Page 249 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 249

‫בנ קרפ | לאל הקיזב םהיגוסל םיראתה | ‪191‬‬

‫‪ 8‬באיכות היפעלותית ובהיפעלויות‬                                                       ‫תת־קבוצה ג‪ .3‬אפיוני קבלת השפעה‬

‫– תכונה קבועה או זמנית של המתואר‬            ‫‪ 	8‬הדוגמה השלישית‪ :‬תיאור אדם באיכות היפעלותית‬
‫הבאה בעקבות השפעה חיצונית עליו‪.‬‬             ‫ובהיפעלויות‪ ,‬כאומרך‪" :‬פלוני כועס" או "רוגז" או‬
‫כשאין זו מידה מושרשת – לא נעשתה‬             ‫"פוחד" או "מרחם"‪ ,‬כשאין זו מידה מושרשת‪ .‬לסוג‬
                                            ‫זה שייך תיאור דבר בצבע ובטעם ובריח‪ ,‬ובחום ובקור‪,‬‬
                  ‫טבע טבוע בנפשו‪.‬‬
                                                                             ‫וביובש וברטיבות‪.‬‬
‫‪ 10‬אין הוא בעל כמות – מציאותו‬
                                                                                        ‫תת־קבוצה ג‪ .4‬אפיוני מדד כמותי‬
‫של ה' מחויבת‪ ,‬ואילו המושג "כמות"‬
‫שייך רק במציאות אפשרית‪ ,‬כמו‬                 ‫‪ 	9‬הדוגמה הרביעית‪ :‬תיאור דבר במה ששייך בו מצד‬
‫זו של הנבראים‪ .‬זהו רעיון עמוק‬               ‫הכמות באשר היא כמות‪ ,‬כאומרך‪" :‬ארוך" ו"קצר"‪,‬‬
‫המבואר בהרחבה בפרק ייעודי (א‪,‬נז‪3‬‬
‫ואילך)‪ .‬ואין הוא מושפע ונפעל – כדי‬                                ‫ו"עקום" ו"ישר"‪ ,‬וכיוצא בזה‪.‬‬
‫להיות מושפע‪ ,‬הוא נדרש להשתנות‬
‫או להתחבר לדבר שונה‪ ,‬ורק החומר‬                                                                               ‫סיכום ביניים‬

                         ‫מסוגל לזה‪.‬‬         ‫‪ 	10‬כשתתבונן בכל התארים האלה וכיוצא בהם תמצא שמן‬
                                            ‫הנמנע לייחס אותם לאלוה‪ ,‬כי ג‪)4‬אין הוא בעל כמות‬
‫‪ 12‬תיאור הדבר ביחסו – תיאור שאינו‬           ‫כדי שתהיה שייכת בו איכות השייכת לכמות באשר היא‬
                                            ‫כמות; ג‪)3‬ואין הוא מושפע ונפעל כדי שתהיה שייכת‬
‫עוסק במתואר אלא בזיקתו לדבר אחר‬             ‫בו איכות של היפעלויות; ג‪)2‬ואין לו נטיות כדי שיהיה‬
                                            ‫שייך בו כוח וכיוצא בו; ג‪)1‬ואין הוא יתעלה בעל נפש‬
‫(על פי הגדרתו של אריסטו‪ ,‬קטגוריות‪ ,‬ז; וראו‬  ‫כדי שתהיינה שייכות בו סגולות כמו מתינות וביישנות‬
                                            ‫וכיוצא בהן‪ ,‬ולא מה ששייך בבעל הנפש באשר הוא‬
                     ‫מילות ההיגיון יא;)‪.‬‬    ‫בעל נפש כמו הבריאות והחולי‪ .‬הרי התבאר לך שאין‬
                                            ‫לו יתעלה אף תואר שמקורו בקטגוריה הראשית של‬

                                                                                       ‫האיכות‪.‬‬

                                            ‫‪ 	11‬אם כן שלוש קבוצות התארים הללו‪ ,‬והן מה שמורה על‬
                                            ‫מהות או על חלק מהות או על איכות כלשהי הקיימת‬
                                            ‫במהות – התבאר לך שמן הנמנע לייחס אותן אליו‬
                                            ‫יתעלה‪ ,‬משום שכולן מורות על מורכבות‪ ,‬שעוד נבאר‬
                                            ‫בהוכחות (ב‪,‬א) שאי אפשר לייחס אותה לאלוה‪ .‬ולכן‬

                                                                   ‫אומרים שהוא אחד במוחלט‪.‬‬

                                                                                                  ‫קבוצה ד‪ .‬תואר של יחס‬

                                            ‫‪ 	12‬קבוצת התארים הרביעית היא תיאור הדבר ביחסו‬
                                            ‫לזולתו‪ ,‬כגון ייחוסו לזמן או למקום או לפרט אחר‪.‬‬
                                            ‫כגון שתתאר את ראובן שהוא אביו של פלוני‪ ,‬או‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 8‬צבע‪ ,‬טעם‪ ,‬ריח וכו' – נראה שהרמב"ם‪ ,‬בניגוד היותו צבוע או קר וכדומה (הרמב"ם מתייחס לקבוצת משנה זו‬
    ‫לאריסטו‪ ,‬סבור שהם בגדר דברים העוברים על המתואר‪ ,‬בפסקה ‪ ,10‬וכך משמע מדבריו; אבל ראו אריסטו‪ ,‬קטגוריות‪ ,‬ח)‪.‬‬
   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254