Page 147 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪89‬‬

‫פרק יז‬

‫החומר‪ ,‬הצורה וההעדר‬

‫הקדמה‪ :‬פרק זה עוסק במרכיבים הראשוניים ביותר של המציאות‪ ,‬ה"ֵראשיות" (=התחלות‪,‬‬
‫עקרונות‪ ,‬יסודות)‪ ,‬והוא קשור לפרק הקודם קשר ענייני‪ ,‬משום שה' מוצג בו כ"צור"‪,‬‬
‫הראשית של הראשיות‪ .‬בפרק זה‪ ,‬מוסבר השימוש במונחים "איש" ו"אישה" כמשל לצורה‬
‫ולחומר‪ .‬למעשה יש כאן רמז לביאור משל אדם וחוה שבמקרא כ"איש" ו"אישה"‪ ,‬והבורות‪,‬‬

‫שהיא העדר הידע‪ ,‬שהוא שלמות האדם‪ ,‬היא הרע‪.‬‬

‫הצורך בהסתרה במעשה בראשית‬

‫‪ 1‬אל תחשוב שרק מדע האלוהות נמנע מן ההמון‪ ,‬אלא ‪ 1‬מדע האלוהות – המטפיזיקה‪ ,‬מעשה‬

‫המרכבה (לביאור המונח‪ ,‬ראו הקדמות‪,‬‬ ‫גם רוב מדע הטבע‪ ,‬וכבר חזרנו ואמרנו (פה"מ חגיגה ב‪,‬א; יסודי‬
‫פתיחה‪ .)5‬מדע הטבע – הפיזיקה‪,‬‬ ‫התורה ד‪,‬י; הקדמות‪ ,‬פתיחה‪( )6-5‬את דברי חז"ל) "ולא במעשה‬
‫כלומר מעשה בראשית (לביאור המונח‪ ,‬ראו‬ ‫בראשית בשנים" (משנהחגיגהב‪,‬א)‪ .‬דבר זה אינו רק דעת אנשי‬
‫הקדמות‪ ,‬פתיחה‪ .)5‬ולא במעשה בראשית‬

‫התורה‪ ,‬אלא גם דעת הפילוסופים‪ .‬חכמי האומות בימי בשנים – אסור ללמד את מעשה‬
‫בראשית לשני תלמידים יחד (להרחבה‪,‬‬
‫ראו הקדמות‪ ,‬פתיחה‪ .)6-5‬לדעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫קדם היו מסתירים את הדיונים על הֵראשיות (=יסודות‬
‫ההסתרה היא דווקא ב ֵראשיות –‬ ‫המציאות) ומדברים עליהן בחידות‪ .‬ואפלטון ומי‬
‫במרכיבים הראשוניים‪ ,‬היסודיים ביותר‬ ‫שקדם לו היו מכנים את החומר "הנקבה" ואת הצורה‬

‫של המציאות‪ .‬וכך מגדיר הרמב"ם‬ ‫"הזכר"‪.‬‬
‫את מעשה בראשית‪" :‬מדעי הטבע‬
‫והמחקר בראשית הבריאה" (פה"מ חגיגה‬ ‫החומר‪ ,‬הצורה וההעדר‬
‫ב‪,‬א)‪ .‬מכנים את החומר "הנקבה"‬
‫‪ 2‬יודע אתה שראשיות הנמצאים המתהווים וכלים הן‬

‫שלוש‪ :‬החומר‪ ,‬והצורה‪ ,‬וההעדר המיוחד המחובר ואת הצורה "הזכר" – אפלטון כותב‪:‬‬
‫"ואמנם ניתן להמשיל את המקבל לאם‪,‬‬
‫את מקור הצורה לאב‪ ,‬ואת המתהווה‬ ‫לחומר תמיד‪ :‬לולא חיבורו של ההעדר אליו הוא לא‬

‫ביניהם לצאצאם" (טימאיוס ‪ .)50‬כלומר‪ ,‬מתן הצורה פועל (בדומה לזכר) על חומר הגלם הסביל (בדומה לנקבה) ועושה‬

‫אותו עצם מסוים‪ ,‬כשם שיצירת שולחן עושה את העץ שולחן‪ .‬וזו משמעותו של סיפור אדם וחוה‪ ,‬כמשל שכל איש‬

‫וכל אישה מורכבים מחומר וצורה (למונחים איש ואישה ראו היטב א‪,‬ו)‪.‬‬

‫‪ 2‬החומר והצורה – באופן כללי‪ ,‬החומר הוא המצע והצורה היא המהות של החומר (ראו הרחבה)‪ .‬וההעדר המיוחד‬

‫המחובר לחומר תמיד – מבטא את ההשקפה שיש לכל חומר בעולמנו תשוקה למלא את החסר‪ ,‬שאם אינו מתממש‪,‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫הנס (ב‪,‬כה)‪ .‬אריסטו הוא תלמידו הגדול של אפלטון‪ ,‬אף כי‬ ‫‪ 1‬אפלטון – (‪ 347-427‬לפנה"ס‪ ,‬ביוונית ּפלאטון)‪ ,‬מגדולי‬
‫חלק עליו בנושאים רבים ומהותיים‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬דברי‬ ‫הפילוסופים היוונים‪ ,‬ומגדולי הפילוסופים המערביים‬
‫אפלטון הם "עמוקות ומשלים" וניתן להסתפק בלימוד‬ ‫בכל הזמנים‪ .‬כתביו שימשו ומשמשים עד היום אבן‬
‫יסוד בפילוסופיה המערבית‪ .‬רובם המוחלט של כתביו‬
‫דברי אריסטו תלמידו (איגרות‪ ,‬מהד' שילת‪ ,‬עמ' תקנג)‪.‬‬ ‫מורכבים מדיאלוגים כשדמותו של סוקרטס (‪399-470‬‬
‫‪ 2‬חומר וצורה – מרכיביו היסודיים של כל עצם ממשי‬ ‫לפנה"ס)‪ ,‬מורו ורבו‪ ,‬מופיעה לעתים קרובות כמשתתף‬
‫בעולם הם שילוב של חומר וצורה‪ .‬הצורה היא מהותו של‬ ‫הראשי‪ .‬אחת מתרומותיו העיקריות לפילוסופיה היא‬
‫הדבר‪ ,‬הדבר המגדיר אותו‪ ,‬והחומר הוא המצע הנושא‬ ‫תורת האידאות שפיתח (ראו הרחבה להלן) ומשל המערה‬
‫את הצורה‪ .‬כך למשל בצירוף "משולש של אבן"‪ ,‬הצורה‬ ‫המפורסם שרעיון דומה לו נמצא גם במשנת הרמב"ם‪,‬‬
‫היא "משולש" והחומר הוא "אבן"‪ ,‬הן המשולש הן האבן‬ ‫בעיקר בפירוש לחלום סולם יעקב‪ .‬הרמב"ם מזכיר את‬
‫הם מונחים מופשטים‪ ,‬וחיבורם יוצר מציאות מוחשית‪,‬‬ ‫שיטתו באשר לבריאת העולם מחומר קדום (ב‪,‬יג; ב‪,‬טו)‬
‫שהרי אין חומר "אבן" מופשט מכל צורה‪ .‬אפלטון סובר‬ ‫וקובע ששיטתו אינה פוגעת ביסודות התורה ומציאות‬
‫שצורות כגון "משולש" קיימות בעולם אידיאי ממשי‬

‫המשך בעמוד הבא‬