Page 246 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 246
להגנתן בדרכים הללו יחזור בינו לבין עצמו לאמונתו | 188מורה הנבוכים | חלק א
לא ימצא דבר מלבד מבוכה וקוצר יד ,משום שהוא
שואף להמציא מה שאינו מצוי ,ולברוא אמצע בין שני היא עצם היכולת לשכנע את הזולת,
ניגודים שאין אמצע ביניהם .האם יש אמצע בין המצוי כיוון שסברו שאין אמת מוחלטת.
לבין הלא־מצוי? או אמצע בין היותם של שני דברים כאן הכוונה להטעיה ,כלומר מסקנה
שקרית ,שלפחות אחת מהנחותיה
זהים זה לזה או שונים זה מזה? שקרית או שדרך הסקת המסקנה מן
ההנחות מוטעית (לדוגמה ראו א,עא.)13
מקורות הטעות :הטעיית הדמיון ופשט כתבי הקודש להמציא ...ולברוא אמצע וכו' – שתי
הטענות שהסתבכו בהן בעלי התארים:
6מה שהוביל לכך הוא ההתחשבות בדמיונות שדיברנו התארים קיימים ואינם קיימים כאחת,
עליה (א,מט )3והעובדה שמה שמצויר (בדעת) הוא תמיד
מכלל הגופים המצויים ,שהם עצמויות כלשהן ,וכל הם זהים לאל וגם נבדלים ממנו.
עצמות מהן היא בעלת תארים בהכרח ,ולא מצאנו אף
עצמות גשמית מופשטת במציאותה בלי תואר .לפיכך 6שמה שמצויר (בדעת) וכו' – היכרותו
המשיכו את הדמיון הזה וחשבו שהוא יתעלה מורכב
גם כן מעניינים רבים :עצמותו ,והעניינים הנוספים על של האדם עם המציאות מרגילה אותו
העצמות .היו שהמשיכו את הדימוי והאמינו שהוא גוף לחשוב על גופים שהם בעלי תכונות,
בעל תארים; ואחרים התעלו מעל השפל הזה ,ושללו כלומר תארים ,וכדי לחשוב על מושג
מופשט ונטול תארים לחלוטין ,האדם
את הגוף ,אך השאירו את התארים. זקוק ליוזמה פנימית כדי להשתחרר מן
הדמיון וממה שמוכר לו ולפתח בדעתו
7לכל זה הביאה ההליכה אחר פשטי ("נגלֹות") ספרי את המושג (או להיפתח אליו) רק בכוח
ההתגלות ,כפי שאבאר בפרקים שייוחדו לעניינים הללו
השכל.
(א,נג;סא).
7ההליכה אחר וכו' – מקור הטעות
הוא דווקא בהוקרת כתבי הקודש,
המשתמשים בשפה רב־משמעית.
הרובד הגלוי והשטחי ,הוא הפשט,
הכולל הגשמה ותארים ,נועד לרומם
את ההמון להבין לפי כוח הבנתו.
אבל המשכיל חייב להימנע מקיבעון
מחשבתי ,להבין את השיטה ולפרש
את הדברים כמשל ,מה שלא עשו
ה"מדברים" שלא עמדו באתגר זה
בסוגיית התארים.
