Page 148 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 148

‫‪ | 90‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫היה מקבל צורה‪ ,‬ומן הבחינה הזו ההעדר נמנה עם‬                                 ‫הרי זה בגדר רע‪ ,‬והחומר שואף תמיד‬

‫הראשיות‪ .‬עם קבלת הצורה ייבטל אותו העדר‪ ,‬כלומר‬                               ‫להשיג צורה אחרת‪.‬‬

‫העדר הצורה ההיא שקיבל החומר‪ ,‬ויתחבר לו העדר‬                                 ‫‪ 3‬ואם אלה‪ ,‬שאין להם נזק בהבהרה‬

        ‫אחר‪ ,‬וכך לעולם‪ ,‬כפי שהתבאר במדע הטבע‪.‬‬                               ‫– שהרי הפילוסופים היוניים לא דיברו‬
                                                                            ‫להמון העם‪ .‬נוסף על זה‪ ,‬גם אילו‬
                                                       ‫הזהירות היתרה אצלנו‬  ‫היו הפילוסופים חושפים את הנמשל‬
                                                                            ‫ומדברים בגלוי‪ ,‬הם לא היו פוגעים‬
‫‪ 	3‬ואם אלה‪ ,‬שאין להם נזק בהבהרה‪ ,‬השתמשו במונחים‬

‫מושאלים ונקטו דימויים בתהליך הלימוד – כל שכן‬                                ‫באמונת ההמון‪ ,‬ואף לא היו עלולים‬
‫אנחנו‪ ,‬קהל מקבלי התורה‪ ,‬שמוטלת החובה עלינו‬                                  ‫להביאו לידי טעות בהבנה‪ ,‬וגם לא לסכן‬
‫לא לומר במפורש דבר שיקשה על ההמון להבינו‪ ,‬או‬                                ‫את עצמם בגלל המון העם בעל הקנאות‬
                                                                            ‫הדתית‪ ,‬שיחשוב ההמון שדבריהם דברי‬

‫שהם ידמו את אמיתת העניין באופן שונה ממה שנרצה‬                               ‫כפירה‪ ,‬כל זאת מפני שאין להם דת של‬

‫ללמד‪ .‬דע זאת גם כן‪.‬‬                                                         ‫התגלות‪ ,‬אף על פי שיש סכנה חברתית‬
                                                                            ‫לפילוסוף‪ ,‬ואמנם נהרג סוקרטס (ק"י;‬

‫ק"ב‪ ,‬שלמה‪ ,‬עמ' ‪ .)59‬עם זאת‪ ,‬הם הבינו שלא ראוי לגלות את הנמשל בגלל כושר ההבנה החלש של ההמון‪ .‬דע זאת גם‬

‫כן – הרמב"ם רומז כאן לנזק העלול להיגרם לאמונה בתורה שיש בחשיפת סודם של אדם וחוה‪ .‬והיא קריאת הרמב"ם‬

‫לאדם לשים את לבו לעובדה שהדברים הרמוזים כאן עלולים לזעזע את הבנת פרשנות המקרא על ידי ההמון (ראו‬

