Page 236 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 236
| 178מורה הנבוכים | חלק ראשון | מבוא לפרקי התארים
החיוביים שתמכו בהם חכמי הכלאם על יסוד מהלך הפרקים
הקביעה שה' אינו בר השוואה לשום דבר במציאות
(נו) 12,כך שניתן לסכם שאפילו עצם הימצאותו אינה כדי לכונן את התודעה הנכונה ,הרמב"ם פותח את
דומה להימצאות האדם ,מפני שהוא מחויב המציאות חטיבת הפרקים בהגדרת המונח "האמנה" (נ) ,ולאחר
(נז) 13.בכך נמצאת המסקנה המוחלטת מן הדברים: מכן מרסק כל תיאור חיובי על האל (נא-נז) ,ומתוך
אין תיאור חיובי העשוי להתאים לאל ,ויש לדחות את כך מציג את תורת התארים השליליים כדרך הנכונה
להתקרב לאל (נח-ס) .במסגרת עמדה זו ,הרמב"ם דן
דעת חכמי הכלאם. במשמעות שמות ה' במקרא שאינם מביעים תיאורים
חיוביים של ה' (סא-סג) ,וכך גם אופני תיאור נוכחותו
לאחר ניתוץ כל הטעויות ,ניתן להעמיד משנה סדורה ויצירתו של ה' (סד-סז) .חטיבת הפרקים באה לידי
שיטתית המכונה "תורת התארים השוללים" .הדרך מיצוי בתהליכי הכרה המובילים לחוויה אנושית של
להתקרב לאל עוברת רק דרך הבנה ,טיהור המחשבה, קשר משמעותי בין האל לבין המציאות ,באשר בו
ויחד איתה טיהור השפה תוך שימוש שיטתי בתארים תלויים מקורה ,תכליתה ,התקיימותה ומהותה (סח-ע).
שוללים (נח) 14.כך אפשר להתקדם אל האל בסדרת
שלילות באופן אינסופי .הרמב"ם רואה בפיוטי השבח נפרט את הדברים כסדר הפרקים בחיבור ,פרק אחר
שבתפילה הנוקטים היגדים חיוביים ריחוק מהאל פרק .בפרק הראשון ,באה הקדמה שמוצג בה כלי
וזלזול בו ,ומעדיף את הצמצום הלשוני והגדלת ההכרה ,הלוא הוא ההאמנה ,כלומר העמדה הנפשית
ההכרה המחשבתית (נט) 15.תוך הצגת שני משלים, באמונה־ידיעה של תוכן הגיוני עם שכנוע פנימי עמוק,
משל הספינה ומשל הפיל ,הרמב"ם מראה שריבוי שהמילים תואמות בו את התובנה השכלית .ואין
תארים אינו מקרב אל האל .להפך .הוא רק יוצר כזב
ובדיה ,דמות בדיונית של האל שאין לה קשר עם מהותו להסתפק בדקלום מילים בלא הבנת הלב (נ)6.
האמיתית (ס)16. אחרי כן באים ארבעה פרקים הדנים בשלילת התארים
החיוביים ,החל מכך שאין משמעות לטענה שהאל
שמות ה' במקרא .המקרא מכנה את ה' בכינויים אחד וגם בעל תארים ,מפני שיש בכך משום סתירה
אחדים שאינם מתארים אותו אלא את מעשיו ,מלבד פנימית (נא) 7.העולה מניתוח כל סוגי התארים הוא
שם הוי"ה ,הנקרא השם המפורש ,שם ייחודי במוחלט, שאי אפשר להגדיר את האל ,כי הוא האחד־האחר
שכוחו בהבנתו ולא בשימוש בקמיעות (סא)17. המוחלט ,ואפשר רק לתאר את פעולותיו הרבות (נב)8.
הרמב"ם מתאר את שלבי השיבוש ההזוי שבשימוש שפעולות רבות מאיתו אינן מחייבות ריבוי במהותו,
ב"שמות הקדושים" ,שהחלו כאמצעי של לימוד שכלי טענה שהרמב"ם מדגים במשל האש ומשל השכל
ובאו לשימוש שקרי שנלכדו בו פתאים (סב) 18.הוא (נג) 9.תוך ניתוח תארים במקרא ובקשתו המיוחדת
מנתח את השם אהיה אשר אהיה וקובע שהוא מציין של משה ,הרמב"ם מראה שהשאיפה להכיר את ה'
באופן מושלם (הכרת פנים) ,אף על פי שאינה בת
את האמת המוחלטת (סג)19. השגה ,הרי היא בגדר חובתו העליונה של האדם הבאה
מתוך התבוננות במציאות (הכרת אחור) ,והרי תוארי
תיאורי הופעת ה' במקרא אינם תיאור ה' .המונחים ה' הם תוארי פעולת חוקי הטבע המכוונת מאת ה',
המקראיים שם ה׳ וכבוד ה׳ מציינים את ה' ולא ונועדו להדגים את הדרך להתנהלות האדם בעולם,
מתארים אותו ,או שהם מתייחסים לציוויו או לדרך בהידמות להם (נד) 10,אף על פי שחובה להבחין בין
שהאדם מתייחס להופעתו במציאות (סד) 20.וגם
הנבואה ,הנקראת במקרא דבר ה׳ או אמירת ה׳ היא הכרת המציאות לבין הכרת האל ,הנשגב ממנה.
בגדר דימוי ל"שפה" שאנו קולטים בה את רצונו או
הופעתו באמצעות המציאות המוחשית או הנפשית לאחר שהרמב"ם מסביר את העקרונות ,הוא מתמקד
שלנו (סה) 21.המציאות הטבעית היא היא מעשי ה׳ בשלושת הפרקים הבאים כפולמוס עם חכמי הכלאם
או אצבע אלוהים ,והיא דבר ה׳ והיא רצון ה׳ (סו)22. הדוגלים בקיומם של תארים לאל .מי שמתבונן
גם תיאורי מנוחת ה׳ או שביתת ה׳ מתארים רק את במציאות חייב להגיע למסקנה שאין השפעה של
תהליכי שינוי על האל (נה) 11,ומתוך ניתוח מונחי
המציאות (סז)23. המחשבה ,הוא מוכיח שצריך לדחות את התארים
חטיבת התארים באה לשיאה ולסיומה בשלושה פרקים
