Page 241 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 241

‫‪183‬‬

                                            ‫פרק נ‬

                                         ‫אין ַה ֲא ָמ ָנה בלא הבנה‬

‫‪ַ 1‬ה ֲא ָמ ָנה – המחשבה שטענה מסוימת‬                                ‫הגדרת ההאמנה‬

‫‪ 	1‬דע‪ ,‬אתה המעיין בחיבורי זה‪ ,‬שה ַה ֲא ָמ ָנה אינה העניין היא אמיתית‪ .‬ההאמנה‪ ,‬שהיא בגדר‬

‫הנאמר‪ ,‬אלא העניין המצטייר (נתפס‪ ,‬מומשג) בנפש‪ ,‬נקיטת עמדה‪ ,‬נבנית בשני שלבים‪,‬‬
‫הבנה והשתכנעות‪ .‬בשלב הראשון‪,‬‬
‫העניין המצטייר בנפש – יש לנסח‬               ‫אם משתכנעים לגביו שהוא כך כפי שהצטייר‪.‬‬

‫טענה מובנת העשויה להצטייר בשכלו‬          ‫‪ 	2‬אם אתה מאלה שדי להם באשר לדעות הנכונות‪ ,‬או‬
‫של המאמין‪ ,‬מפני שאי אפשר להאמין‬          ‫שאתה חושב שהן נכונות‪ ,‬באמירתן בפה מבלי לצייר‬
‫בדבר־מה מבלי להבין אותו היטב‪.‬‬            ‫אותן ולהאמין בהן‪ ,‬כל שכן לבקש להן ודאות – הרי‬
‫היגדים חסרי מובן‪ ,‬כגון "יש משולשים‬

‫דבר זה קל מאוד‪ ,‬כמו שאתה מוצא רבים מן הפתאים עגולים"‪ ,‬אינם אפילו בגדר האמנה‬

‫שגויה‪ ,‬אלא מילים ריקות מתוכן‪ .‬בשלב‬       ‫משננים אמונות מבלי שיציירו להן משמעות כלל‪.‬‬
‫השני‪ ,‬משתכנעים – ואפשר לתרגם גם‬

‫"מקבלים כאמת"‪ .‬בשלב זה‪ ,‬האדם‬                                        ‫הימנעות מסיסמאות ריקות‬

‫‪ 	3‬אך אם אתה ממי שגמר אומר לעלות לדרגה הנעלה מכריע כמיטב שיקול דעתו אם הטענה‬
‫היא אמיתית ותקפה או שמא אינה‬
‫משקפת את המציאות (לדרכים החוקיות‬         ‫הזו‪ ,‬דרגת העיון‪ ,‬ולקנות ודאות שה' הוא אחד באחדות‬
                                         ‫אמיתית‪ ,‬כך שאין לו שום מורכבות ואין לשער בו‬
‫להכרעה‪ ,‬ראו איגרות‪ ,‬מהד' שילת‪ ,‬עמ' תעט‪,‬‬  ‫חלוקה בשום אופן שהוא – דע שאין לו יתעלה תואר‬

‫לחכמי מונפלייה)‪ .‬המצטייר‪ ...‬שהצטייר‬

‫עצמי בשום אופן ובשום מצב‪ ,‬ושכפי שמן הנמנע שהוא – משמעותו של המונח "ציור" בספר‬

‫"מורה הנבוכים" היא בדרך כלל 'תפיסה‬

     ‫שכלית' או ' ַה ְמָׂש ָגה'‪ ,‬ועל פי רוב אין הכוונה בו לדימויים חזותיים אלא להבנה שכלית של מושג מופשט‪.‬‬

‫‪ 2‬יש שלוש רמות נבדלות של הכרה בנויות זו על גב זו‪ ,‬הציור (ההבנה) וההאמנה והוודאות‪ ,‬והן מבוארות בפסקה‬

‫הבאה‪ .‬משננים אמונות מבלי שיציירו וכו' – גם מי שהאמנתו מיוסדת על קבלה מרבותיו‪ ,‬משום שעדיין לא הספיק‬
‫לעיין בעצמו בעקרונות האמונה או שאינו מוכשר לכך (ראו א‪,‬לו‪ ;7‬איגרות‪ ,‬מהד' שילת‪ ,‬עמ' תעט)‪ ,‬חייב לכל הפחות להבין‬

                         ‫את מה שהוא מאמין בו‪ ,‬מפני ש"דקלום" של ענייני אמונה אינו בגדר האמנה כלל וכלל‪.‬‬

‫‪ 3‬תואר עצמי – היגד המתאר את מהות ה'‪ ,‬לא את פעולותיו או איך הוא נתפס בעיני האדם‪ ,‬כמו שעתיד הרמב"ם‬

‫לדון בו בהרחבה בפרקים הבאים‪ .‬אומר בפיו שהוא אחד‪ ,‬אבל מאמין במחשבתו שהוא רבים – ההאמנה שיש‬

‫לה' תארים עצמיים אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שה' הוא אחד‪ ,‬אלא שהאדם ממשיך להצהיר שה' הוא אחד‬

                                         ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ַ 1‬ה ֲא ָמ ָנה – " ִאע ִּת ַקאד" בערבית היא שם פעולה "אמונה" במשמעות של טענה על חוויית האדם במתן‬

‫שמשמעותו להחזיק במחשבה שטענה מסוימת היא אמון (‪ ,)faith‬המנוסחת בדרך כלל "אמונה ב‪ ."...‬בלשון‬

‫אמיתית‪ ,‬בין אם היא אמיתית בין אינה אמיתית‪ .‬יש המקרא‪ ,‬משמש המונח "אמונה" בעיקר במשמעות‬

‫להדגיש שההאמנה אינה בהקשר דתי בלבד‪ ,‬אלא היא השנייה‪ ,‬כלומר שימת מבטח במישהו‪ ,‬והרמב"ם מתרגם‬

‫קיימת בכל תחום הדורש הכרעה באשר לדעה הנכונה‪ ,‬אותו במילה הערבית " ִאי ַמאן" (כגון ב‪,‬כט; ג‪,‬נג)‪ ,‬ולא במילה‬

     ‫כגון בתחום הפילוסופי או המדעי או הפוליטי וכדומה‪" .‬אעתקאד" שבפרקנו‪.‬‬

‫וראוי להעיר שלא תרגמנו את "אעתקאד" כ"דעה"‪,‬‬  ‫המונח הערבי שתורגם "האמנה" על ידי אבן‬

‫תיבון‪ ,‬בתרגומים אחרים תורגם "אמונה" או "דעה"‪ ,‬משום שצורת המקור "לדעת" שייכת רק בדברים נכונים‪,‬‬

‫אלא שהמילה "אמונה" היא דו־משמעית‪ :‬מצד אחד‪ ,‬בעוד ההאמנה קיימת גם בדבר שגוי‪ .‬נוסף על זה‪ ,‬המונח‬

‫החשבת טענה לוגית או טענה על המציאות כנכונה "דעה" משמש בלשון הרמב"ם במגוון משמעויות‪ ,‬כגון‪:‬‬

     ‫(‪ ,)belief‬המנוסחת בדרך כלל "אמונה ש‪ ;"...‬ומצד שני‪ ,‬מידות האופי‪ ,‬השכל‪ ,‬חשיבה פעילה ועוד‪.‬‬
   236   237   238   239   240   241   242   243   244   245   246