה מורכב‬
‫גם כן מעניינים רבים‪ :‬עצמותו‪ ,‬והעניינים הנוספים על‬                    ‫של האדם עם המציאות מרגילה אותו‬
‫העצמות‪ .‬היו שהמשיכו את הדימוי והאמינו שהוא גוף‬                       ‫לחשוב על גופים שהם בעלי תכונות‪,‬‬
‫בעל תארים; ואחרים התעלו מעל השפל הזה‪ ,‬ושללו‬                          ‫כלומר תארים‪ ,‬וכדי לחשוב על מושג‬
                                                                     ‫מופשט ונטול תארים לחלוטין‪ ,‬האדם‬
                  ‫את הגוף‪ ,‬אך השאירו את התארים‪.‬‬                      ‫זקוק ליוזמה פנימית כדי להשתחרר מן‬
                                                                     ‫הדמיון וממה שמוכר לו ולפתח בדעתו‬
‫‪ 	7‬לכל זה הביאה ההליכה אחר פשטי ("נגלֹות") ספרי‬                      ‫את המושג (או להיפתח אליו) רק בכוח‬
‫ההתגלות‪ ,‬כפי שאבאר בפרקים שייוחדו לעניינים הללו‬
                                                                                                  ‫השכל‪.‬‬
                                            ‫(א‪,‬נג;סא)‪.‬‬
                                                                     ‫‪ 7‬ההליכה אחר וכו' – מקור הטעות‬

                                                                     ‫הוא דווקא בהוקרת כתבי הקודש‪,‬‬
                                                                     ‫המשתמשים בשפה רב־משמעית‪.‬‬
                                                                     ‫הרובד הגלוי והשטחי‪ ,‬הוא הפשט‪,‬‬
                                                                     ‫הכולל הגשמה ותארים‪ ,‬נועד לרומם‬
                                                                     ‫את ההמון להבין לפי כוח הבנתו‪.‬‬
                                                                     ‫אבל המשכיל חייב להימנע מקיבעון‬
                                                                     ‫מחשבתי‪ ,‬להבין את השיטה ולפרש‬
                                                                     ‫את הדברים כמשל‪ ,‬מה שלא עשו‬
                                                                     ‫ה"מדברים" שלא עמדו באתגר זה‬

                                                                                        ‫בסוגיית התארים‪.‬‬
   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251