Page 242 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 242
| 184מורה הנבוכים | חלק א
גוף כך מן הנמנע שהוא בעל תואר עצמי .ואילו מי בגלל מחויבותו לסיסמאות .אחדות ה'
שמאמין שהוא אחד בעל כמה תארים – הוא אומר בפיו אינה מתיישבת בלב אדם זה ,והצהרותיו
שהוא אחד ,אבל מאמין במחשבתו שהוא רבים .הדבר כלפי חוץ אינן בגדר האמנה .לדברי
דומה לדברי הנוצרים" :הוא אחד ,אבל הוא שלושה, הנוצרים וכו' – הדוגלים באמונת
והשלושה הם אחד" .כך הם דברי האומר" :הוא אחד, "השילוש הקדוש" ,שהוא עקרון יסוד
אבל הוא בעל תארים רבים ,והוא ותאריו אחד ,יחד בנצרות ,שאף על פי שגם הם סבורים
עם סילוק הגשמות והאמנת הפשטות הגמורה" ,כאילו שהאל הוא אחד ,הם מאמינים שהוא
מטרתנו וחקירתנו אינה אלא איך נאמר ולא איך נאמין. מורכב משלושה היבטים :האב ,הבן
שהתגשם בישו ,ורוח הקודש .הרמב"ם
ציור ,האמנה וודאות טוען שאלו מילים חסרות פשר ,ומאמיני
התארים ראויים ללעג כשם שהם לועגים
4ואין האמנה אלא לאחר ציור (בדעת) ,כי ההאמנה היא למאמיני השילוש .כך הם דברי האומר
השכנוע במה שהצטייר ,שהוא מחוץ לדעת (=במציאות וכו' – זהו המפגש הראשון עם מי
האובייקטיבית) כפי שהצטייר בדעת (=במחשבה שדוגלים בייחוס "תארים" לאל –
הסובייקטיבית) .אם משיגים עם האמנה זו שלא ייתכן השקפה שקנתה את מושבה בגרסאות
כלל דבר שונה מאותה האמנה ,ולא ייוותר בדעת מקום שונות בקרב חכמי ה"כלאם" ובקרב
לדחיית אותה האמנה ואין לשער אפשרות דבר שונה חכמים יהודים שנמשכו אחריהם (לסקירת
זהותם ודרכם ,ראו א,עא) ,וכל הפרקים הבאים
ממנה – זוהי ודאות. העוסקים בתארים מתמקדים בהתקפה
נגד ההשקפה הזאת ,וכבר כאן מנוסחת
5כאשר תפשוט מעליך את התאוות וההרגלים ,ותהיה הטענה בקיצור :שיטת התארים כוללת
בעל תבונה ותתבונן במה שאומר בפרקים הבאים על סתירה פנימית ואינה יכולה להיות בגדר
שלילת התארים ,יהיה לך הדבר ודאי בהכרח ,ותהיה אז
ממי שמצייר (בדעתו) את ייחוד השם ,לא ממי שאומר "האמנה" ,והיא חסרת פשר.
זאת בפיו ואינו מצייר לו משמעות ,שהוא מאלה
שנאמר עליהם " ָקרֹוב ַא ָּתה ְּב ִפי ֶהם ְוָרחֹוק ִמִּכ ְליֹו ֵתי ֶהם" 4זוהי ודאות – ניתן להאמין בדבר־מה
(ירמיהו יב,ב) .אלא ראוי שיהיה האדם מאלה המציירים את
האמת ומשיגים אותה ,אף על פי שאינם מוציאים אותה ולהשתכנע שהוא נכון בסבירות גבוהה,
גם בשעה שעדיין יש ספק בו (ראו יסודי
התורה ח,א" :שהמאמין על פי האותות ,יש בלבו
דופי") .למעלה מכך היא הוודאות ,רמת
ההכרה הגבוהה ביותר של ההאמנה,
המבוססת על הוכחה חד־משמעית
בדבר נכונות הדבר שהאדם מצייר
לעצמו.
5כאשר ...יהיה לך הדבר ודאי בהכרח – הרמב"ם פונה לקורא המוכן להילחם בנטיותיו הפנימיות ובהרגלי החשיבה
המשובשים שלו ולהשקיע את המאמץ האינטלקטואלי הנדרש בפרקים הבאים ,ומבטיח להנחותו כיצד להגיע לוודאות
בקביעה שאין לה' תארים עצמיים (ראו פסקה .)3אז ההאמנה שה' הוא אחד ניטעת היטב באדם ונעשית מלאת משמעות.
מאלה שנאמר עליהם וכו' – הרמב"ם מעמיד אלה מול אלה אנשים העושים מצוות כלפי חוץ בלבד או מדקלמים
עקרונות אמוניים ("קרוב אתה בפיהם") מבלי להבין את משמעויותיהם ,ולכן הם נחשבים רחוקים ממנו ("רחוק
מכליותיהם" ,כלומר ממחשבותיהם) (ראו עוד עליהם ג,נא ,)14לעומת מי שהכרת ה' מובנת להם ונוכחת בתודעתם ("אמרו
הרחבות ועיונים
4ההאמנה היא השכנוע במה שהצטייר – המונח מציין גם זיקה רגשית לדבר שמאמינים בו ,כנדרש במצוות
"האמנה" מציין בפרקנו מצב נפשי המהווה יסוד איתן אהבת ה' ויראתו (שם ב,א-ב) .שכנוע זה הוא גם התנאי
לתחומים נרחבים במשנת הרמב"ם .הוא מציין שכנוע המניע את האדם לקיים את מצוות התורה כדי להיות בגדר
פנימי הנדרש מבחינה הלכתית במצוות הכרוכות בתודעה" ,עובד מאהבה" (תשובה י).
כגון מצוות ידיעת ה' ואחדותו (יסודי התורה א,א-ז) .והוא