                                                                            ‫ביאורנו לעניין הסתירה השביעית פתיחה‪ ,‬סתירות‪.)8‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫וגם העדר השלמות השכלית באדם הוא בגדר רע‪ ,‬כמו‬              ‫(תורת האידיאות לאפלטון)‪ ,‬וכל המופעים של משולש‬
‫שהוא אומר להלן‪" :‬הרעות הגדולות האלה המתרחשות‬              ‫בעולמנו הם חיקויים של המשולש המושלם‪ .‬לעומת‬
‫בין אדם לאדם‪ ,‬מאיש לרעהו‪ ,‬בהתאם למטרות‪ ,‬לתאוות‪,‬‬           ‫זאת‪ ,‬אריסטו והרמב"ם סבורים שהחלוקה הזאת היא‬
‫לדעות ולאמונות כולן‪ ,‬אף הן נובעות מן ה ֶה ְע ֵּדר‪ .‬כי הן‬  ‫פרי המחשבה בלבד‪ .‬וזה לשון הרמב"ם‪ְ " :‬לעֹו ָלם ֵאין‬
‫כולן מתחייבות מן הבורות‪ ,‬כלומר מ ֶה ְע ֵּדר ידיעה"‬        ‫ַא ָּתה רֹו ֶאה ּ ֹג ֶלם ְּבֹלא צּוָרה אֹו צּוָרה ְּבֹלא ּ ֹג ֶלם‪ֶ ,‬אָּלא ֵלב‬
‫(ג‪,‬יא‪ ;1‬ק"ב אדם‪ ,‬עמ' ‪ .)272 ,235‬אפשר שהדמיון הוא הבורות‬   ‫ָה ָא ָדם [מחשבתו] הּוא ֶׁשְּמ ַחֵּלק ַהּגּוף ַהִּנ ְמ ָצא ְּב ַד ְעּתֹו" (יסודי‬
                                                          ‫התורה ד‪,‬ז; וראו מו"נ ג‪,‬יח‪ .)1‬אמנם יש בעולם צורות שאין‬
                           ‫וההעדר (ק"ב‪ ,‬אדם‪ ,‬עמ' ‪.)203‬‬    ‫להן גולם‪ ,‬והן הנקראות השכלים הנבדלים‪ ,‬אבל אינן‬
‫זהו חלק נוסף ב ַּת ְצֵרף (פאזל) של השימוש במונחים‬
‫"איש" ו"אישה" כמשל (שהובאו חלקיו בהקדמה‪ ,‬משלים‪ ;9‬וכן‬                               ‫האידיאות‪ ,‬שהן רק מושגים‪.‬‬
‫א‪,‬ו; וביאורנו למשל אדם וחוה א‪,‬ב)‪ .‬תוך דימוי לאישה המזנה‬   ‫נמצא שהחומר הוא המצע לצורה‪ :‬בעולם התת־ירחי‪,‬‬
‫תחת בעלה‪ ,‬הרמב"ם אומר על ההעדר‪" :‬מכאן שהוא‬                ‫הוא מורכב מארבעת היסודות‪ ,‬ואילו בעולם העל־ירחי‪,‬‬
‫אשת איש תמיד‪ ,‬אשר אינה חדלה מהיות עם איש‪ ,‬ולעולם‬          ‫לדעת אריסטו והרמב"ם‪ ,‬הוא מורכב מחומר חמישי;‬
‫לא נמצאת פנויה [=אין חומר בלא צורה]‪ .‬למרות היותה‬          ‫והצורה היא מהותו של הדבר‪ ,‬ומכונה גם "צורה טבעית"‪.‬‬
‫אשת איש‪ ,‬אין היא פוסקת מלבקש גבר אחר להחליף‬               ‫כך למשל‪ ,‬מהותו של האדם‪ ,‬הנקראת "צלם" בלשון‬
‫בו את בעלה‪ ,‬מפתה אותו ומושכת אותו בכל דרך‪ ,‬עד‬             ‫המקרא (א‪,‬א‪ ,)4‬היא התבונה‪ ,‬כלומר השגת המושכלות‪.‬‬
‫שהוא מקבל ממנה מה שבעלה היה מקבל [=אין החומר‬              ‫יש לשים לב כי במכשירים פיזיים מלאכותיים‪ ,‬כגון‬
‫מקיים קשר קבוע עם שום צורה‪' ,‬ואל אישך תשוקתך']"‬           ‫פטיש ושולחן‪ ,‬הרמב"ם מבין את המונח "צורה" כצורה‬
‫(ג‪,‬ח‪ ;1‬וראו ק"ב‪ ,‬אדם‪ ,‬עמ' ‪ .)199‬לפי הפילוסופיה העתיקה‪,‬‬    ‫ההנדסית‪ ,‬ומכנה אותה גם "צורה מלאכותית" (ראו מילות‬
‫החומר משתוקק בכל שעה ושעה לצורה שאינה בו‪" :‬זה‬
‫מצבו של החומר‪ .‬זאת מכיוון שּכל צורה הנמצאת בחומר‬                                           ‫ההיגיון ט; כ"ח‪ ,‬צלמים)‪.‬‬
‫מכינה אותו לקבל צורה אחרת‪ .‬אין הוא פוסק מלנוע‪,‬‬            ‫‪ 2‬וההעדר – ֶהעדר צורה מסוימת‪ ,‬המכונה כאן "ההעדר‬
‫לפשוט צורה זאת הנמצאת ולהׂשיג צורה אחרת‪ .‬וחוזר‬            ‫המיוחד"‪ ,‬להבדיל מן "ההעדר המוחלט"‪ ,‬שהוא ה ַא ִין‪,‬‬
‫חלילה‪ ,‬אחרי שתימצא הצורה האחרת" (שם; וראו גם ב‪,‬‬           ‫כשגם הפוטנציאל אינו קיים‪ ,‬כגון שהשולחן אינו יכול‬
                                                          ‫לראות (א‪,‬עד‪ ;4‬ג‪,‬כ‪ ;2‬ק"ב אדם‪ ,‬עמ' ‪ ;314‬ק"ב‪ ,‬בריאה עמ' ‪.)86-82‬‬
                                    ‫הקדמות‪ ,‬הנחה ‪.)25‬‬     ‫האדם משתוקק תדיר להשיג חכמה ולממש את צורתו‬
                                                          ‫(א‪,‬לא‪ ;4‬לד‪ ,)4‬ואי מימושו של ההעדר הוא בגדר רע (ג‪,‬י‪,)6‬‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153